"כוח ההצבעה חזק מהירייה"

הבחירות הכלליות בישראל, המתוכננות להיערך ב-17 במרץ, עשויות להיות גורליות עבור ערביי ישראל, שכן ההצבעה ההמונית שלהם עשויה לשנות את פני המפה הפוליטית ובאופן פוטנציאלי למנוע מנתניהו להרכיב את הממשלה הבאה. הם מסוגלים, ולמעשה חייבים, לעמוד בפני כל המפלגות הימניות אשר אינן רוצות שיהיה להם קול, כביכול מהסיבה שאין לבטוח בערביי ישראל בכל הקשור לשלום ולביטחון לאומי. ואולם, במידה וערביי ישראל רוצים בחלוקה שווה של משאבים בכדי לשפר את התנאים הסוציואקונומיים שבהם הם חיים, להשתלב באופן מלא בחברה הישראלית, ולתרום בצורה מועילה לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני, עליהם כעת לממש באופן מלא את זכות הצבעתם ולא להחמיץ הזדמנות היסטורית זו.

מספר הבוחרים הערביים הידלדל עם השנים, מ-90% ב-1955 ל-18% ב-2001, ואז עלה למעט יותר מ-50% בבחירות האחרונות. מגמה זו בהצבעה הערבית נבעה ממספר גורמים חשובים, לרבות תסכולם מהמערכת הפוליטית הישראלית, אשר אינה מאפשרת שינוי ניכר, אדישות הולכת וגדלה עקב אי-אמונם הכללית בממשלות ישראליות, וחוסר יכולתם להשפיע ממשית על המאורעות.

נוסף על כך, ערביי ישראל תמיד היו קרועים בין חובתם כאזרחים ישראליים לבין תחושת זיקתם עם אחיהם בגדה המערבית ובעזה ככל שהסכסוך הישראלי-הפלסטיני נמשך. זאת יחד עם אכזבתם מן מנהיגיהם שלהם, אשר רק הרתיעה אותם מפעילות פוליטית.

ההתכנסות של מספר התפתחויות בבחירות הנוכחיות יוצרת הזדמנות חסרת תקדים לערביי ישראל להצביע בהמוניהם ולשנות באופן פוטנציאלי את פני הנוף הפוליטי בישראל. על מנת להשיג זאת, נטל הקמפיין להגדיל את מספר המצביעים נופל על כתפי מנהיגיהם, ראשי עיר ערביים, ופעילים פוליטיים ערביים מקומיים.

כפי שהדברים עומדים, לערביי ישראל יש מוטיבציה רבה יותר להצביע בבחירות הנוכחיות, בייחוד לאור האקוטיות ההולכת והגדלה של בעיותיהם הסוציואקונומיות, האפליה בשוק העבודה ובמערכת החינוך, ההגבלות המוטלות על אישורי בנייה והזנחת התשתיות במגזר הערבי. רצונם העז למנוע מנתניהו לקדם את "חוק הלאום" שלו, אשר אותו הם מחשיבים כגזעני, מספק מניע נוסף.

אף על פי שיצירת רשימה משותפת של כל המפלגות הערביות – חד"ש, רע"מ-תע"ל ובל"ד – נבעה מהרצון בשימור עצמי, היא בכל זאת צוברת תנופה חדשה.

ארגונים פוליטיים ישראליים מהשמאל, אשר מבקשים בעוז למנוע מנתניהו לזכות בקדנציה נוספת, גם הם תומכים ברשימה הערבית, שכן ככל שמספר חברי הכנסת הערביים יעלה, כך יתרחב הבסיס הפוליטי שהם ישיגו.

נכון שהסיכויים קלושים שערבים יצביעו במספרים גבוהים למפלגת העבודה/התנועה, חלקית בשל אפיון הרשימה כ"המחנה הציוני", וחלקית משום שהם אינם שייכים למנגנון הפוליטי.

אף על פי כן, סיכוייהם לשפר את מצבם ולהשפיע על עניינים פוליטיים במדינה יהיו תלויים במידה רבה בעלייתה של מפלגת העבודה לשלטון, עובדה שמסבירה את שיתוף פעולתם המרומזת.

ללא ספק, ערביי ישראל עשויים להיות גורם מכריע במידה ומפלגות הימין (בראשן הליכוד) יאבדו חלק מהם והשמאל (בראשו העבודה) ירוויח חלק. לחלופין, אם יצביעו בהמוניהם לרשימה שלהם, יש להם את הפוטנציאל לזכות ב-18 מנדטים, ולהפוך למפלגה הרביעית או אף השלישית בגודלה, ובכך ל"גוש החוסם", אשר ימנע מנתניהו להרכיב ממשלה חדשה.

אף אם הליכוד ינצח את העבודה בפער קטן, חשוב לציין כי הנשיא אינו מחויב למנות את מנהיג המפלגה הזוכה במספר הקולות הרב ביותר להרכיב את הממשלה החדשה אם יסיק כי גוש השמאל-מרכז עשוי לזכות בהצבעת רוב בכנסת. מסיבה זו הספציפית, למספר המנדטים שחברי כנסת ערביים יזכו בהם תהיה משמעות רבה.

על מנת להשיג את מטרתם, על חברי הרשימה המאוחדת הערבית בראש ובראשונה להציג מצע פוליטי ותכנית פעולה שמדברים אל צעירים ערביים הזכאיים להצביע, אשר מפוכחים ונואשים לשינוי משמעותי. הזמן קצר ועליהם לנצל כל רגע בכדי לקדם את סדר יומם הפוליטי.

עליהם להתמקד בדרכים לשפר את מצבם של ערבי ישראל בכל התחומים ולא רק לבקר מפלגות פוליטיות אחרות. עליהם לשתף את מקביליהם היהודיים בדיאלוג על עתיד המדינה, ולהוכיח נאמנות למדינה, שכן גורלם שזור בגורלה של המדינה.

אסור להם לפחד ממנהיגי המרכז והימין, המתייחסים לערביי ישראל כגיס חמישי, אשר סדר-יומו העיקרי הנו להשמיד את ישראל. יש לציין כי אף על פי שהם מופלים באופן שיטתי, 99 אחוז מערביי ישראל מעדיפים לחיות בישראל דמוקרטית, שבה הם נהנים לפחות משוויון זכויות לפני החוק.

תפקידם כעת לתרגם את זכויותיהם החוקתיות לשוויון יומיומי בינם לבין מקביליהם היהודיים על ידי ההצבעה בקלפי במקום הטרוניות הרגילות. כפי שאברהם לינקולן אמר, "בחירות שייכות לעם. זאת ההחלטה שלהם. אם יחליטו לפנות עורפם לאש ולשרוף את ישבנם, אז לא תהיה להם ברירה אלא להתיישב על כווייה".

למעשה, ישראלים מכל רקע מצטערים על האפליה נגד הערבים ומאמינים מאוד כי על מנת שישראל תישאר דמוקרטיה מתקדמת וחיונית עם ביטחון, עליה לקיים שוויון אמיתי בין כל אזרחיה. עם זאת, השוויון הנו תהליך, וכמה זמן שהוא ייקח, הוא נשען תמיד על כוח ההצבעה ולא על הירייה, אם נצטט את לינקולן שוב.

תוך עבודה צמודה עם מפלגת העבודה עכשיו ולאחר הבחירות, מאבקם של ערביי ישראל יימשך. בסופו של דבר, לא חשוב מי ירכיב את הממשלה, עליהם ללכת בדרך בונה ומועילה ולא להישאב אל תוך מעגל של הטחת האשמות.

האחריות נופלת על ערביי ישראל להצביע בבחירות הללו ולתפוס את הכוח הפוליטי שמשקף את מספרם. יש להם היום הזדמנות חשובה להוכיח את מחויבותם למדינה כאזרחים אחראיים המוכנים למלא את חובתם ולהתריס נגד ישראלים אלו המבקשים לראותם נעלמים ל-24 שעות ביום הבחירות.