המסמר, הקאפו והנוכל

[זאת יצירת סאטירה]

שלוש הדמויות הנן:

בנימין נתניהו (ביבי), ליכוד
אביגדור ליברמן (איווט), ישראל ביתנו
נפתלי בנט, הבית היהודי

דמויות מוזכרות:
יצחק הרצוג (בוג'י), המחנה הציוני
ציפי לבני, המחנה הציוני
יאיר לפיד, יש עתיד
משה כחלון, כולנו
אריה דרעי, ש"ס
יעקב ליצמן, יהדות התורה
איימן עודה, חד"ש/הרשימה המשותפת
זהבה גלאון, מר"צ
אלי ישי, יחד

[במשרדו של ביבי]

ביבי: יאללה חבר'ה, צריכים לקשור את הקצוות בתכניתנו, אתם יודעים מה הסקרים אומרים.

איווט: מה אכפת לי מה כתוב בספרים לעזאזל?

ביבי: סקרים, סקרים, יא טמבל, הסקרים שבדיוק יצאו!

איווט: אה, אבל המרוץ בינך לבוג'י עוד צמוד.

ביבי: אז מה? אפילו אם אני לא מוביל, אוכל לגנוב אותו ממנו.

איווט: איך תעשה את זה?

ביבי: כבר שוחחתי עם אריה, יעקוב ואלי.

נפתלי ואיווט: אז מה הם רוצים?

ביבי: [הצידה] ליצנים…

איווט: זאת בקשה מוזרה למדי.

ביבי: לא, אתם הליצנים! הם רוצים את מה שהם תמיד רוצים – כסף. מה עוד?

איווט: תראה, אני פשוט מנסה להבין. אבל מה עם הצעת החוק?

ביבי: תקשיבו, תשאיר את זה לי. תנו להם כסף, זה מה שחייבים לעשות. אתה, מכל האנשים, בטח מבין את מה שהכסף יכול לקנות.

איווט: לא ממש אכפת לי מה הם רוצים.

ביבי: אני יודע, אבל בכל זאת תצטרף למי שישלם לך את המחיר הגבוה יותר. אז מה המחיר שלך?

איווט: כבר אמרתי לך, מגיע לי משרד הביטחון.

ביבי: אתה צוחק. הביטחון? ספק אם תקבל יותר משישה מנדטים, אז זה בלתי אפשרי. אולי הפנים?

איווט: מה? מה אני נראה לך, זונה זולה?

ביבי: ובכן, זה כבר הוכח.

נפתלי: חבר'ה, חבר'ה, על מה אתם מדברים לעזאזל? תסתכלו על הסקרים – תיק הביטחון הוא שלי.

ביבי: אנחנו לא מחלקים כאן סוכריות.

איווט: אה, כן, שכחתי, בטח תצטרך להתייעץ עם שרה קודם.

ביבי: בכלל לא, היא כבר אמרה לי מה לעשות.

נפתלי: כמובן. אל תטרח, איווט, יש לי כבר ניסיון ישיר איתם… אין טעם.

ביבי: זה לא יפה, בייחוד מצדך נפתלי, יא נוכל – תשאיר אותה מחוץ לתמונה.

איווט: לא התכוונתי לזלזל, אילו רק הייתה כאן יכולנו כבר לסגור…

ביבי: תקשיבו, כפי שאחד הגיבורים שלי אמר פעם: "אנחנו חלק מאותה הצביעות… אך לעולם אל תחשוב שזה נכון למשפחתי".

נפתלי: כן, אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל.

איווט: אז מה יקרה אם בוג'י יזכה בעוד שניים שלושה מנדטים?

נפתלי: ביבי צודק, צריכים להתמקד באיך לשחד – סליחה, איך לשכנע את כחלון להצטרף אלינו.

איווט: אתה מתכוון לכך שהוא יכריע את הכף? מה איתי, אתה לוקח אותי כמובן מאליו?

ביבי: תראה, זאת מתמטיקה פשוטה: בין מפלגתי, מפלגתו של נפתלי כאן, ש"ס, יהדות התורה ויחד, יהיו לנו לפחות 54 מנדטים. עם משה, יהיו לנו יותר מ-60. הבנת כבר, איווט? זאת מתמטיקה בסיסית.

איווט: כבר חישבת את הכול, אה? אין לך נקיפות מצפון, אין דבר שלא תעשה ל…

ביבי: תראו מי מדבר! אני מצדי יכול לישון בשקט. זאת פוליטיקה, הניצחון הוא מה שחשוב.

איווט: אתה תנקוט בכל אמצעי, כמו שאמרתי, אין לך נקיפות מצפון ולמעשה אין לך מצפון.

ביבי: מצפון? על איזה פלנטה אתה חי?

איווט: אתה יודע, ביבי, אתה מזכיר לי את הבחור שכתב מכתב למשרד האוצר, שבו ציין שלא הצליח לישון בגלל שרימה בדו"ח למס הכנסה. הוא הכניס צ'ק בסך 100 ₪, וכתב שאם עדיין לא יצליח לישון הוא ישלח את היתרה. אתה ישן בשקט, ביבי – אתה מרמה, אתה משקר, שום דבר לא מזיז לך.

ביבי: שירתתי 9 שנים כראש ממשלה, לא? תקרא לי את מה שתרצה, אני יודע איך לתקן דברים, זה מה שחשוב.

איווט: זה פשוט שטויות, כולנו יודעים כבר מה זה דורש.

ביבי: ברור שאתה יודע, אחרי כל ההאשמות נגדך…

נפתלי: תקשיבו, אוביל את המפלגה השנייה בגודלה. מי מדבר על מה שמוסרי וכל השטויות הללו? אני יודע את מה אני רוצה, ובלעדיי, ביבי, לא יהיה לך את הסיכוי הכי קלוש להרכיב את הממשלה החדשה.

ביבי: די, די, בואו נקרא לילד בשמו. אני אהיה ראש הממשלה הבא, אתה רוצה להיות שר הביטחון, כול אחד מאתנו דואג לכוחו האישי.

איווט: אנחנו יודעים כבר טוב מדי, ביבי. תזכור, אבל, שגם בוג'י מדבר עם כחלון, ומבטיח לו את העולם כולו, אז מה תציע לו אתה?

ביבי: דווקא לזה אני מתכוון, אתה לא נותן לי לסיים. אם לא אבטיח לו משהו גדול – משרד הכלכלה או החוץ, נניח – אז הוא לא יצטרף.

נפתלי: אבל מה הוא יודע לעזאזל על כלכלה או ענייני חוץ? אני יודע כיצד לעשות בוכטות של כסף וידע המון על מדיניות החוץ האמריקאית.

ביבי: אז מה אתה אומר, שאתה רוצה להיות שר החוץ?

נפתלי: ובכן… אולי, אם אתה מתעקש למנות איזה גנרל או להשאיר את יעלון בתפקיד…

ביבי: תקשיב, נפתלי, אנחנו כל הזמן מדברים לציבור על ביטחון. הגנה, איראן, ביטחון – לא אוכל למנות אדם כמוך רק בגלל שלחמת בלבנון.

נפתלי: אבל אתה שוכח ששירתתי במגל"ן – היחידה המובחרת – מה אלופים יודעים שאני לא? אוכל לספר להם על הטעויות שעשו בלבנון.

איווט: אולי צריכים שני שרי ביטחון ברוטציה, כאשר כל אחד משרת שנתיים, מה עם זה?

ביבי: זה מגוחך.

איווט: ובכן, זה כבר באפונה יום, לא?

ביבי: די עם כל השטויות הללו, בואו נסיים.

איווט: יאללה, בואו נסיים. שאהיה ברור, ביבי, אני לא בכיס שלך, וגם אי אפשר לסמוך על כחלון. אם תרצה שאצטרף, תצטרך להציע לי הצעה שאי אפשר לסרב לה.

ביבי: כן, זה מה שאני חושב בדיוק. אז בוא לא נקלקל את זה, כל מה שאוכל לומר לך זה שתהיה מבסוט אם תתחייב עכשיו.

איווט: זאת חובתי לעשות כמיטבי למדינה.

נפתלי: אל תצחיק אותי. אתה, כמו כולם, חושב שמה שטוב לך, טוב גם למדינה.

איווט: ואתה חושה שאתה יוצא מן הכלל.

נפתלי: תסתכל, אני אדם דתי…

איווט: כמובן שאתה. אתה עושה כסף בצורה דתית, מרמה בצורה דתית, ודופק את הפלסטינים בצורה דתית – כן, כן, אתה איש דתי ביותר.

ביבי: שניכם מדברים שטויות – דת, אידיאולוגיה, דמוקרטיה – למי אכפת? כפי שאמרתי לכם, אנחנו רק צריכים לדבר על ביטחון, בטחון ועוד בטחון לאומי.

נפתלי: זה בדיוק מה שאני אומר. אם אהיה שר הביטחון, אוכל לספח את אזור C כולו בשם הביטחון הלאומי. הבנת אותי?

ביבי: כן, כן, הבנו, אבל אנחנו צריכים להתמודד עם האינטלקטואל הזה, פרופסור אובמה. זאת הסיבה שהלכתי לוושינגטון, הכול בשם ביטחונה של ישראל. כולם קנו את השטיק שלי, ובנוסף, ייתכן מאוד שאני עוקף את בוג'י.

נפתלי: זאת הסיבה, אני מניח, שקוראים לך המסמר. עכשיו צריכים לשים את האמריקאים במקומם, כך שיפסיקו להציק לנו.

איווט: אתה בטח צוחק. כל עוד אובמה נמצא שם, לא תוכל לעשות יותר מדי.

ביבי: אובמה שמובמה. ברגע שארכיב את הממשלה הבאה, נצטרך רק לחכות. הוא יסיים את הקדנציה האחרונה בקרוב ונוכל לעשות כמבוקשנו עם נשיא רפובליקני. אל תדאג, אני יודע איך לסייע לנשיא הבא להיבחר. הסכמנו?

איווט: אני רחוק מבטוח בזה. שינית את דעתך בנוגע לפתרון שני מדינות לשני עמים, בנוגע לכל הפשרות שהבטחת – אומנם אני מרוצה מכך, אבל למה שאאמין לך עכשיו?

ביבי: אתה לא חייב להאמין לי. תזכור שאתה לא בדיוק בשיא שלך, אבל אנחנו חברים וחברים עוזרים זה לזה.

איווט: או, עכשיו אני החבר שלך, יפה. נראה מה יקרה מחר כשתישלח הביתה.

ביבי: קאפו הוא קאפו, אלא אם לא תקבל את מבוקשך…

נפתלי: אני איתך, ביבי, עד הסוף. תזכור, משרד הביטחון או החוץ. אם שרה תסכים, מה הבעיה?

איווט: כן, זה יסתכם בזה.

ביבי: די עם השטויות הללו. תשימו לב לכל המתרחש. תזכרו שהבוגד הבן זונה הזה, כחלון, הוא, למרבה הצער, המפתח – אנחנו חייבים לרצות אותו.

נפתלי: אתה צודק.

ביבי: בואו נלחץ ידיים וניתן לבוג'י, ציפי, לפיד, זהבה והבחור הערבי הזה את מה שמגיע להם – להתנוון באופוזיציה עם המון זמן להתפלל.