ניצחון על דאעש ושימת קץ למלחמה הסונית-שיעית בעיראק

עכשיו שכוחות עיראקיים, עם גיבוי הקואליציה הבינלאומית, מתכוננים להשתלט מחדש על מוסול – המעוז החשוב האחרון של דאעש בעיראק – השאלה העולה היא מה יעלה בגורלה של הקהילה הסונית העיראקית לאחר הניצחון הבלתי-נמנע על דאעש? הנני טוען כי אלא אם כן ייפתח מידית הדיון הפוליטי בין הממשל העיראקי הנשלט על ידי הרוב השיעי לבין הסונים (תחת חסותה של ארה"ב) כדי לקבוע את גורלה של הקהילה הסונית, הניצחון על דאעש כשלעצמו לא ישים קץ למלחמת האזרחים בין הסונים לשיעים בעיראק אשר מאז 2003 גבתה את חייהם של עשרות אלפי אנשים.

כל עוד הסונים העיראקיים יוותרו כמוסים באפילה באשר למה שמחכה להם בעמיד, לא יהיה להם כל סיבה לסכן את חייהם במלחמה נגד דאעש, ולהקריב את כל ההקרבות הכרוכות בכך, רק כדי להועיל לממשל השיעי בבגדאד, אשר אותו הם דוחים ומתעבים אף יותר מדאעש.

על ממשל אובמה, במקביל למלחמה נגד דאעש, לפתוח מידית במשא ומתן על מעמדם העתידי של העיראקים הסוניים מול הממשל העיראקי ולהביא להסכמה על הקמת אוטונומיה בשלושת המחוזות שבהם מתגורר רוב סוני – נינווה, צלאחאלדין ודיאלה – אשר תאפשר להם לנהל את ענייניהם בצורה דומה לאוטונומיה הכורדית בצפון, תוך קיום קשר רופף עם הממשל המרכזי בבגדאד.

על מנת שרעיון זה יצליח, יהיה צורך להעניק לסונים, תוך זמן קצר לאחר הניצחון על דאעש, סיוע כלכלי לבניית המוסדות אשר להם יזדקקו במהלך תקופת מעבר בת חמש עד עשר שנים, כולל מתקני שירותי בריאות, בתי ספר, ושירותי רווחה, על מנת לחזק את היסודות להקמת אוטונומיה כזו.

ההנחה כי עיראק איכשהו תיאחה מעצמה לאחר הניצחון על דאעש היא אשליה גמורה, שכן למעשה חלוקתה של עיראק דה פאקטו לשלוש מדינות נקבעה והתבצעה מיד לאחר הפלישה לעיראק ב-2003.

שחרור מוסול מדאעש יהיה משימה קשה תחת כל נסיבה. המערכה על מוסול היא הרי מאבק "לעשות או למות" ויש לצפות כי לוחמי דאעש יפנו לכל האמצעים העומדים לרשותם, אכזריים ובלתי-אנושיים ככל שיהיו, כדי למנוע מהקואליציה ומהכוחות העיראקיים את הגשמת מטרתם.

ניתן לצפות כי מלחמה זו תתנהל רחוב-רחוב ובית-בית, עם אלפי אבדות אזרחיות פוטנציאליות תוך הריסת חלק ניכר מתשתיות העיר.

הדרך היחידה לצמצם את היקף ההרס ולהביא בהדרגה את מלחמת האזרחים הסונית-שיעית בעיראק לידי סיום הנה להמריץ את הקהילות הסוניות בתוך ומחוץ למוסול להצטרף למאבק. ואולם, דבר זה יבוא במחיר אשר אותו הממשל העיראקי המרכזי יצטרך להיות מוכן לשלם, והוא ניהול משא ומתן על הקמת אזור סוני אוטונומי בשלושת מחוזותיהם.

השתלטותו של דאעש על מוסול הביאה לידי יציאתם ההמונית של מאות אלפי בני מיעוטים, וביניהם טורקמנים, יזידים, נוצרים, שיעים ואחרים. כתוצאה מכך, הקהילה הסונית עדיין מהווה את הרוב המוחלט של האוכלוסייה. מחמת חששותיהם סביב חוסר-היציבות, האפליה ושפיכת-הדמים המתמשכים, רבים מן הנמלטים הנ"ל לא יהיו מסוגלים או מוכנים לשוב לבתיהם לאחר הניצחון על דאעש.

בהתייחסות למטרה זו, בכיר לשעבר בממשל העיראקי אמר לי כי קיים צורך ב"דו-שיח מקיף ודחוף בין בעלי העניין כדי להתאים את מפת-הדרכים הפוליטית למפת-הדרכים לשחרור הצבאי [של מוסול]".

בין700,000 הסונים בערך המתגוררים כעת במוסול, כ-100,000 מתוכם הם בגיל הלחימה, ומסוגלים להצטרך למלחמה נגד דאעש בעיר במידה ויראו דרך ברורה אשר תובילם להקמת ישות שלטון עצמי.

הדבר לא רק יאיץ את קצו של דאעש ויצמצם באופן פוטנציאלי את היקף המוות וההרס, אלא גם יביא בסופו של דבר לקץ מלחמת האזרחים הסונית-שיעית. אותו המקור הנ"ל ציין כי, "על בכירים עיראקיים לאמץ תרבות חדשה של דיאלוג והתפשרות כדי לשדר לקהל את יכולתם להסתגל בהתאם לצרכיו של העם ורווחתו".

אף על פי שב-2003 איבדו את הדומיננטיות שלהם בעיראק לשיעים לאחר 81 שנות שלטון רצופות, הסונים עוד מסרבים לקבל את מה שהם מחשיבים כעיוות ועוול היסטורי. תחושת עלבון זו הוחרפה נוסף על ידי שמונה שנות השלטון השיעי בראשות נורי אל מליכי, אשר ניצל לרעה את כוחו והדיר, התעלל ורדף את הקהילה הסונית.

למרבה הצער, ממשיך יחס גרוע זה כלפי הסונים גם תחת ממשל עבאדי הנוכחי, על אף העובדה כי הפעילה ארה"ב לחץ על עבאדי להקים ממשלת אחדות לאומית המאוחדת במטרתה, לאור הצורך בניצחון על דאעש כתנאי מקדים להשבת היציבות במדינה.

"ממשלת האחדות" לכאורה אשר אותה ארה"ב חיפשה להקים בעיראק היא פארסה. הסונים לעולם לא ישלימו עם עמדה נחותה לשיעים, בידיעה כי, לפחות בעתיד הנראה לעין, יוסיפו לסבול תחת ידו הקשה של הממשל השיעי.

רה"מ עבאדי הוא מנהיג חלש, ממשלתו מושחתת, ועד כה הוא לא עשה דבר כמעט כדי לפייס את הקהילה הסונית. כמו כן, מוסיפה איראן להפעיל השפעה פוליטית ניכרת בבגדאד, מתוך זיקה דתית והעובדה כי איראן סיפקה מחסה לאלפי גולים עיראקיים במהלך שלטונו של סדאם חוסיין.

עכשיו שאיראן משתתפת בצורה פעילה במלחמה נגד דאעש, באמצעות המיליציה שלה, אשר מערבותה ארה"ב קבילה ללא ערעור כמעט, אין הסונים תופסים מעורבות זו והשפעתה הניכרת על עיראק כעניין זמני. ולכן, הסונים מוצאים את עצמם בשוגג ולעתים מרצון תומכים בדאעש, שכן בסופו של דבר יש להם יותר במשותף עם דאעש מבחינה דתית מאשר עם הסונים העיראקיים.

בידיעה כי השיעים בעיראק ייוותרו הכוח הדומיננטי, רוב מדינות ערב הסוניות, בראשות הסעודים, סבורות כי הקמת אוטונומיה סונית תגביל את השפעתה הניכרת של איראן על הממשל העיראקי השיעי.

אין ספק כי עתידה של מוסול לאחר הניצחון על דאעש יהיה שנוי במחלוקת וכי הממשל העיראקי יתנגד לכל הסדר אשר לא ישיב את מוסול לידיו כחלק אינטגרלי מעיראק.

ואולם, הנני סבור כי לא יהיה סוף לסכסוך הסוני-שיעי האלים אלא אם כן העיר מוסול, שהיא מרכזו של המחוז הסוני נינווה, תהפוך לבירתה של הישות הסונית החדשה.

הסוגיה המרכזית אשר יש לשלבה לתוך כל הסכם על עצמאות סונית הנה השקעות זרות, ובייחוד חלוקתן הצודקת של הכנסות המדינה מנפט, מה שתדרוש ממועצת הביטחון של האו"ם מנגנון קפדני, מפוקח בינלאומית ומחייב כדי להבטיח יישום מלא וקבוע.

הסכם הוגן על הכנסות מנפט עשוי גם לסלול את הדרך ליחסים קרובים וטובים יותר בין הכורדים, הסונים והשיעים, אשר בתורם יובילו לשיתוף פעולה הדוק יותר בתחומים אחרים רבים, כולל תכניות פיתוח כלכלי משותף, שיתוף פעולה ביטחוני, מסחר וכו'.

לממשל אובמה לא הייתה אסטרטגיה ברורה בעיראק, עובדה אשר הנשיא אובמה הודה בה בתחילת 2015. עכשיו שהתנאים בשטח השתנו ודאעש נמצא בנסיגה, יוכל אובמה עם תמיכתם המלא של שותפיו לקואליציה לסייע בעיצוב עתידה של עיראק על ידי ניהול משא ומתן על כינון הסדר פוליטי חדש עם הממשל העיראקי המרכזי, אשר יעניק לקהילה הסונית העיראקית שלטון אוטונומי.

ייתכן מאוד כי זה המתכון המעשי היחיד אשר יביא לניצחון על דאעש ואשר ישים קץ למלחמת האזרחים הסונית-שיעית בעיראק ובמדינות ערב אחרות.

חלק מהרעיונות המובעים כאן מחוזקים ומנומקים במאמר קודם אשר אותו כתבתי בפברואר 2016.