תבוסתנותו של אובמה בסוריה

אינני מחרחר מלחמה באופיי; אני יודע היטב מהי מלחמה, את מחיר הדמים שהיא גובה, את הסבל וההרס הרב בנפש וברכוש שנגרמים לחפים מפשע. ועדיין למרות הכול, ישנם זמנים בהם השימוש בכוח צבאי הינו חיוני על מנת למנוע אסונות כבדים יותר.

למעלה משלושים חודשים צפה ממשל אובמה בקור-רוח בטבח השיטתי שמתרחש נגד העם הסורי, אשר התחיל בהתקוממות נגד המשטר רק משום ששאף להיות חופשי, ליהנות מזכויות אדם בסיסיות ולקוות לעתיד טוב יותר. על פניו, אלו הם אותם ערכים שמנחים את אמריקה, והנשיא אובמה, במילותיו הוא, חזר והדגיש את זכותו של כל אדם לחיים של כבוד. אמריקה מחויבת לשמירה על זכויות אלה, וכפי שביטא זאת הנשיא, "זה מה שעושה את אמריקה שונה; זה מה שעושה אותנו יוצאי דופן". אכן כאלה אנחנו, ועם זאת צאו וראו: כ-120,000 סורים נטבחו, ביניהם יותר מ-20,000 ילדים מתחת לגיל 15. אם צעירים אלה היו בין החיים כיום ומשלבים את ידיהם אלה באלה, הם היו יוצרים שרשרת חייה באורך של עשרה מייל. אך לא, הם מתו על לא עוול בכפם, חסרי אונים ולשווא, מבלי לדעת אם אי פעם היו קיימים. לכל אורכה של מלחמה חסרת רחמים ובלתי אנושית זו התחפר הנשיא בערוץ אחורי של מאמצים דיפלומטיים פתוחים, בניסיון לבלום את האלימות ולסלק את אסד מהשלטון. ולמרות כל זאת, שלושים חודשים מאוחר יותר הנשיא אסד עדין יושב על כיסאו ומנהל את מכונת הרצח שבידיו, כשמצד ארה"ב לא נעשו שום צעדים קונקרטיים לזירוז נפילתו.

זולת סיוע הומניטארי, הבית הלבן סירב לספק למורדים נשק כלשהו, וזאת בתואנה כי הוא ייפול לידיים הלא נכונות. ניתן להניח כי אם נשק זה היה מסופק בשלב מוקדם יותר לקבוצות מורדים מוגדרות, וביניהם גם לצבא סוריה החופשית, אזי היה סיכוי סביר שדינאמיקת המלחמה הייתה מוטה לטובת המורדים. יתר על כן, חיזוק ידיהם של קבוצות מורדים מתונות עשוי היה למנוע מאל-קאעידה ואלמנטים אסלאמיים קיצונים אחרים מלהפוך לגורם משמעותי במהלך מלחמת האזרחים ולפוטנציאל מרכזי לאחר נפילת משטר אסד. אי נקיטת פעולה וחוסר ההחלטיות של הבית הלבן רק עודדו את אסד לשוב ולבחון את נחישותה של ארה"ב בהשתמשו בנשק הכימי לפחות שמונה פעמים, בעודו חוצה בבוטות את "הקו האדום" לכאורה של אובמה. מקורות מהימנים טוענים כי חברי הצוות לביטחון לאומי ידעו בוודאות על שימושים קודמים בנשק כימי, אך בחרו להמשיך ב"חקירה" כדי להרוויח זמן, מה שהביא להתקפות כימיות בקנה מידה גדול יותר.

מותם המזעזע של 1,423 בני אדם – בתוכם יותר מ-400 ילדים – כתוצאה מהמתקפה הכימית האחרונה הכריח סוף סוף את הנשיא להתעמת עם המציאות המרה. אין ויכוח על כך שהשימוש בנשק כימי הינו שיא של אכזריות שאין דומה לה בתוצאותיה המזעזעות והבלתי אנושיות, שחל עליו איסור מוחלט. אך יחד עם זאת, האין זה הוגן לטעון כי ארה"ב יכולה הייתה למנוע מאסד לא רק את מותם בגז של אותם קורבנות, אלא גם את רציחתם של עשרות אלפים אחרים באמצעות נשק קונבנציונאלי? לאחר שבועות של דיונים, החליט הנשיא בסופו של דבר לנקוט בפעולה צבאית נגד כמה מתקנים צבאיים של אסד, וזאת רק כדי לחזור להתלבטויותיו, לבטל את החלטתו מספר שעות לאחר מכן ואז לפנות לקונגרס למתן אישורו.

יגע ומותש מהמלחמה בעיראק ובאפגניסטן, ניתן בהחלט להבין את התנגדותו של רוב הציבור האמריקאי ונציגיו בקונגרס למעורבות צבאית נוספת, ובאופן מיוחד במזרח התיכון. הממשל כשל בהסבריו לציבור האמריקאי כשלא הדגיש את ההבדל המהותי בין מתקפות צבאיות מוגבלות נגד עריץ שטובח בבני עמו ויש למנעו מכך, לבין ניהול מלחמה במחיר איום של פגיעות בנפש ובמשאבים, בשתי מדינות אליהן פלש צבא זר והן נשלטות בידי אלפי חיילים. חברי קונגרס רבים שסירבו לתמוך בפנייתו של אובמה להפעלת כוח בסוריה, נקטו בעמדה זו לא עקב אי-רצונם להעניש את אסד, אלא מתוך הבעת חוסר אימון בנשיאם. מבלי להתייחס לכוונותיו, הנשיא הופיע כנרפה וחסר בטחון, וגרם לשאלות הרות משקל בקרב ידידיה ובנות בריתה של ארה"ב לגבי כושר מנהיגותו בפרט, ומהימנותה של ארה"ב בכלל.

ממשל אובמה כשל שוב ושוב בחשיפת צביעותו של נשיא רוסיה פוטין, כשזה האחרון התמיד במעורבותו במהלכי מלחמת האזרחים בסוריה, ובספקו בגלוי ציוד צבאי על מנת לחסל את המורדים. כמו כן, יש לזכור כי בשלוש הזדמנויות שונות פוטין מנע ממועצת הביטחון של האו"ם לנקוט בצעד מעשי כלשהו נגד אסד. הוא התנגד נמרצות לכל מעורבות חיצונית, בעוד הוא עצמו זמם וסיפק יחד עם איראן וחיזבאללה סיוע צבאי מאסיבי, כולל תגבור חיילים ללוחמה יבשתית על מנת להגביר את יכולותיו הצבאיות של אסד. המהלך האחרון של פוטין, זה המציע לקהילה הבינלאומית "לנצל את נכונותה של ממשלת סוריה להעמיד את מצבורי הנשק הכימי שבידיה לפיקוח בינלאומי לשם השמדתם", הינו עוד אחד ממהלכיו הציניים שנועדו להרוויח זמן כדי לאפשר לאסד לגבש את הישגיו מול המורדים.

הנשיא אובמה ופמלייתו מתעקשים על כך כי איומיה של ארה"ב למעורבות צבאית בסוריה, הם אשר הניעו את הרוסים לשכנע את אסד למסור את הנשק הכימי שבידיו, ובזאת לסכל את המתקפה האמריקאית. למען האמת, לא מעט משקיפים שמלווים את המציאות הפוליטית העגומה בלאו הכי, סבורים כי הנשיא היה להוט מדי בקבלו את הצעת פוטין, בידעו היטב כי הוא לא יזכה בתמיכת הקונגרס לתקוף את סוריה. בנוסף לכך, מדינות אחרות הצהירו בגלוי כי אין בכוונתן לתמוך בצעד מעין זה, מלבד צרפת וערב הסעודית.

הצעתו של פוטין הינה חלולה בעליל ואינה נושאת בחובה שיקולים רציניים. קודם כל, הצעה זו תחייב את אסד לקבל את פסיקת מועצת הביטחון של האו"ם ((UNSC, אשר תיאלצו לחשוף את מצבורי הנשק שבידיו (ע"פ סעיף מספר שבע המאשר סנקציות, ואף שימוש בכוח צבאי, על מנת לכפות ציות להוראותיו). במידה וקיים סיכוי קלוש כלשהו שההצעה הרוסית אכן תוכיח את עצמה, בנוסף לקבלת החלטת האו"ם, אזי יש לכלול בה את התנאים הבאים: הדחת אסד יחד עם כל הדרג העליון של צבאו ושל מערך הביטחון הפנימי הסורי; הכרזה על שביתת נשק לאלתר, אליה יהיו מחויבים הן המורדים על פלגיהם השונים והן צבא אסד; החזרת כל הפרסונל הצבאי על נשקו וציודו לבסיסיו, תחת פיקוחם של שליחי האו"ם. קשה להאמין שרוסיה תיתן את הסכמתה לתנאים הללו.

שנית, מומחים רבים בתחום הנשק הכימי מצהירים כי אף אם ייכון שיתוף פעולה מלא עם הממשלה הסורית ובתנאים של הפוגה הדדית, עדין דרושים חודשים רבים לאיתור הנשק הזה ומיונו, ולאחר מכן יעברו לפחות עשר שנים עד אשר יושמד לחלוטין.

שלישית, בהתחשב במלחמה המתמשכת ואי נגישותם של אתרים צבאיים רבים, ייתכן שיהיה זה בלתי אפשרי לבצע משימה כבדת משקל כזו הדורשת מספר ניכר של פקחים שאינם זמינים.

כשנשאל מזכיר המדינה קרי האם בנקודת זמן זו ממשלת אסד עלולה ליזום פעולה נגדית כלשהי על מנת לעצור את המתקפה האמריקאית, הוא השיב: "בוודאי. הוא יכול להפנות לעבר הקהילה הבינלאומית את כל משאבי הנשק הכימי שבידו כבר בשבוע הבא. להעביר את הכול, ללא שום דיחוי, ולאפשר מתן דין וחשבון מלא ומוחלט עבורו. אך הוא לא יעשה זאת, וברור שזה לא יכול להיעשות". [דגש שלי]

אך נניח לרגע כי בניגוד לדבריו הסקפטיים של קרי, אסד אכן יבצע במלואן את כל הדרישות הללו. האם זה אומר כי הוא יכול להמשיך להרוס את המדינה ואולי להרוג עוד מאות אלפים מבני עמו באמצעים קונבנציונאליים על מזבח בוגדנותה של רוסיה? בעודו משחר לפתרון פוליטי שחייב להוציא את אסד מהתמונה, על אובמה להתכונן למתקפה צבאית, ועל הקונגרס האמריקאי חלה האחריות לתמוך בנשיא במהלך זה, על מנת להפיל משטר עריץ ומתן סיכוי לעם הסורי לחיים של חופש וכבוד.

אכן, עלינו ללמוד מהמלחמות הן בעיראק והן באפגניסטן, אך איננו יכולים להרשות לעצמנו להיות משותקים בגין החוויות הללו. כפי שהוכח בלוב, במצרים ועכשיו בסוריה, האביב הערבי הופך לחורף ארוך ואכזרי, וכל מדינה ערבית תושפע ממנו; הוא כבר גרם לשינוי תמידי בנוף הפוליטי המזרח תיכוני, היכן שלארה"ב ישנם אינטרסים כלכליים, צבאיים וביטחוניים כבירים. כל זה קורא לארה"ב לפתח אסטרטגיה חדשה ומקיפה שמתכתבת עם המצבים המשתנים תדירות בשטח. ואכן, לקיצה של מלחמת האזרחים בסוריה, ולתפקיד שימלא הממשל בהגשמת מטרה זו, תהיינה השלכות ביטחוניות מרחיקות לכת על ארה"ב ועל בנות בריתה גם יחד.

ארה"ב הינה המעצמה העולמית היחידה שבאחריותה לפעול, לשמור על היציבות הגלובלית, ולטפח ערכים פוליטיים וחברתיים למען הטבת חייהם של בני האדם בכול מקום. נשיא ארה"ב הוא הפָּנים של אמריקה. מצופה ממנו להנהיג באומץ מלוּוה בחזון, ולעמוד לצד הערכים שהם הליבה של ארצו, בעודו נוהג ע"פ מיטב שיפוטו לאור אחריותה המוסרית של אמריקה, על פיה היא ניכּרֶת.