תחינה להיגיון: מכתב פתוח לרה"מ בנימין נתניהו

כבוד ראש הממשלה בנימין נתניהו,

הנני כותב מכתב זה בלב כבד, שכן כואב לי עמוקות לראות את החלום היפה של ישראל חזקה וגאה, מדינה אשר צפו ממנה כי תאמץ את הטוב, המוסרי והצודק, מאבדת את סיבת קיומה – כמדינה יהודית חופשית ובטוחה אשר חיה בשלום ובהרמוניה עם שכניה.

מרקמה החברתי של המדינה נפרם ע"י מחלוקות פוליטיות ואי-צדק כלכלי. המדינה הולכת ונהיית מבודדת, ומידרדרת למדינת חיל מצב המקיפה את עצמה בחומות וגדרות, והזוכה לגינויים מחבריה וגידופים מאויביה.

כראש הממשלה ששירת בתפקיד זמן רב יותר מכל ראש ממשלה אחר, המדינה למעשה הולכת ומתפוררת תחת משמרך. השאלה היא לאן אתה מוביל את העם, ומה מחכה לו מחר, שכן ישראל מוצבת כיום בפרשת דרכים גורלית ועומדת מול עתיד לא ברור.

ללא ספק, הנך ואלו ההולכים בעקבותיך בטום לב תחלקו על ניתוחי, אך הנני מייעץ לך לבחון בקפידה את הסוגיות הדחופות אשר אותן אעלה כאן בעת התפתחותן ואשר עליהן הנך אחראי יותר מכל אחד מקודמיך.

בצורה נוחה, הנך מקיף את עצמך באליטה פוליטית מושחתת – שרים בלי מוסר, בלי מצפון, בלי שום דבר אלא תאווה לכוח שאינה יודעת שובע. הנם עסוקים בסדרי היום הפוליטיים הפרטיים שלהם ושקועים בשחיתות ובתככים פנימיים.

בממשלתך מספר שרים מסוג זה – ביניהם שרת משפטים, איילת שקד, אשר דוגלת ברעיון כי "העם הפלסטיני כולו הוא האויב", אמירה שלא פחות קוראת להרג ללא אבחנה שיכלול גם את "זקניו ונשיו, עריו וכפריו, רכושו ותשתיותיו"; שר חינוך, נפתלי בנט, המבקש לספח את רוב הגדה המערבית מבלי לחשוב על הסכנה אשר אליה תכנית נידונה לכישלון כזו תחשוף את ישראל; ושרת תרבות, מירי רגב, שנחושה בדעתה לדכא את חופש הביטוי והאמנויות – אשר שמים ללעג ולקלס את מסדיה ויסודותיה של מדינת ישראל.

תמכת בשלוש הצעות חוק דרקוניות: הצעת חוק אחת להשעיית ח"כים השוללים את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הצעת חוק שנייה למניעת מימון ממוסדות תרבותיים המוגדרים כ"לא נאמנים" למדינת ישראל; והצעת חוק שלישית שתחייב ארגוני שמאל במגזר השלישי המקבלים סיוע חוץ לתייג את עצמם ככאלו בכל פרסום (מבלי לחייב ארגוני מגזר שלישי ימניים המקבלים סיוע פרטי לעשות זאת). הנך עטוף במצור אידיאולוגי עם מנטליות גלותית וחוקים דתיים סלקטיביים, הנתמך ע"י מקהלה עיוורת של חברי פרלמנט אשר רק מהדהדת את מנגינתך המעוותת.

הנך מתמרן את הציבור עם ענייני ביטחון לאומי וקושר בצורה מסולפת את הביטחון לגבולות, רק כדי להפקיע עוד קרקעות פלסטיניות ולהגן על מדיניות ההתנחלות ההרסנית.

הנך מתענג על ההתמודדות עם אופוזיציה כושלת – אשר ירדה למצב השהייה קבוע – ומתרגש לראותם נרקבים ללא תכנית פוליטית שתאתגר אותך למצוא פתרון לסכסוך הפלסטיני האנדמי אשר ממנו הנך ניזון ומשגשג פוליטית. מפלגות אופוזיציה "צולעות" אלו, בעודן יושבות על קצה הייאוש הפוליטי, כבר קלות לקואופטציה לתוך חבורת תומכי מדיניותך המוטעית כלפי פנים, כלפי חוץ וכלפי הפלסטינים, הכול בשם האחדות הלאומית.

הנך מתפאר עדיין בעוצמתה הכלכלית של ישראל, כאשר למעשה הכלכלה נמצאת באופן כללי במצב של סטגנציה, פריון כוח העובדה הוא הנמוך ביותר בין מדינות הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח (OECD), וחופן מיליארדרים שולטים בלבה הכלכלי של המדינה בעוד שעשרות אלפי משפחות נאבקות על הישרדותן.

מעל ל-1.7 מיליון אזרחים ישראליים חיים בעוני – 775,000 מתוכם ילדים – בעת שמאות מיליוני דולרים נשאבים למימון התנחלויות בלתי-חוקיות ועוד מאות מיליונים להגנת המתנחלים, וכפרים ערביים ועיירות עם רוב מזרחי נותרים להירקב.

הפער בין עשירים לעניים הולך ומתרחב. העשירון העליון מרוויח פי 15 מהעשירון התחתון באוכלוסייה, מה שהופך את ישראל לאחת המדיניות הבלתי-שוויוניות בעולם המפותח. התיירות וההשקעות הזרות צונחות, והקמפיין לחרם על ישראל צובר תנופה.

שכיחות השחיתות והקרימינליות בקרב בכירים בשלטון היא פשוט מזעזעת; יותר מ- 10 שרים ולפחות 12 ח"כים הורשעו בעבירות ב-20 השנים האחרונות בלבד. על הנשיא דאז משה קצב ורה"מ דאז אהוד אולמרט נגזרו שבע שנים ו-19 חודשי מאסר, בהתאמה. רבים יותר הועמדו לדין, אך חמקו מעונש באמצעות פרצות משפטיות שונות הניתנות לבכירים בשלטון.

הנך מפלה נגד ערבי ישראל (המהווים כ-20 אחוז מהאוכלוסייה) עם מדיניות היחס הבלתי-שוויוני של ממשלתך, ואז מפקפק בנאמנותם למדינה.

ציונים רדיקליים כמותך טוענים כי ישראל רב-תרבותית אינה יכולה לשרוד – כי אפרטהייד, או משהו דומה לו, הוא האלטרנטיבה המעשית היחידה הקיימת – טענה שביסודה זהה לזו אשר בה נעשה שימוש בהיסטוריה האירופאית נגד היהודים עצמם.

אפשר להוסיף ביגון קודר כי האפליה אינה מוגבלת לערבי ישראל, אלא גם פוגעת ביהודים מזרחיים ואתיופיים ארבעה דורות לאחר קום המדינה. ההתנגשויות האלימות במאי 2015 בין המשטרה ליהודים יוצאי אתיופיה רק חושפות את עומק הפערים החברתיים הקיימים בישראל.

נשיא המדינה ראובן ריבלין, ממפלגת הליכוד שלך, לא יכול היה להבהיר את המציאות בצורה כואבת יותר כאשר אמר: "המפגינים בירושלים ובתל אביב חשפו פצע פתוח ומדמם בליבה של החברה הישראלית. פצע של קהילה שמשמיעה את זעקתה על תחושות של הפליה, גזענות וחוסר מענה. אנחנו מוכרחים להישיר מבט לפצע הפתוח הזה".

דמוגרפית, המדינה מתמודדת עם סכנה חמורה. מספר הישראלים היורדים מהארץ שווה פחות או יותר למספר העולים. כמיליון ישראלים, המייצגים 13 אחוז מהאוכלוסייה, ירדו מהארץ ב-20 השנים האחרונות. מספר סקרים מראים בעקביות כי, אם תינתן להם הזדמנות, 30 אחוז מהישראלים ישקלו ירידה מהארץ, בעיקר מסיבות כלכליות והיעדר הסיכויים לשים קץ לסכסוך המשתק עם הפלסטינים.

בייחוד, עלייה של יהודים צעירים מצפון אמריקה ואירופה נמצאת במגמת ירידה. רבים מהם איבדו את רוח החלוציות וההתלהבות שאחזה במקביליהם בעבר אשר רצו להיות חלק ממפעל היסטורי אשר אין דומה לו בהווי האנושי העכשווי.

הפלסטינים

הנך מתייחס לפלסטינים בשטחים כאובייקטים, לניצול וניצול לרעה, הכול תלוי בצורך השעה. הנך מפר בחוצפה את זכויות האדם שלהם ללא השלכה ומעולם לא התמודדת עם השפעתו המשתקת והאיומה של הכיבוש בן 50 השנים כמעט.

הנך טוען בבוז כי, "היהודים אינם כובשים זרים בישראל". מעולם לא רצית להבין מה זה להיות מנוצח ומוכנע, לעבור פלישה צבאית אל ביתך באישון-לילה, אשר מבהילה נשים וילדים, לראות את כפרך מוחלק ע"י גדרות ביטחון, ביתך הרוס, ולאבד את תחושת השליטה על חייך. v

העלאת זיכרונות מן השואה כאילו להצדיק התעללות בפלסטינים רק מערערת את הרלוונטיות של הטרגדיה האנושית חסרת התקדים הזו. היית חושב כי אלו שסבלו כ"כ יתייחסו לזולת באכפתיות וברגישות. לא קל להתמודד עם העובדה כי הקורבן הפך למתעלל, אך זוהי המציאות בכל זאת. העובדה כי חווית סבל רב כ"כ אינה מעניקה לך רשות לדכא ולרדוף אחרים.

שגריר ארה"ב לישראל דן שפירו, לא פחות, ניסח זאת בתמציתיות כאשר אמר, "יש יותר מדי אירועים שבהם ישראלים בגדה נוטלים את החוק לידיהם ואינם נחקרים על ידי הרשויות בישראל. לעתים נדמה כי לישראל יש שני סטנדרטים של אכיפת חוק בגדה המערבית – אחת לישראלים ואחת לפלסטינים".

אינני פוטר כמובן את הפלסטינים מתפקידם, אך, בפעולות ובמדיניות שלך ושל שריך כלפי הפלסטינים, הנכם מעוררים עוינות ובסופו של דבר מעודדים קיצוניות אלימה. הנך משתמש בביטחון הלאומי להצדקת מדיניותך המזיקה, לרבות התעללות בפלסטינים והרחבת ההתנחלויות, אשר הפכו למנטרה של מדיניות החוץ הישראלית, תוך שימוש בנקודות שיחה נושנות ועייפות על הביטחון הלאומי הנפסלות כבר כבשורה ריקנית ושכנוע עצמי.

בדבריך הנך תומך בפתרון שתי מדינות לשני עמים, אך מעולם לא הרמת אצבע בכדי לקדמו; פעולותיך רק מצביעות לכיוון ההפוך. כן, אעפ"י שהפלסטינים עשו לא מעט שגיאות וסביר להניח שיעשו עוד רבות שללא ספק יפגעו קשות באינטרסיהם הלאומיים, אין הם הולכים לשום מקום.

על ישראל לקבוע את גורלה ולא להותירו לגחמותיהם של הפלסטינים. לטענתך הפלסטינים אינם רוצים בשלום, אך, בהיותך הצד החזק, תוכל להרשות לעצמך לקחת סיכון מחושב, וליטול את האחריות לסלול את הדרך להסכם שלום בסופו של דבר, במקום לבצר בנוסף את ישראל בשטחים. זה יהפוך את הסכסוך לקשה עוד יותר לפתרון – כאשר הדו-קיום כבר בלתי-נמנע תחת כל נסיבה.

הזמן אינו פועל לטובת ישראל, ואעפ"י שסובלים, הפלסטינים מסוגלים להמתין. אין להקפיא את הסטטוס קוו, ולאור המבוכה האזורית, הקיצוניות האלימה נגד ישראל רק תלך ותגבר.

ללא תכנית שקולה היטב לנסיגה הדרגתית מן השטחים, סביר להניח כי מספר המתנחלים יעלה למיליון תוך מספר שנים. פירושו של דבר סיפוח דה פאקטו של הגדה המערבית, אשר ממנו ישראל לא תהיה מסוגלת לחלץ את עצמה ללא עימותים אלימים תמידיים עם הפלסטינים, תוך הסתכנות במלחמת אזרחים, במידה ותתקבל החלטה לפנות מספר משמעותי של מתנחלים.

שימת קץ לכיבוש אינה מתנת צדקה לפלסטינים. רק ע"י קבלת זכותם למדינה משלהם ישראל תישאר מדינה יהודית ודמוקרטית הנהנית משלום וביטחון, במקום להישאב אל תוך תהום אשר ממנה אין גאולה.

ישראל הנה המדינה היחידה בעידן המודרני המקיימת, בהתרסה נגד הקהילה הבינלאומית, כיבוש צבאי במשך יותר מחמישה עשורים. אדישותם של הישראלים כלפי הכיבוש משפיעה לרעה על יהודים בכל העולם, וכל עוד יוסיף הכיבוש להתקיים, תוסיף האנטישמיות לעלות.

מה שמוסיף פוטנציה לעלייתה הניכרת באנטישמיות בשנים האחרונות הנו התעלמותך מהקונצנזוס הבינלאומי באשר לאי-חוקיותן של ההתנחלויות, מדיניות המשך הכיבוש ושלילתך את סבלם וזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית.

האם לקחת בחשבון מה יהיו השלכות דבריך במהלך הבחירות האחרונות, אשר לדעתי משקפים את עמדתך האמתית, כי במשמרת שלך לא תקום מדינה פלסטינית? לא יהיה שלום עם מדינות ערב, ירדן ומצרים (בלי קשר לתחושותיהן כלפי הפלסטינים) יבטלו את הסכמי השלום שלהן עם ישראל תחת לחץ אזורי וציבורי הולך וגובר, זעמו של האיחוד האירופי יגבר, ארה"ב תאבד סבלנותה (במידה ולא כבר עשתה זאת) וכבר לא תקנה לישראל כיסוי פוליטי אוטומטי, והעולם יאשים את ישראל בתרומתה לאי-יציבות האזורית; חלק ניכר מהדברים הללו כבר מתרחשים.

ישראל תהיה במצב תמידי של אלימות וחוסר ביטחון, אך אולי זה דווקא מה שהנך רוצה – לזרוע פחד ולנקוט בטקטיקות הפחדה בכדי לטפח חרדה ציבורית ע"י ציור כל פלסטיני כמחבל, כאילו אין לכיבוש כל קשר לקיצוניות הפלסטינית.

אודות מדיניות החוץ

מדיניות חוץ שפויה וקונסטרוקטיבית היא זרה לך, וכתוצאה מכך הנך מרחיק את בעלי בריתה של ישראל ומפליא את חבריה.

הנך מתעלם ממוסכמות ופרוטוקולים דיפלומטיים; חתרת במזיד תחת הנשיא אובמה בנאומך בפני הקונגרס, שבה קראת תגר עליו בסוגיית עסקת איראן רק כדי להכשל קשות, ולהפליא מנהיגים דמוקרטיים ורפובליקניים כאחד.

התעמתת עם שגריר ארה"ב לישראל דן שפירו על כך שביקר את מדיניותה של ישראל בגדה, ובהתנשאות סירבת להציע שגריר אחר לברזיל אחרי שדחתה את מועמדך, דני דיין, המייצג את הצד הגרוע ביותר של תנועת המתנחלים.

נזפת בשרת החוץ השוודית מרגוט ולסטרם, אשר קראה לחקירה אמינה של מקרי הריגת פלסטינים, והתקוטטת עם מזכ"ל האו"ם באן קי-מון, אשר אמר "זהו טבע אנושי להגיב לכיבוש".

השנאת את מזכיר המדינה קרי, אשר הדגיש "האי צדק בבניית התנחלויות", מה שגרם לבכירים אמריקניים שונים לכנותך כ"קצר ראייה, כפוי טובה, לא אמין, חסר נימוס כלפי הנשיא בצורה שגרתית, וממוקד רק בטקטיקות פוליטיות קצרות-טווח כדי לדאוג לכך כי [בוחריך] בימין ינהגו כראוי".

מאחר וארה"ב והאיחוד האירופי משוכנעים כי ההתנחלויות מייצגות את המכשול העיקרי לשלום, כעת הנך רק מזמין ביקורת ע"י כך שהנך מאלצם לנקוט בצעדים להעיר את הישראלים למציאות הקשה של ההתנחלויות ולאידיאולוגיה המסוכנת שלך.

מחמת מדיניותך חסרת שיקול הדעת, לישראל נותרים מעט חברים. סנטימנטים אנטי-ישראליים הם במגמת עלייה לא רק באירופה אלא גם בארה"ב, אשר מהווה את המצודה האחרונה של התמיכה בישראל.

החל מדרישתו של האיחוד לתייג מוצרים מההתנחלויות, הנך נותר זלזלני באופן טיפוסי, מבייש את האיחוד ומאשימם בהפעלת מוסר כפול. הנך שב לנרטיב הישן של האשמת כל מי שמבקר את מדיניותך באנטישמיות, הכול בכדי להסית את תשומת הלב ממעשיך הלא נבונים אשר עלולים מאוד להתפוצץ בפניך.

חברי האיחוד האירופי נהיים סקפטיים יותר ויותר באשר לסיכויים שלעולם תקדם שלום המבוסס על פתרון שתי מדינות לשני עמים, וסביר להניח כי עם הזמן הם יהיה פחות מרוסנים בהטלת סנקציות. ייתכן והאיחוד ירחיב את הסנקציות על מוצרים המיוצרים בישראל עצמה ויגביר את הלחץ הפוליטי על ישראל ע"מ לשים קץ לכיבוש המדכא.

בימים אלו ממשלת צרפת מתכוננת לכנס ועידה בינלאומית שתתייחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שכן אין הם רואים כל תקווה כי תיכנס למשא ומתן דו-צדדי רציני אם ייתנו לך לעשות כרצונך. תגובתך הייתה כתמיד מזלזלת, והשתמשת שוב בטיעון השחוק כי ניתן למצוא פתרון רק באמצעות משא ומתן ישיר. הנך מציע לחדש את שיחות השלום ללא תנאי אך לאחר מכן הנך מסרב לדון בגבולות תחילה, ועוד מתעקש על כך כי על הפלסטינים ראשית להכיר בישראל כמדינה יהודית.

והנה האירוניה בכל זה – בזמן שנשיא איראן רוחאני זכה ליחס של שטיח אדום באיטליה ובצרפת, הנך מצטייר כמנהיג נתעב המעוור ע"י אידיאולוגיה מתה שעבר זמנה כבר לפני עשרות שנים.

גורלה של ישראל

הישגיה של ישראל במדע, בטכנולוגיה, ברפואה, בחקלאות ובתחומים רבים אחרים בשבעה עשורים בלבד אינם פחות מנס. הנס הפך למציאות בזכות תושייתם, יצירתיותם ומסירותם יוצאות הדופן של אלו שהתחייבו לבניית אומה חזקה וגאה המספקת מקלט בטוח ליהודים לנצח. אולם, להישגים חסרי תקדים אלו יש מעט משמעות אלא אם כן ישראל תהיה מסוגלת לחיות בשלום ואזרחיה יוכלו ליהנות משוויון ומחירות, שהם היסודות עליהם נשען עתידה של ישראל.

מהו חזונך לעתידה של ישראל? האם הנך יודע היכן המדינה תהיה בעוד עשור או אף פחות זמן? הנני מאתגרך להשיב בתשובה ברורה. במידה והנך באמת לוקח ללב את ביטחונה ורווחתה של מדינת ישראל, אזי עליך לחלצה מן המסלול ההרס העצמי אשר אותו סללת בפחד, בחרדה ובשפיכת-דמים.

עליך להתמקד בתיקון המערכת הפוליטית הדיספונקציונלית בישראל במקום לנצלה לקידום האג'נדה הפוליטית הצרה שלך.

עליך לעשות מאמץ עליון לגשר את הפער המדאיג בין עשירים לעניים, ולספק הזדמנויות תעסוקתיות לעשרות אלפי הצעירים והצעירות המבקשים יציבות וצמיחה כלכלית, ע"מ שיוכלו לבנות עתיד מבטיח בארץ במקום לחפש עבודה בחו"ל.

עליך להתמקד בבנייתן מחדש של שכונות המאוכלסות ברובן ע"י ערביי ישראל או יהודים מעדות המזרח, במקום להעביר כל שנה עודפים בסך רבע מיליארד דולרים להתנחלויות.

עליך לספק מימון הולם לבתי חולים, ושירותי בריאות לעניים שסיועם מביטוח לאומי קוצץ באכזריות ובחוסר בושה בשנים האחרונות, בייחוד לניצולי שואה ולאחרים הנאלצים לבחור בין מזון למשפחותיהם לבין תשלום חשבון החשמל, ואשר אינם יכולים להרשות לעצמם לקנות תרופות מצילות חיים אשר להן הם זקוקים בנואשות.

עליך להקצות כספים רבים יותר לבתי ספר כדי לאפשר לאלפי צעירים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, במקום לקצץ תקציבים לבתי ספר חילוניים ונוצרים תוך הפניית כספים לתלמידי הישיבות, אשר נהנים משכר לימוד חינם.

עליך לבחור לחיות עם הפלסטינים בשלום ולשגשג יחדיו או לחיות על החרב ולכלות זה את זה באלימות. אין לשכוח כי גורלותיהם של הישראלים והפלסטינים שזורים זה בזה באופן בלתי הפיך.

עליך להשיב את מעמדה של ישראל בקרב קהילת האומות כדמוקרטיה אמתית המתייחסת בהוגנות לכל אזרחיה, ללא הבדל מוצא אתני או דת, במקום לקיים מדיניות של אפליה שרק מכרסמת במעמדה של ישראל.

עליך להושיט יד לקהילה הבינלאומית, לחזק את בריתותיה של ישראל, ולשכך הבדלים עם אויביה. יש לזכור כי ישראל לעולם תזדקק לתמיכתה הפוליטית של הקהילה הבינלאומית ולסיוע צבאי ופוליטי מארה"ב בפרט, ולא להפך.

עליך להתחייב מחדש לעקרונות המוסריים שהולידו את מדינת ישראל, החל מנרטיב ציבורי כן המבוסס על המציאות בכל החזיתות במקום לקיים נרטיב בדיוני המאופיין בפינוק עצמי ואשר מעוות את האמת שעמה המדינה והעם מתמודדים.

עם זאת, אין דבר שישמח אותי יותר מאשר אם באורח נס תפגין כישורים ההולמים את הרגע ההיסטורי ותענה לתחינתו של העם לשים קץ לסכסוך עם הפלסטינים, ולמלא את ישראל בגאווה על כל הישגיה שאין למעלה מהם בכל תחומי החיים.

הפגנת בעבר כישורי מנהיגות ופוליטיקה יוצאים מן הכלל, אלו שאפשרו לך להגיע לפסגה שאתה נהנה ממנה כיום, אך, למרבה הצער, בחרת במדיניות מוטעית אשר מערערת את ביטחונה של ישראל ואת סיכויה לשלום.

עליך להשתמש באותן התכונות להוביל את המדינה ולממש את גורלה כמדינה יהודית, דמוקרטית ובטוחה אשר חיה בידידות עם שכניה. וזה לא יהיה מקרה חריג; מנהיגים רבים לפניך הפגינו את האומץ, החזון והיכולת לשנות דרך בצורה שהוכתבה ע"י העט והנסיבות. אם תרצה גם אתה, אין זו אגדה.

יצחק רבין, אנואר סאדאת, מיכאיל גורבצ'וב, פ. ו. דה קלרק, ורבים אחרים הכירו בסופו של דבר במציאות החדשה, והחליטו ליטול את הסיכונים הדרושים ולשנות דרך מתוך אמונה כי המדינה והעם נזקקו לשינוי כיוון מהפכני וכי הגיעה להם מנהיגות אמינה שתובילם למחר טוב ומבטיח יותר.

זוהי המורשת שהייתי רוצה להותיר מאחורי לו הייתי אתה.

בכבוד רב,

אלון בן-מאיר