נאומו של נתניהו מוסיף פשע על חטא
לאחר נאומו של רה"מ נתניהו בפני מושב משותף של הקונגרס, השאלה הנשאלת הנה האם הנאום ישפיע לשלילה או לחיוב על המשא ומתן בין ה-P5+1 לאיראן, המובל על ידי ארה"ב. התשובה הפשוטה היא לא כך ולא כך. מכל מה שאנו רואים ויודעים, ממשלת אובמה נותרת מחויבת למניעת השגת נשק גרעיני מאיראן, וכל עסקה מוסכמת תצטרך לעמוד במטרה זו. הרעיון כי אובמה יחתום על עסקה רעה רק בכדי לרשום הצלחה במדיניות החוץ שלו פשוט מגוחך. אין אדם שיודע טוב מאובמה כי, תחת כל נסיבה אפשרית, ארה"ב תישא באחריות ובתוצאות של כל עסקה רעה.
נתניהו רק אישר את האחריות האמריקאית האולטימטיבית כאשר ציין ב"אומץ" רב כל כך, כי, "גם אם ישראל תצטרך לעמוד לבדה מול איראן – היא תעמוד", והוסיף במהרה, "אבל אני יודע שהיא לא תעמוד לבדה, מפני שאמריקה תעמוד מאחוריה".
אם זה נכון, מאין בדיוק באה יומרנותו של נתניהו? כל עוד ארה"ב נותרת הערב האולטימטיבי של ביטחונה של ישראל, אין ראש ממשלה שיוכל להרשות לעצמו להעליב את נשיא ארה"ב על ידי האשמתו בכריתת עסקה רעה כאשר התנאים לעסקה כזו למעשה טרם נקבעו.
לנתניה יש סיבה לגיטימית לתת אות אזעקה באשר לאיום האיראני. אולם, נאומו יעשה מעט בכדי לשפר את מהותו של כל הסכם. מה שפוגע אף יותר זה רמיזתו כי אובמה יסכים ל"עסקה רעה" אף אם תזיק לישראל.
להתייחס לכל עסקה כרעה או טובה זה פשטני ומגלה מעט הבנה לגבי המציאות בהקשר השאלה כיצד ניתן להשיג עסקה כזו.
במציאות אין עסקה מושלמת. כל עסקה מורכבת דורשת משא ומתן ארוך וכרוכה בפשרות משמעותיות משני הצדדים. הייתי מסכים בשמחה לדרישות העיקריות לעסקה שנתניהו תומך בהן, אילו היה לה את הסיכוי הקטן ביותר להתממש.
עסקה כזו תחייב את איראן לפרק כל מתקני הגרעין שלה, להשמיד את יכולתה ליצור אורניום, לבטל תכנית התילים הביניבשתיים שלה, לחדול מתוקפנותה כלפי שכנותיה, להפסיק לתמוך בטרור בעולם, ולחדול מאיומה על קיומה של מדינת ישראל.
במידה ואיראן לא תקבל תנאים אלו, מתכונו של נתניהו הנו פשוט להטיל עוד סנקציות משתקות עליה שיורידו אותה על הברכיים. הוא מניח כי, מאחר והסנקציות אילצו את איראן לגשת לשולחן המשא ומתן, מכה נוספת של סנקציות משתקות תכריח אותה לנטוש את תכנית הגרעין שלה לחלוטין.
זה המקום שבו נתניהו טועה באופן מעציב; הוא מעולם לא טרח (או לכאורה מעולם לא היה לו אכפת) להעריך את תפיסתה העצמית של איראן, את אמונותיה הדתיות של המשטר, את מצבה הגיאופוליטית, את ניסיון עברה עם ארה"ב, את מוקדי הכוח המתחרים בתוכה, את גאוותה הלאומית ואת תחושת הפגיעות שהיא חשה. אילו הביא כל אלו בחשבון, אין ספק שהיה מסיק מסקנות שונות מאוד.
איראן לעולם לא תקבל תנאים אלו, ולעולם לא תזחל על ברכיה בכדי להשיג הקלה מסנקציות ישנות או חדשות, לא משנה כמה כאב וסבל היא תסבול בעתיד.
הבחירה אפוא היא בין עסקה בלתי-מושלמת, שיש לה סיכויים טובים למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני, לבין היעדר הסכם שיותיר את איראן חופשית לקדם את תכנית הגרעין שלה.
זה ישאיר את ארה"ב וישראל עם אופציה אחת ויחידה – לתקוף במתקני הגרעין של איראן – מה שללא ספק יצית תבערה אזורית עם השלכות מחרידות, אשר אותן נתניהו, ככל הנראה, אינו מסוגל לדמיין.
לאור העובדה שארה"ב תהיה בסופו של דבר את זו שתוביל את המתקפה באיראן ולשאת בתוצאות, האם אין לאובמה את האחריות המוסרית לנסות ראשית את נתיב הדיפלומטי?
נתניהו צודק בכך שסימני רעתה של איראן גלויים בכל המזרח התיכון, כולל מימונה של ארגונים ג'יהאדיסטיים וקיצונים אלימים אחרים, כגון חמאס וחיזבאללה, התערבותה בסוריה, עיראק, לבנון ותימן, והשתתפותה הישירה ברצח אמריקנים ואזרחים זרים אחרים.
דווקא מסיבה זו, יש לעשות כל מאמץ בכדי להשיג הסכם, אשר לכל הפחות, ימתן את פעילויותיה האזוריות ההרסניות הבוטות תחת לחץ אמריקני מתמיד וימנע ממנה להשיג נשק גרעיני.
במקום לדרוש את הבלתי-אפשרי, נתניהו צריך להתמקד במה שבר-השגה ולעבוד עם הנשיא בכדי להדק את תנאי העסקה במקום להזיק נוסף ליחסיה החיוניים של ישראל עם ארה"ב ולחתור תחת מאמציו של הנשיא, שאין כמוהם, לבלום את תכנית הגרעין האיראנית.
למטרה זו, על נתניהו לתמוך בנשיא על מנת להשיג את הדברים הבאים, אם כי רוב התנאים עוד עומדים על שולחן המשא ומתן:
ההסכם החדש יישאר בתוקף 20 שנים באופן אידיאלי אך לפחות 15 שנים.
הקלת הסנקציות צריכה להיות הדרגתית וקשורה לעמידתה של איראן בכל תנאי ותנאי בהסכם ולהיות מיושמת בשלבים, על בסיס הסדר הדדי שייקבע מראש.
יוצב משטר פיקוח קפדני ביותר אשר לא יותיר כל מקום למרמה מצד איראן, לרבות בדיקות בלתי-מוגבלות ללא הודעה מראש בכל מתקן גרעיני.
על איראן לחדול ממחקר ופיתוח בתחום התילים הביניבשתיים.
יש לסגור את מתקן "פורדו" התת-קרקעי בסמוך לעיר קום ואת מתקני המים הכבדים באראק ולדואג לכך שיישארו סגורים תחת פיקוח בינלאומי.
המספר הספציפי של צנטריפוגות שיישארו במתקן הגרעיני בנתנז צריך לקבוע מראש את כמותו ואיכותו של האורניום המועשר לשימושים רפואיים ואחרים של שלום.
על ארה"ב לשאוף לפיתוח אסטרטגיית הגנה אזורית – מטרייה גרעינית – שתכסה את ישראל וכל בעלות בריתה הערביות של ארה"ב באזור, בכדי להרתיע את איראן מאיום על כל מדינה באזור.
על איראן לחדול מאיומיה הקיומיות נגד ישראל תוך התחייבות מצד ישראל לפתור את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, אשר מהווה אחת מתלונותיה העיקריות של איראן נגד ישראל.
לבסוף, נתניהו צריך לפנות לעם האיראני ולהבדיל בינם לבין ממשלתם האוטוקרטית במאמץ לשנות את תפיסתם לגבי ישראל תוך העברת המסר כי לישראל אין כל טינה כלפי האיראנים וכי ישראל תשמח לשקם את היחסים ההיסטוריים בין יהודים לפרסים.
על נתניהו לזכור כי, כמה שהמולאים נחושים להשיג נשק גרעיני, הישארותם בשלטון חשובה להם יותר, בייחוד אם העסקה תחזק את אחיזתם בשלטון, ואם ישתכנעו בכך שארה"ב אינה מחפשת שינוי משטר.
איראן הנה מעצמה אזורית המסוגלת לשחק תפקיד הרסני או בונה. העסקה הפרוספקטיבית עשויה לפתוח את הדלת לאיראן להפוך לשחקן חיובי, מה שללא ספק עדיף על פני היעדר עסקה אשר ייאלץ את איראן לנקות בכל אמצעי תפל בכדי לשרת את אינטרסיה הלאומיים.
עצוב שבמקום לתרום תרומה משמעותית למשא ומתן עם איראן, נתניהו בא לארה"ב לשחק בפוליטיקה. הוא הימר עם יחסי ארה"ב-ישראל, רק בכדי לזכות בכמה נקודות פוליטיות בבית שבועיים לפני הבחירות.
הוא מתיימר להיות מושיעה של ישראל כאשר מה שהוא מחפש באמת זה להציל את הקריירה הפוליטית שלו.
