תאוותו של ארדואן לכוח מרסקת את הדמוקרטיה הטורקית

המאמר הוא הראשון בסדרה המבוססת חלקית על דיווחיהם של עדי ראיה על התנאים הסוציו-פוליטיים המידרדרים בטורקיה ומה העתיד טומן בחובו במדינה.

בחודשים האחרונים ראיינתי אזרחים טורקיים רבים שנמלטו מטורקיה בעקבות ההפיכה הצבאית הכושלת, מתוך חשש לחייהם. רבים מהם הותירו את משפחותיהם מאחור, מבועתים ממה לצפות הלאה. אם כי טורקיה נושאת פוטנציאל עצום להפוך לשחקן מרכזי בבמה העולמית, פוטנציאל מזהיר זה הולך ומתבזבז בגין תאוותו הבלתי נגמרת של ארדואן לכוח. הוא מפעיל אגרוף ברזל בנקיטת כל צעד, מושחת ככל שיהיה, כדי לעוות את הכללים ולחתור תחת עקרונות היסוד של הדמוקרטיה הטורקית – חירות וזכויות אדם.

כבר זמן מה תמהתי מדוע החליט ארדואן לפני מספר שנים להשתולל ולבטל בצורה שיטתית את ההתקדמות החברתית, הפוליטית והשיפוטית העצומה שהוא בעצמו דגל בה. אילו שימר את הרפורמות הללו והגן על זכויות אדם, סביר להניח שהיה כבר מגשים את חלומו להגיע למעמדו של מייסדה הנערץ של הרפובליקה של טורקיה ונשיאה הראשון מוסטפא כמאל אטאטורק.

כהונתו ראשית כראש ממשלה ועכשיו כנשיא נמשכת כבר 15 שנים. אף על פי כן, נראה כי לתאבונו לכוח מוחלט אין גבולות, תאבון שמניע אותו לנקוט צעדים בלתי רגילים ושיטתיים לנטרול כל מקור שקורא תגר עליו, לרבות הרשות השופטת, העיתונות, מפלגות האופוזיציה, הצבא והאקדמיה. כמו כן, ארדואן מפעיל טקטיקות הפחדה להשתקת מתנגדיו, ומעניק סיוע כלכלי ותמריצים אחרים למקורביו כדי להבטיח המשך תמיכתם תוך זריעת סכסוכים בין מתנגדיו הפוליטיים על מנת להפיק כל יתרון אפשרי. ממש לאחרונה, הפעיל ארדואן לחץ על הפרלמנט לתקן את החוקה כך שיעגן בחוק את סמכויותיו הדיקטטוריות, ויאפשר לו לכהן כנשיא שתי קדנציות נוספות עד לשנת 2029.

בעקבות ההפיכה הכושלת ביוני 2016, 3,228 קטגורים במערכת המשפט האזרחית והמנהלית (לרבות 518 שופטים) הועברו, הודחו או הורדו בדרגה. נוסף על כך, 88,000 עיתונאים, שוטרים, מחנכים, ופקידים אחרים עוכבו לחקירה ועוד 43,000 נעצרו. ביולי 2016, הפרלמנט הטורקי העביר חוק המאפשר לארדואן למנות רבע מהשופטים במועצת המדינה, וכל מינוי שיפוטי חדש מעתה ואילך יתבצע על ידי המועצה העליונה של שופטים ותובעים (HSYK), גוף הנמצא תחת תחום שיפוטו של משרד המשפטים ובהרחבה גם תחת שליטתו של ארדואן עצמו.

עורכי דין רבים הואשמו בהשתייכות לתנועת גולן, אשר נחשבת כאויבו המושבע של ארדואן, בין אם בגין קשרים ישירים ובין אם בגין קשרים רופפים או קלושים בלבד. עורך דין שהייתה לו קריירה בת 18 שנים בקיסרי נאלץ להימלט מטורקיה משום ששותפיו ייצגו בתי ספר עם קשרים לתנועת גולן. רק בגלל קשר זה, הם נחשבו כחשודים על ידי רשויות המדינה, על אף העובדה שלעורכי הדין עצמם לא היה כל קשר לגולן. עורכי דין רבים נעצרו או הוגדרו כגולניסטים רק מהסיבה לכאורה שהייתה להם את אותה האפליקציה להעברת מסרים מקודדים (קרי, וואטסאפ) במכשירים הסלולריים שלהם.

מבחינת ארדואן, ניסיון ההפיכה היה "מתנה משמיים" אשר נתנה לי התר לחסל כל אדם ולטהר כל ארגון שנתפס כיריבו, בייחוד בעת שבה הפופולריות שלו הלכה ודעכה.

אלפי הפקידים שהודחו טרם הוחלפו, מה שמביא לעיכובים חמורים בתהליכים משפטיים. יתר על כן, עורכי דין שנעצרו אינם מצליחים להשיג ייצוג משפטי, מהסיבה שכל עורך דין פוטנציאלי יואשם מניה וביה בקיום קשר עם תנועת הגולן, ובכך בבגידה במדינה.

מפאת היסטוריית ההפיכות הצבאיות, החליט ארדואן לסרס את הצבא באמצעות שחרור 3,000 קצינים והוצאת צו המאפשר לממשלתו להוציא פקודות ישירות לכל ראשי הענפים הצבאיים מעל ראשו של הרמטכ"ל. בנוסף, באוגוסט 2016, הוא מינה את סגני רה"מ, שר המשפטים, שר הפנים ושר החוץ למועצה צבאית עליונה (SMC), אשר מכריעה במגוון נושאים הקשורים לצבא הטורקי כגון העלאת אלופים בדרגה.

מיד לאחר ההפיכה הצבאית הוא הכריז על מצב חירום המאפשר לממשלה לשלוט על פי צו ולפטר עובדי ציבור כרצונה. ניתן לעכב אנשי אבטחה, חשודים בטרור, ו"אויבי מדינה" אחרים עד 30 ימים בלי כתב אישום, ולא מוטלת על המדינה אף חובה להעמיד אותם לדין. יש גם המעידים על ביצוע עינויים והתעללות באסירים. בינואר 2017, חוק החירום הוארך שוב בשלושה חודשים.

כדי לחנוק את מתנגדיו הפוליטיים, במאי 2016 ארדואן לחץ על הפרלמנט לאשר חוק המסיר את חסינות המחוקקים מפני תביעות. המהלך נתפס על ידי רבים כהתקפה על חברי פרלמנט כורדיים במיעוט אשר ניתן היה לקשור אותם ל"פעולות טרור" ולהעמיד אותם לדין.

על מנת לעגן את סמכויותיו האבסולוטיות של הנשיא בחוק, ארדואן פעל (עם תמיכתה של מפלגת הצדק והפיתוח [PK] שלו) לתקן את החוקה כך שהנשיא, שתפקידו טקסי למעשה בעיקרו, יהפוך לראש הרשות המבצעת של המדינה, תוך ביטול תפקיד ראש הממשלה. החוקה החדשה גם תעניק לנשיא סמכויות המאפשרות לו לחוקק חוקים מסוימים על פי צו, למנות שופטים ושרים, לייסד תפקיד סגן נשיא אחד לפחות, ולהעלות את מספר חברי הפרלמנט מ-550 ל-600. בנוסף, היא תוריד את הגיל המינימלי לכהן כמחוקק מ-25 ל-18, מה שנועד להבטיח את תמיכתו הפוליטי של הדור הבא.

זהו מהלך שאוזון אוזבודון, פרופסור למשפט חוקתי שבשנת 2007 התבקש על ידי ארדואן לערוך חוקה, מחת ביקורת אליו ואמר בין היתר לגביו כי: "למערכת נשיאותית דמוקרטית יש בלמים ואיזונים – מדובר כאן בשלטון אדם אחד".

חשוב מכל, כמוסלמי אדוק הוא משתמש במיומנות באסלאם ככלי שבאמצעותו הוא מקדם את שאיפותיו הפוליטיות בלי צורך להציג כל סימוכין לנכונותה של האג'נדה הפוליטית שלו. כאשר ארדואן נבחר לראשות עיריית איסטנבול בשנת 1994, הוא התמודד כמועמדה של מפלגת הרווחה (RP) הפרו-אסלאמית. בשנת 1999 הוא ריצה4  חודשי מאסר לאחר שהואשם בהסתה דתית על כך שהקריא בפומבי שיר לאומני קיצוני שבשורותיו המשפט: "המסגדים הם בסיסינו, כיפותיהם קסדותינו, צריחיהם חרבותינו ומאמינים חיילנו".

מספר המסגדים בטורקיה גדל מ-60,000 ב-1987 ליותר מ-85,000 ב-2015. לאחרונה, רצף עצום של יוזמות ממשלתיות הצליח להחדיר את האסלאם עמוק יותר לתוך מערכת החינוך החילונית הטורקית. בין הדוגמאות תכנית לבנות מסגדים ב-80 אוניברסיטאות ציבוריות ולהפוך אוניברסיטה אחת באיסטנבול למרכז ללימודי האסלאם. בדצמבר 2015, "מועצת חינוך הנתמכת ממשלתית המליצה על הרחבת שיעורי חובה בדת עבור כל חניכי בתי הספר היסודיים, כמו גם על הוספת שעה נוספת של שיעורי חובה בדת עבור כל תלמידי בתי הספר התיכון".

האווירה בטורקיה כיום היא כך שאפילו הערה חצופה על ארדואן עלולה לשמש בסיס להאשמות פליליות; יותר מ-2,000 אזרחים כבר הואשמו תחת חוקים כאלו. שכיחותן של האזנות סתר כבר אינה סוד, מה שמעורר חששות מפני הבעה עצמית כנה בשיחות טלפון. ללא ספק, טורקים כבר אינם דנים בפוליטיקה בפומבי ונמנעים ממתיחת ביקורת על פקידי השלטון, מתוך חשש כי סוכן חשאי מאזין לשיחה. יש רק תחנת טלוויזיה אופוזיציונית אחת שעוד פועלת בטורקיה ועיתון אחד מסוג זה (עיתון "קומהורייט"), ובכל זאת כמעט מחצית מהכתבים, בעלי הטור והמנהלים שלו מוחזקים במאסר.

אני מעריץ מאוד את יצירתיותם ותושייתם של העם הטורקי ואת נחישותם להפוך את טורקיה לדמוקרטיה משגשגת, אולם הם מקוטבים כיום בין העולם החילוני לבין העולם האסלאמי  – תנאים שבהם ארדואן עלול לקדם עוד את האג'נדה הפוליטית האוטוריטרית שלו.

ייתכן והגיעה העת לעם הטורקי להתקומם ולתבוע את השבתם ושיקומם של עקרונותיה הדמוקרטיים של המדינה – אותם העקרונות אשר על בסיסם ארדואן קם להיות מנהיג נערץ ביותר ב-10 השנים הראשונות שלו בשלטון ואשר על בסיסם הוא עשוי היה להפוך לאטאטורק החדש של העם הטורקי.