All Writings
מרץ 2, 2015

מסר לנתניהו: די כבר

רצח המאבטח בבית הכנסת בקופנהגן לפני יותר משבועיים חידש את הקריאות מצד רה"מ נתניהו לעלייה המונית של יהודים אירופאיים ארצה. אם כי הוא עשה קריאות פזיזות דומות בעבר, כעת הוא טוען טענה חצופה חדשה כי, כראש ממשלת ישראל, הוא מייצג ויכול לדבר בשמה של מחצית מיהדות העולם.

טענה הזויה זו הנה עלבון לממשלות אירופאיות ול-1.5 מיליון יהודים בערך החיים, העובדים ומשגשגים באירופה. האירוניה היא שנתניהו כלל אינו מייצג את יהדות העולם או אף את רוב היהודים הישראליים, אלא החלק שהצביעו לליכוד בבחירות הקודמות בלבד.

אף על פי כן, הוא ניצל את ההזדמנות לחמוס את הדיון הפוליטי בישראל לקראת הבחירות, מבלי להתחשב בכמה זה מזיק דווקא לאותו העם שהוא מבקש לכאורה להגן עליו, רק משום שהוא מאמין שזה משרת את אינטרסיו.

חרף העובדה כי ישראל אכן מהווה מקלט שבו כל יהודי יתקבל בברכה, אין יהודי לא-ישראלי אחד שחי מחוץ לישראל אשר מינה את נתניהו כדוברו או שומרו.

ואין צופה כן שיתכחש לעובדה כי העלייה בפיגועים נגד יהודים קשורה לעלייה באנטישמיות, אשר אינה מתרחשת בריק. היא הנה תוצאה ישירה מהעלייה ברגשות האנטי-ישראליים המתעוררים עקב מדיניותו המוטעית של נתניהו כלפי הפלסטינים והכיבוש המתמשך.

קריאתו של נתניהו ליהדות אירופה לעלות ארצה, לחיות "בביטחון" ולא להיות חשופים לטרור זכתה לזעם מצד מנהיגים יהודיים רבים, לרבות הרב הראשי של דנמרק, אשר אמר כי, "אם הדרך לטפל בטרור היא לברוח למקום אחר, אז אנו צריכים כולנו לברוח לאי בודד".

מנהיגי מערב אירופה גם הם נעלבו. ראש ממשלת דנמרק הלה ת'ורנינג שמידט העירה כי, "[היהודים] שייכים לדנמרק, הם חלק מהקהילה הדנית ולא נהיה אותה המדינה בלעדיהם", אמירה שהדהדה את דבריו של רה"מ הצרפתי לאחר הפיגוע בסופרמרקט יהודי בינואר בפריז.

על אף זיקתה של יהדות התפוצות למדינת ישראל, נאמנותם הראשונה היא למדינות שבהן הם חיים, והדבר היחיד שמקומם יותר מאשלייתו של נתניהו כי העלאת יהודים ארצה תבטיח ביטחונם הנו יהירותו השפלה.

קריאתו לעלייה המונית רק מרחיקה את יהדות התפוצות, ולמעשה עלולה להעמיד אותם בסכנה רבה יותר. מספר פי 80 של ישראלים נהרגו באלימות עם הפלסטינים ב-25 השנים האחרונות מאשר כל היהודים שנהרגו באירופה בידי מחבלים באותה התקופה.

אין ספק שקריאתו של נתניהו ליהודים לעלות ארצה נובעת גם מרצונו העז להגדיל את האוכלוסייה היהודית בישראל ולחזק את זהותה היהודית של המדינה. זה גם מסביר דרישתו כי, כתנאי מוקדם להשגת הסכם שלום, על הפלסטינים להכיר בישראל כמדינתו של העם היהודי.

הנה המקום שבו צביעותו של נתניהו נחשפת במלוא בושתה. למעשה, אם ברצונו להגן על היהודים מפני הטרור ולעודדם לעלות בכדי לשמור על רוב יהודי בארץ, עליו קודם כל להתמקד בטיפול בגורמים מאחורי העלייה בפיגועים על ידי ניסיון נמרץ לפתור את הסכסוך הישראלי-הפלסטיני.

לטענתי, ברגע שיושג הסכם שלום עם הפלסטינים, יהודים רבים יעלו ארצה ללא כל עידוד.

הם יהיו מוכנים לבנות חיים חדשים בישראל לא מהסיבה שיחושו בטוחים יותר שם, אלא מפני שהשלום יצית מחדש את הרוח החלוצית שעמדה מאחורי העלייה ההמונית ארצה בעבר, על אף אי-הוודאות והסיכויים לאלימות.

למרבה הצער, ישראל כבר אינה מעוררת רוח זו, בייחוד ביהודים אירופאיים ואמריקניים, מחמת הסכסוך הממושך, אשר החליש אותה, והותיר חלל שאין למלאו בסיסמאות פוליטיות ריקות.

נתניהו צריך כבר להתעורר למציאות העגומה כי, כמיליון ישראלים ירדו מהארץ ב-25 השנים האחרונות. רבים מהם עזבו לא רק מפני שהם התייגעו מהסכסוך האלים האינסופי, אלא מאחר והם חשים נבגדים על ידי מנהיגים פוליטיים המתמכרים לסיפוק תאוותיהם האישיות.

עם מעט יוצאים מן הכלל, ישראל סובלת ממנהיגים שכבר אינם נאמנים לחזון שעמד מאחורי הקמת מדינת ישראל. כתוצאה מכך, ליהודים רבים כמעט ואין תקווה שהסביבה הפוליטית תשתנה בעתיד הנראה לעין, אלא אם כן יעלו מנהיגים שמחויבים לשים קץ לסכסוך הישראלי-פלסטיני.

באופן לא מפתיע, ישראלים רבים שירדו מן הארץ אינם רואים כל סיבה לשוב רק בכדי לראות את ילדיהם מתגייסים לצבא שהפך למדכא במקום שומרה של מדינה חופשית, עצמאית ומשגשגת אשר חיה בשלום עם עצמה ועם העם שחי גם הוא בארץ.

עובדה זו, כמובן, אינה מטרידה האת נתניהו. מבחינתו, זה קמפיין "לעשות או למות". והוא יעשה או יאמר כל דבר בכדי להישאר המוקד של השיח הציבורי, אף על ידי ניצול הסוגיות הרגישות של אנטישמיות, קיצוניות אלימה נגד יהודים והאיום הגרעיני האיראני.

הוא כבר חצה קו אדם עם קבלת ההזמנה לנאום בפני הקונגרס לפליאתם של חברי קונגרס רבים ומנהיגים יהודיים רבים בתוך ומחוץ לישראל, כמו גם רוב הציבור האמריקני, תוך גילוי בוז מוחלט לנשיא אובמה, ויותר חשוב, ללשכה הנשיאותית.

הוא נחוש בדעתו לשדר דמות של מנהיג אמיץ ושל לוחם למען מטרות יהודיות, כאשר לאמיתו של דבר, אין בו אומץ אלא הבוטות הגסה המתאימה לפוליטיקאי שימכור את נשמתו לכל המרבה במחיר.

כתוצאה מכך, הוא גורר את יחסיה החיוניים של ישראל עם ארה"ב למשבר, מכעיס מנהיגים אירופאיים, מביך יהודים בכל מקום ומבודד את ישראל.

הבוחרים הישראליים, אשר יצביעו בקרוב, יטיבו לזכור כי עליהם כעת לחפש אופק חדש ולמסור מסר חזק וברור לנתניהו: די כבר.

TAGS
כללי
SHARE ARTICLE