הפסקת אש בין ישראל לחמאס: הזדמנות במסווה

על פי הדיווחים, ישראל וחמאס דנים באפשרות להפסקת אש ארוכת טווח. אף על פי שגורמים ישראליים טוענים כי, זוהי שמועה בלבד, וכי, לא מתקיים משא ומתן עם חמאס, סימנים רבים מצביעים על כך כי, עסקה בכל זאת עומדת להיחתם. ואולם, בין אם מתנהל משא ומתן על עסקה כזו ובין אם לא, על ישראל וחמאס לקדמה במרץ, שכן שני הצדדים עשויים להפיק תועלת משמעותית ממנו במגוון מישורים. התנגדותה של הרשות הפלסטינית להפסקת האש, ואפיונה כנשיקת מוות לפתרון שתי מדינות לשני עמים, מפספסת את הנקודה לחלוטין. להפסקת האש הפרוספקטיבית יש השלכות אסטרטגיות קריטיות שעשויות לקדם באופן ניכר את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני הכולל.

הפסקת האש אינה צריכה לבוא לאף אחד בהפתעה, לאור המצב בעזה בעקבות המלחמה האחרונה בין ישראל לחמאס בקיץ 2014 וההרס הנורא שהפלסטינים בעזה חוו, שלא לדבר על שינוי משבי הרוח הפוליטיים באזור.

חמאס הסיק מסקנה שונה, תוך הבנה כי, ישראל הנה מציאות בלתי מעורערת, והחל לחפש דרכים להיענות לישראלים תמורות הקלת המצור ובסופו של דבר ביטולו.

מה שמוסיף דחיפות לשינוי כיוונו של חמאס הנו הלחץ המופעל על ידי הציבור הפלסטיני, שדורש סיום לסכסוך עם ישראל, אשר כבר נטל משלושה דורות את זכותם הבסיסית לחיות בכבוד והותירם ללא כל סיכוי לעתיד טוב יותר.

על אף התכחשויותיו של רה"מ נתניהו, בחודשים האחרונים, ישראל וחמאס פתחו במשא ומתן חשאי במטרה לכונן הפסקת אש קבועה. במקביל, ישראל החלה בצעדים להקלת המצור על עזה, בכדי ליצור אווירה חיובית יותר לקידום המשא ומתן על הפסקת אש ארוכת טווח.

ברגע שהפסקת האש הבלתי-פורמלית הזמנית נכנסה לתוקף לאחר המלחמה האחרונה, הן ישראל והן חמאס שמרו עליה בקפידה. למעשה, אנשי מנגנון הביטחון הפנימי של חמאס נוהגים לעצור ולעתים לירות בכדי להרוג ג'יהאדיסטים המפרים את הפסקת האש.

אף על פי שרבים בשני הצדדים מאפיינים את הפאזה החדשה בין ישראל לחמאס כ"דו-קיום מתוך נחות", חמאס אינו מחפש עוד תבערה עם ישראל, מתוך הידיעה כי, חיכוך צבאי נוסף עם ישראל רק יגרור עוד הרס ופחות סעד.

ישנם מספר סיבות העומדות מאחורי רצונם של חמאס וישראל לכונן הפסקת אש ארוכת-טווח יותר (8-10 שנים על פי התחזיות), מה שמסביר בנוסף מדוע הפסקת אש כזו עשויה להיות בלתי-נמנעת, שכן טמונים בחובה יתרונות משמעותיים עבור שני הצדדים.

מבחינת חמאס, הפסקת האש:

תאפשר לחמאס להחיל את שלטונו הפוליטי על עזה ולהתרחק מהרשות הפלסטינית, מבלי להתפשר על עמדתם ה"רשמית" באשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני;

תאפשר להתאוששות כלכלית באמצעות שיקומם הניכר של האזורים שנחרבו בעזה במלחמה עם ישראל בקיץ שעבר, ולהביא בהדרגה לביטול המצור;

תספק הזדמנויות תעסוקתיות לאוכלוסייה בעזה, ותאפשר לאלפי עובדי יום פלסטיניים לעבוד בישראל תוך הרחבת המסחר בשני הכיוונים;

תאפשר לחמאס להקים נמל צף מול חופי רצועת עזה ולהבטיח מעבר ימי בין עזה לצפון קפריסין, תחת פיקוחה של טורקיה;

ותשפר, ובסופו של דבר תנרמל, את היחסים עם מצרים, תשמור על מעבר גבול פתוח, ותספק לפלסטינים פתח לשוק המצרי.

לבסוף, לאור המתח ההולך והגובר בין העולם הערבי הסוני לבין איראן השיעית, מנהיגותה של חמאס הסיקה כי, על אף קרבתו לאיראן, עליו להפיל את גורלו בתוך אחיהם הסוניים.

מבחינת ישראל, הפסקת האש תמנע עוד מלחמה, ותשמש:

להפסיק את ירי הרקטות על ישראל, אשר משבש את חייהם של ישראלים רבים;

לחייב את חמאס לחדול מחפירת מנהרות חדשות להברחת כלי נשק ולמנוע התקפות על ישראל מכל ארגון קיצוני אחר;

לשמור על הפרדתן הפיזית של רצועת עזה והגדה המערבית, ובכך להעמיק את הפער בין הרשות לחמאס, על פי אסטרטגיית "הפרד ומשול", מה שגם מסביר מדוע נתניהו סירב לנהל משא ומתן עם "ממשלת האחדות" הפלסטינית, אך כן מנהל משא ומתן עם חמאס לחוד;

להסיר את הלחץ הבינלאומי ההולך והגובר על ישראל לבטל את המצור, שכן ברצונם של רוב המדינות באיחוד האירופי ובארה"ב לראות סוף לסבל הפלסטינים בעזה;

ולאפשר לישראל להוריד את העלות המבצעית שכרוכה בשמירת הדריכות הצבאית בגבול עזה, מה שמכביד על כוחותיה הלוחמים, ולעשות זאת מבלי לוותר על אף טריטוריה ובאופן פוטנציאלי תוך הצלת חיי אדם.

לבסוף, היות וטורקיה תמיד התנגדה למצור ומעורבת כעת במשא ומתן, הפסקת האש תשפר באופן דרמטי את היחסים הדו-צדדיים בין ישראל לטורקיה, אשר נפגעו קשות (בין היתר) מהמשך המצור.

אני טוען כי, דחיית הפסקת האש בין ישראל לחמאס על ידי הרשות היא מוטעית לחלוטין. למעשה, לא חשוב מה נטייתה הפוליטית של כל ממשלה ישראלית, היא לא תנהל משא ומתן עם הפלסטינים ולא תוותר על עוד שטחים כל עוד פעולות האיבה האלימות ממשיכות וחמאס נותרת איום על ישראל.

באופן אירוני, יושב ראש הרשות מחמוד עבאס, שבעקביות תמך בכל הפסקת אש בין ישראל לחמאס, יצא עכשיו דווקא נגדה, מהסיבה שהרשות לא הייתה מעורבת במשא ומתן, ומתוך חשש כי, הפסקת האש תחתור תחת סמכותה הפוליטית של הרשות בעזה, אשר במציאות אינה קיימת.

דובר פת"ח אחמד אסף הביע את דאגותיה של הרשות בבוטות: "[עסקה בין ישראל לחמאס] תשיג את מטרתה האסטרטגית של ישראל לחסל את הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 עם ירושלים כבירתה. ברצונו של חמאס לזכות בהכרה ישראלית על חשבון המפעל הלאומי הפלסטיני".

להיפך, הפסקת האש עם חמאס תאפשר תקופת צינון ותיתן לישראלים תחושת ביטחון רבה יותר בכל משא ומתן עתידי עם הרשות. מנהיגות הרשות תשכיל לא לנסות לטרפד את הפסקת האש, מה שרק יחזק את הטענה הישראלית כי, "אין פרטנר לשלום".

על מנת לשפר את הסיכויים להישרדותה של הפסקת האש, מהרגע שמכוננים אותה, על ארה"ב והאיחוד האירופי יהיה להסיר את חמאס מרשימותיהם של ארגוני טרור ולאפשר לו חופש תנועה רב יותר, כל עוד הוא עומד בתנאי הפסקת האש.

הפסקת האש תעזור לערב הסעודית לכרות ברית סונית רחבה מהמפרץ ועד ים תיכון בכדי לפעול נגד הסהר השיעי של איראן, ולבלום את שאיפותיה להיות ההגמון באזור.

הפסקת האש תציב את מדינות ערב, בייחוד ערב הסעודית, קטאר ומצרים, בעמדה להפעיל לחץ פוליטי וחומרי על חמאס לקבל באופן פורמלי את יוזמת השלום הערבית (API). יוזמת השלום הערבית מספקת מספר מכנים משותפים בין ישראל לחמאס באשר לעיקרון פתרון שתי מדינות לשני עמים, ומציעה למנהיגות חמאס מוצא שיציל את כבודו העצמי.

באופן קונסיסטנטי עם יוזמת השלום הערבית, ביותר ממקרה אחד, חמאס הצהיר בבירור כי, הוא מוכן לנהל משא ומתן לשלום עם ישראל על בסיס גבולות 1967. הפסקת האש עשויה לדחוק בנוסף את חמאס לכיוון זה.

לבסוף, הפסקת האש עשויה להוביל לקבלת דרישותיו של הקוורטט: הכרה בישראל, נטישת האלימות, וקבלת הסכמים קודמים בין ישראל לפלסטינים.

אין ספק כי, הפסקת האש הפרוספקטיבית בין ישראל לחמאס מהווה הזדמנות חשובה ביותר, אם כי במשווה, לכל הצדדים המעורבים לפתוח דף חדש בסכסוך הישראלי-פלסטיני ולשנות את הדינמיקה הגיאופוליטית והביטחונית שלו, בסיס אשר עליו ממשלות ישראליות ופלסטיניות עשויות לבנות.