בנט: דמגוג מופקר

קשה לדמיין כיצד אדם ערמומי, הוזה והרסני כמו נפתלי בנט, מנהיג מפלגת הבית היהודי, היה מסוגל לזכות במעמד חשוב כל כך כאשר הוא דוגל בפומבי במצע פוליטי גזעני בתכלית. ה"פתרון" שלו לסכסוך הישראלי-פלסטיני הנו מתכון להשמדת ישראל הן כמדינה יהודית והן כמדינה דמוקרטית ולהפיכתה למדינת אפרטהייד, שנואה על ידי הקהילה הבינלאומית ונדונה לחיים בבידוד ובבושה.

לא, אין זו המטרה שלשמה מדינת ישראל קמה, ואין להפקיד את גורלה של המדינה בידיו של צבוע זומם מזימות כמו בנט. בנט הנו מתחזה ונוכל, אשר האג'נדה הפוליטית הוורודה שלו אינה אלא כיסוי לתכנית חתרנית שנועדה למנוע מהפלסטינים לקבל מדינה משלהם, אך הוא כלל לא יודע לכאורה שהיא רק תקרב את ישראל עוד יותר להרס עצמי.

באופן מתנשא ותקיף, הוא מכריז שמאחר ותהליך השלום הישראלי-פלסטיני תקוע, הגיע הזמן לחשיבה חדשה. ישראל צריכה להתמקד, לטענתו, בשיפור חייהם של הפלסטינים על ידי "שדרוג האוטונומיה הפלסטינית באזורי A ו-B" ו"עצמאות פוליטית" שתאפשר להם לנהל את ענייניהם כראות עיניהם.

הוא גם מגלה "רוחב-לב" כאשר הוא מציע לפלסטינים "שדרוג מאסיבי של כבישים ותשתיות, כמו גם הסרת מחסומים ונקודות ביקורת" ו"לבנות גשרים כלכליים… בין ישראלים לפלסטינים".

אך, הנה הקאץ': "לישות הפלסטינית לא תהיה מדינה של ממש. היא לא תשלוט על גבולותיה". והגרוע ביותר עדיין לפנינו – תכניתו לספח את אזור C, אשר מהווה כ-60% מהגדה המערבית.

מנקודת מבטו, ההתנחלויות צריכות להמשיך ולהתרחב, החל מסיפוח שלושת הגושים העיקריים על ידי "החלת החוק הישראלי והריבונות הישראלית על גושי ההתנחלויות".

פירושו של דבר שפלסטינים יוכלו לגור בקנטונים במקומות כמו רמאללה, ג'נין, בית לחם וערים קטנות וכפרים אחרים – בתנאי, כמובן, שיתנהגו יפה ולא יעזו לאיים על או לבצע כל פעולה אלימה נגד ישראל.

ללא ספק, בנט מציע לפלסטינים תנאים משופרים באותו בית הסוהר שבו הם כבר חיים. בית הסוהר ה"חדש" שלהם ישופץ וירוהט באופן יפה יותר, עם אוויר ואף מים זורמים נקיים.

בנט אינו מקבל את ההנחה כי לפלסטינים מגיעה מדינה משלהם, אלא שעליהם להסתפק בפירורים שישראל זורקת להם.

בסופו של דבר, הוא טוען ש"עם לא יכול להיות כובש בארצו" ומתוך חמלה הישראלים מוכנים לוותר על חלק גדול ממולדתם – ארץ ששייכת להם באופן היסטורי. יתר על כן, זאת "ארץ ישראל", אשר הקדוש-ברוך-הוא הנחיל להם לנצח.

כציוני רוויזיוניסטי דתי בלתי-מתפשר, בנט מוצא נחמה גדולה בפנייה למושיעו. הוא מצדיק את האג'נדה המעוותת שלו על ידי הטלת האחראיות על אלוהים: "הסקרים זה לא המצפן שלי, התורה זה המצפן שלי". כמה נוח!

שמרנים דתיים נוהגים לומר ש"אם אין אלוהים, הכול מותר". אולם, כפי שהפילוסוף סלבוי ז'יז'ק מציין, דווקא ההפך הוא נכון: "אם יש אלוהים, אז הכול מותר… זה דווקא לאלו המתייחסים ל"אלוהים" בישירות ברוטאלית, התופסים את עצמם כאמצעים למימוש רצונו, שהכול מותר" [הדגשה שלי].

אף על פי שהוא מודה בכך שההצעה אינה מושלמת, שכן היא "נראית מנוגדת לכל מה שישראל, הפלסטינים והקהילה הבינלאומית חתרו אליו במשך 20 השנים האחרונות", היא צריכה להפוך למדיניות הממשלה, לדבריו, "משום שקיימת מציאות חדשה במזרח התיכון".

בנט חייב לדעת שתכניתו אינה רק בלתי-מושלמת אלא אשליה, כאילו הפלסטינים לא יביעו את דעתם ופשוט ייכנעו לגחמותיו. תחת אילו נסיבות הפלסטינים יקבלו את המשך הכיבוש תחת המסווה של שלטון עצמי?

בנט שקוע באשליות, שכן אשליות מבוססות ברצונות ולא במציאות ואחת התוצאות הפסיכולוגיות הצפויות מהאחיזה בהן הנה ההכחשה; דהיינו, הכחשת המציאות העיקשת אשר מסרבת להתאים את עצמה לחלומות באספמיה של האדם.

הפלסטינים מבקשים לחיות במדינה עצמאית משלהם – במולדתם – וזוהי המציאות המרה והבלתי-מעורערת שבנט חייב להתמודד עמה. הפלסטינים התנגדו לקיומה של מדינת ישראל כבר עשורים רבים ועם הזמן הם קיבלו את פתרון שתי מדינות לשני עמים, דווקא "משום שקיימת מציאות חדשה במזרח התיכון" – מציאותה הבלתי-מעורערת של ישראל.

אין דבר שבנט, או איש מבין חורשי המזימות שלו, יוכלו לעשות בכדי לשנות זאת, בדיוק כשם שאין דבר שהפלסטינים יוכלו לעשות בכדי לסלק את ישראל.

כל מה שמנהיג ישראלי יוכל לדרוש בצדק הנו הפסקה קבועה של כל פעולות האיבה, ועל הפלסטינים להבטיח זאת במידה וברצונם להיות עצמאיים. כל הסכם שלום חייב להיות בנוי כך שיעמוד בדרישה הישראלית המוצדקת הזו.

העלאת ביצוע תכנית ההתנתקות מעזה והאלימות שפרצה בעקבותיו, על ידי בנט, כטעות שאין לחזור עליה בגדה המערבית, היא חסרת כנות ומטעה. איש לא יעלה בדעתו לסגת מהגדה בן לילה, כפי שרה"מ שרון נסוג מעזה.

כל הסכם שלום עם הפלסטינים יהיה מיושם בשלבים למשך תקופה של לא פחות מעשר שנים, עם הסדרי ביטחון המתואמים באופן מלא עם הפלסטינים, ולא ישאיר דבר או חצי דבר בידי הגורל. יש לשלב זאת עם פיתוח ושיתוף פעולה כלכלי בכל המישורים בכדי לבנות אמון ולקדם אינטרסים הדדיים.

רק ממשלה ישראלית מתאבדת תלך בעקבות הבוגדנות הפוליטית הסיוטית של בנט. אם בנט חס וחלילה ימונה לראש ממשלה, או אף לשר הביטחון תחת עוד ממשלת נתניהו מולכת שולל באופן מסוכן ביותר, זה רק יהווה את נשיקת המוות לתהליך השלום ויבשר את חורבן חלום היהודים לחיות במקלט חופשי, בטוח ושליו.