ארדואן: מקרה קלאסי לאופן שבו הכוח משחית

המאמר הוא השני בסדרה המבוססת חלקית על דיווחיהם של עדי ראיה על התנאים הסוציו-פוליטיים המידרדרים בטורקיה ומה העתיד טומן בחובו במדינה. המאמר הראשון זמין לקריאה כאן.

לא מעט נכתב כבר על השחיתות האנדמית בטורקיה אשר נוגעת כמעט לכל רובד חברתי – הפוליטי, השיפוטי, המנהלי, העסקי, הצבאי, המגזר הפרטי והחברה האזרחית – ואשר עומד בסתירה מוחלטת עם שאיפתו הגרנדיוזית של הנשיא ארדואן להפוך את טורקיה לשחקן מרכזי בבמה העולמית. אחרי 15 שנים בשלטון, ארדואן מנהל מדינה המתבוססת עמוקות בשחיתות, בתיאוריות קונספירציה ובתככים. הוא מפעיל כל מנוף של כוח כדי לכסות על תופעת השחיתות הנרחבת אשר אוכלת כל חלקיה של המדינה ואשר מעפילה על ההתקדמות הסוציו-פוליטית הניכרת והצמיחה הכלכלית המרשימה שארדואן השיג בתשע שנותיו הראשונות בשלטון.

על מנת לגבש את שלטונו, הוא איים על יריביו הפוליטיים, סירס את הצבא, השתיק את העיתונות, והחליש את הרשות השופטת; וממש לאחרונה, הפעיל לחץ על הפרלמנט לתקן את החוקה בצורה שתעניק לו כוח בלתי מוגבל בפועל.

טורקיה מדורגת במקום ה-75 בעולם באינדקס תפיסות השחיתות של ארגון טרנספרנסי אינטרנשיונל – ירידה של תשעה מקומות מ-2015 – יחד עם בולגריה, כוויית וטוניסיה. על פי מדד זה, יותר מ-40% הבתים בטורקיה תופסים פקידי ציבור כמושחתים.

הכלכלה: מחמת התפשטות השחיתות, חלה בשנים האחרונות האטה בהתקדמותה הכלכלית של טורקיה. בשנים הראשונות לאחר עלייתו של ארדואן לשלטון, הכלכלה צמחה ב-5-7%, משום שהנשיא הציב זאת בראש סדר עדיפויותיו, תוך התמקדות מיוחדת בעניים ובפחות משכילים בחברה, אשר הפכו בעקבות זאת לתומכי הליבה שלו.

כאשר הכלכלה העולמית הייתה חזקה טורקיה רשמה צמיחה כלכלית ניכרת, אולם ההאטה הכלכלית האחרונה חשפה את קווי השבר שבכלכלה הטורקית. בירוקרטיה מנופחת ומושחתת הקשתה על השגת רישיונות לפיתוח, מצב שהקשה אף יותר על ניסיונם של משקיעים זרים ומקומיים כאחד לזרז את התהליך מבלי לשחד פקידי ממשלה.

במהלך חקירת שחיתות שנערכה בשנת 2013, 17.5 מיליון דולר במזומן התגלו בבתיהם של פקידי ציבור שונים, לרבות מנהל הבנק הממשלתי הלקבנק. חמישים ושניים אנשים הקשורים למפלגת השלטון AK עוכבו לחקירה ביום אחד, אך שוחררו לאחר מכן "מחוסר ראיות".

לנוכח מציאות עגומה זו, כל עוד הממשל יוסיף להתכחש לקיומה של שחיתות מגפתית, שאיפתו של ארדואן להעלות את הכלכלה הטורקית לעשירון העליון בעולם עד שנת 2023 (שבה טורקיה תחגוג שנת ה-100 לרפובליקה) תתברר כלא יותר מחלום באספמיא.

דיכוי העיתונות: ארדואן מגלה אפס סובלנות לביקורת ופועל כדי לחנוק את העיתונות. כל אמצעי התקשורת שחשפו מקרי שחיתות הפכו ל"אויבי המדינה".

על פי הוועדה להגנת עיתונאים (CPJ), 81 עיתונאים מוחזקים במאסר כעת, כאשר כולם הואשמו בעבירות נגד המדינה, ומעל 100 ערוצי חדשות נסגרו על ידי הממשל. בסך הכול, בין ה-20 ליולי לבין ה-31 לדצמבר 2016, 178 שדרנים, אתרי אינטרנט ועיתונים נסגרו.

ואילו בדמוקרטיה אמצעי התקשורת נחשבים כמנגנון מרכזי ששומר את הממשל אמין, הרי שבטורקיה העיתונות החוקרת הפכה לטבו, מאחר שממשל ארדואן חושש מפני חשיפתם הפוטנציאלית של מקרי שחיתות שבהם פקידי השלטון מעורבים באופן ישיר.

ההשלכות מזאת מרחיקות לכת, שכן מדינות אחרות, ובייחוד מדינות דמוקרטיות, חושדות כבר בעמדותיה של טורקיה. חוסר שקיפות זה מכרסם מאוד באמינותה ובמעמדה הבינלאומי.

פוליטיקה: שני שלישים מהאוכלוסייה הטורקית גילו בסקר כי תופסים מפלגות פוליטיות כמושחתות. בטורקיה אין גוף שמפקח על מימון מפלגות, אשר עליהן מוטלת חובה להגיש דו"ח פיננסי לבית המשפט החוקתי, מוסד שאינו ערוך כראוי לטפל בביקורת חשבונות.

נוסף על כך, על פי הקרן הטורקית לכלכלה ולמדעי החברה (TESEV), לטורקיה "אין תהליך רגולטורי ספציפי למניעת ניגודי אינטרסים אפשריים" אצל חברי פרלמנט אשר עוברים למגזר הציבורי לאחר סיום כהונותיהם.

בין הערותיו ביחס ל"חבילת השקיפות" שהציג רה"מ דבוטאולו, ארדואן אמר בלי בושה כי "אם [החובה המוטלת על פקידי מפלגה לחשוף את הונם] ימשיך כך, אי אפשר יהיה למצוא איש שיישב ראש אף בסניפיה הכפריים והמחוזיים [של ה-AKP]".

חלק מהשרים בממשלתו של ארדואן (שר הכלכלה זאפר קגליאן, שר הפנים מועמר גולר והשר להגנת הסביבה והפיתוח האורבני ארדואן ביירקטאר) התפטרו אחרי שבניהם נעצרו בגין האשמות בעבירות שוחד. בעקבות התפטרותם, ארדואן "פעל לפטר אלפי שוטרים, תובעים ושופטים" והאשים את תנועת גולן בניסיון הפיכה.

עצירתו של סוחר הזהב האיראני-טורקי ריזה זראב, והעמדתו לדין בבתי משפט בארה"ב, מסכנת מאוד את סמכותו של ארדואן, שכן בכירים במפלגת ה-AK מעורבים באופן מפליל במקרה – לרבות חלק מבני משפחתו של ארדואן. אמצעי התקשורת הפרו-ממשלתיים מהר הטיחו האשמות נגד התובע והשופט האמריקניים המטפלים בתיק בשיתוף פעולה עם תנועת גולן.

להשלכותיה של השחיתות הפוליטית הנפוצה יש השפעות שליליות ניכרות על יחסיה של טורקיה עם ממשלות זרות אשר מקיימות אינטראקציה עם אנקרה יותר מתוך הכרח מאשר מתוך בחירה חופשית – בייחוד האיחוד האירופי – מצב שהופך את יחסי החוץ של טורקיה לעדינים ביותר ושמסכן את ביטחונה ארוך הטווח.

הרשות השופטת: על פי ברומטר השחיתות העולמית לשנת 2013, 13% מהבתים בטורקיה דיווחו כי נאלצו לשלם שוחד בעקבות מגע עם המערכת המשפטית, תופעה שהלכה והחמירה בשלוש השנים האחרונות. פגמיה של הרשות השופטת הטורקית "פגעו בקבלת גזרי דינה בקרב כל חלקי החברה הטורקית והכתימו אותה בהאשמות בסגירת-חשבונות פוליטית".

רשות שופטת חסרת פניות היא תנאי הכרחי לדמוקרטיה בריאה וברת קיימא. אולם, כאשר היא נעשית מושחתת, כפי שקרה בטורקיה, לא רק שהטיפול בתיקים בבתי המשפט נהיה פגום אלא מתחולל אפקט גלי המשפיע על התנהגותם של פקידים המעורבים בפעילות פלילית אשר חשים כי מותר להם להתנהל כך ללא כל חשש לעונש.

הצבא: על פי דו"ח ההתקדמות של האיחוד האירופי לשנת 2016, הגנה משפטית נרחבת ניתנת לאנשי הלוחמה בטרור ו"הצבא ושירותי המודיעין ממשיכים להיות חסרי מחויבות מבחינת מתן דין וחשבון בפרלמנט". אותו הדו"ח מציין כי "הגישה לדוחות הביקורת, אשר נערכו על ידי בית המשפט הטורקי לביקורת, על סוכנויות הביטחון, ההגנה והמודיעין נותרת מוגבלת".

ארדואן החליף מאות אלופים, צעד שהביא להידרדרות בתכנון האסטרטגי ובאיכות היעילות הצבאית הכללית. כמו כן, טיהור הקצונה הגבוהה שהנשיא ביצע לפני כשלוש שנים בעקבות האשמות לפיהן קשרו קשר להפלת השלטון פגע קשות במעמדה של טורקיה בנאט"ו.

בדומה לכך, טיהור הדרג הפיקודי העליון בצבא, אשר התבצע בעקבות ההפיכה ביולי 2016, החליש נוסף את נכונותה הצבאית של טורקיה, מצב שמעלה שאלות רציניות באשר ליכולתה הצבאית וליעילותה כחברה בנאט"ו.

טורקיה מפרה שיטתית את אמנת נאט"ו, אשר מחייבת את המדינות שחברות בארגון, "להגן על חופשם, מורשתם המשותפת ותרבותם של עמיהם, אשר מושתתים על עקרונות הדמוקרטיה, החופש הפרטי ושלטון החוק". על ידי אי-עמידה בעקרונות אלו, טורקיה מסתכנת בסילוקה הפוטנציאלי מנאט"ו, בייחוד עכשיו שארדואן מתקרב יותר ויותר למוסקבה לכאורה.

החברה האזרחית: דו"ח ההתקדמות של האיחוד האירופי לשנת 2016 מציין כי: "השתתפותה של החברה האזרחית בתהליך התקציבי חלשה… וארגוני חברה אזרחית עצמאיים מעורבים לעתים נדירות בלבד בתהליכי חקיקת חוקים ועיצוב מדיניות".

השחיתות יוצרת פחד בחברה – אנשים שבנסיבות אחרות היו מבקשים לחשוף מעשי שחיתות חוששים שיסתבכו. לדבריה של אובה אוזרסלאן מארגון טרנספרנסי אינטרנשיונל: "כיום לא ניתן להציג בפני אנשים דוגמה טובה או רעה, כיוון שמשפטי שחיתות הפכו לדבר בלתי-אפשרי בטורקיה. זאת בתורה מעניק לגיטימציה לרעיון כי [המושחתים] ממילא יעשו כרצונם בלי שייתפסו או שייענשו".

מפלגת ה-AK התחייבה "[לנהל] מאבק אינטנסיבי [נגד שחיתות]", ולהבטיח "שקיפות ונשיאת אחריות בכל תחומי החיים הציבוריים… [על מנת למנוע] זיהום הפוליטיקה", אלא שמאז ארדואן עצמו דחה כל צעד מעשי הנועד להתמודד עם השחיתות, וזאת מתוך חשש מפני חשיפה מזיקה.

למרבה הצער, ארדואן מסוגל היה כבר להגשים חלק ניכר משאיפותיו אילו רק התמיד ברפורמות שהוא בעצמו יזם אותן והניף את טורקיה למעמד הבינלאומי הראוי שחפץ בו מבלי לפנות לאוטוריטריות.

אחר 15 שנים בשלטון, ארדואן מהווה דוגמה קלאסית לאופן שבו הכוח משחית. הגיעה העת לציבור ולמפלגות האופוזיציה לתבוע שיעזוב את הזירה הפוליטית ושיאפשר להקמתה של ממשלה שתיבחר בצורה דמוקרטית ושתחל בתהליך רציני של מניעת שחיתות.

אחרת, טורקיה תחמיץ את ההזדמנות לממש את הפוטנציאל העצום הטמונה בה להפוך לשחקן מרכזי בבמה העולמית.