טראמפ: קמוץ את כף היד הפתוחה מתוך אהבה

משתמע מהחלטתו של הנשיא הנבחר טראמפ למנות דייויד פרידמן כשגריר ארה"ב בישראל, למנות ווליד פארס (נוצרי מארוני לבנוני שידוע לרקורד הפרו-ישראל שלו ולסלידתו מהפלסטינים) כיועצו לענייני המזרח התיכון, ולהטיל את האחריות להובלת החיפוש אחר פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני על חתנו ג'ארד קושנר (תומך מסור של מדינת ישראל אשר מונה לאחרונה כיועץ בכיר לנשיא) כי עומד לחול שינוי מהותי במדיניותה של ארה"ב כלפי הסכסוך.

ייתכן מאוד שמינויים אלו, יחד עם הבטחתו של טראמפ במסע הבחירות להעביר את השגרירות האמריקנית בישראל מתל אביב לירושלים, יתורגמו לתמיכה בלתי-מוגבלת בהתנחלויות ובסיפוח שטחים פלסטינים נוספים. אם הדבר יקרה, זה יסכן את הסיכויים לפתרון שתי מדינות לשני עמים ואת עתידה של ישראל כמדינה יהודית, שלא לדבר על האלימות האינסופית שתתחולל בעקבות זאת.

כבר נשמעים פעמוני אזעקה מערי בירה ערביות שונות. ניצחונם של הפלסטינים בהעברת החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, אשר מגנה את ההתנחלויות, מואפל עתה על ידי תחושת פחד עמוקה, תוך התעוררות חששות משמעותיים בקרב ישראלים מתונים ואירופאים, אשר אינם יודעים מה לצפות או כמה המצב עלול להידרדר.

חברים רבים בממשלת ישראל חשים מעודדים ומחוזקים על ידי התפתחויות אלו, ומקבלים את הרושם שמותר להם הכול. שר החינוך נפתלי בנט, למשל, קרא לסיפוח ההתנחלות השלישית בגודלה, מעלה אדומים, אשר ממוקמת במרחק נהיגה של כמה דקות מירושלים, מהלך שבפועל יפצל את הגדה המערבית לשני חלקים וימנע את הקמתה של מדינה פלסטינית ברת קיימא בעלת שטח רציף. בנוסף, הפציר בנט בנתניהו לשלול הקמת מדינה פלסטינית בפגישתו הראשונה עם הנשיא טראמפ, וציין: "השבועות הקרובים מייצגים חלון הזדמנויות ייחודי לישראל".

מבחינת נתניהו, טראמפ כנשיא הוא פשוט מתנה משמיים. רה"מ סבור כי אף על פי שלא יצליח לשכנע את טראמפ לבטל את עסקת איראן עקב ההשלכות הבינלאומיות שטראמפ לא יוכל להתעלם מהן, ממשל טראמפ יניח לו לנפשו להרחיב את ההתנחלויות ולהפוך בהדרגה את הסיכויים להקים מדינה פלסטינים לבלתי-ישימים על ידי יצירת עובדת בלתי-הפיכות בשטח.

האירוניה כאן היא שאין ברצונם של רבים מאלו הטוענים שאכפת להם מביטחונה ושלומה העתידיים של מדינת ישראל להכיר בכך כי הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה אינם תופעה שדועכת ונמוגה. כן, ישראל מסוגלת לבנות עוד מאה התנחלויות ולספח חלק ניכר מהגדה, ואז מה? האם הפלסטינים, העולם הערבי, והקהילה הבינלאומית פשוט יעמדו בחיבוק ידיים ולא יעשו דבר?

תומכים איתנים אלו של מדינת ישראל צריכים להיות נאמנים לעצמם ולענות לשאלה – היכן ישראל תהיה בעוד 10 או 15 שנים? האם היא תהיה מדינה יהודית? מדינה דמוקרטית? מדינת אפרטהייד? איזו מערכת משפט תשלוט בגדה המערבית? האם היא תהיה אזרחית או צבאית? האם יהיו שני חוקים נפרדים, אחד לפלסטינים ואחד למתנחלים?

מה חזונם של אותם המתנגדים להקמת המדינה הפלסטינית בשאלת עתיד היחסים בין הישראלים לפלסטינים? למה בדיוק מתכוון נתניהו כאשר הוא שב ומעלה את זכותם של היהודים ל"ארץ ישראל השלמה"? האם לבנט יש מושג מה יקרה בעקבות סיפוח מעלה אדומים, או סיפוח אזור C, אשר מייצג כ-61% מהגדה המערבית?

מה תהיה תגובתן של מדינות ערב? האם נתניהו יוכל לסמוך על שיתוף פעולתן באינתיפאדה הבאה, אשר צפויה לפרוץ ברגע שתקוותם של הפלסטינים למדינה משלהם תתנפץ סופית? מה יהיו תוצאותיה של מלחמת עזה הבאה, ומה יהיה היקפו של הנזק המשני?

כן, ישראל מסוגלת לכבוש את רצועת עזה מחדש ולערוף את ראשם של מנהיגי חמאס (כפי ששר הביטחון אביגדור ליברמן איים לעשות לאחרונה), אך האם ישראל מוכנה לשלוט על יותר מ-1.8 מיליון פלסטינים? באיזו מחיר, בדם ובאוצר? ואם לא, מה יקרה כאשר תחול התקפת הרקטות הבאה שתאיים יומיומית על כל אזרח ישראלי?

האם הטכנולוגיה ויכולות האנטי-טרור הישראליות שנתניהו מתרברב עליהן מסוגלות להביא לשלום? כיצד בדיוק אפשר לשאול? האם מדינות ערב פשוט ישכחו את צרתם של הפלסטינים רק בגלל שכעת משתפים פעולה עם ישראל בענייני ביטחון ושיתוף-מודיעין כדי לצמצם את האיום האיראני?

לבסוף, האם נתניהו, בנט ודומיהם מביאים בחשבון את הזעקה, הגינויים והסנקציות שינבעו כתוצאה מזאת, וכמה מבודדת תהיה מדינת ישראל? האם הקדישו מחשבה  להשלכות עבור היהודים ברחבי העולם? האנטישמיות תתחזק ועסקים וארגונים יהודיים ייתפסו כ"מטרות לגיטימיות" לטרור.

הדור הצעיר של יהודים ילך ויתרחק מישראל, ששיעור העלייה בקרבם כבר במגמת ירידה. צעירים אלו כבר לא יתפסו את מדינת ישראל כמקלט בטוח ליהודים אלא כנטל, ולא ירצו להתגייס לצה"ל ולהשתבץ ביחידות המדכאות את הפלסטינים והנוטלות מהם את זכותם להיות עם חופשי בארצם.

מה שמטורפים ישראליים רבים בתוך הממשלה ומחוץ לה (כגון נתניהו, בנט, ליברמן, שר המשפטים איילת שקד, שר התרבות מירי רגב וחבריהם) מסרבים להבין הוא כי אפשר לתמרן, לנהל ולפגוע בפלסטינים רק עד נקודה מסוימת – אך לא ניתן לשלוט בהם לעד. נתניהו בפרט משתמש בטקטיקה של פחד במיומנות ומנצל את ההסתה הפלסטינית כדי להצדיק את טיעוניו כי אין הם מעוניינים בשלום.

השקר הבוטה ביותר הוא הטענה כי ברגע שישראל תפנה את הגדה המערבית, השטחים יהפכו פשוט לעוד עזה (מעין "חמאסטאן"), לכן-שילוח לרקטות ולטרטר, כאשר לאמיתו של דבר פינוי עזה נעשה באופן חד-צדדי ללא תיאום מראש עם הרשות הפלסטינית ששלטה בעזה באותם הימים.

תלותם הכלכלית של הפלסטינים בגדה המערבית בישראל, ושיתוף הפעולה הביטחוני לא יסתיימו עם הסכם שלום. מדינת ישראל תוסיף להיות עורק החיים הכלכלי לפלסטינים למשך עשרות שנים. כמובן שהפלסטינים מחפשים עצמאות פוליטית, אך אין הם מסוגלים (וגם אין ברצונם) להתנתק פשוט מישראל לחלוטין, דווקא בגלל קשרים אלו. הם מודעים לשיתוף הפעולה הנרחב המתנהל בין מצרים וירדן לבין ישראל בתחומים אלו וכמה אותן המדינות מרוויחות משלום עם ישראל.

עם זאת, אינני פוטר, אפילו לרגע אחד, את הפלסטינים מאחריות. הגיע הזמן שיפסיקו לחיות בעבר; האלימות וההסתה נגד ישראל לא ישיגו דבר אלא למנוע מהם את הדבר שברצונם להשיג – מדינה משלהם. אין להם מנוס אלא לשלם את המחיר הכרוך ברצון להיות חופשיים.

עליהם ללמוד כיצד לשאת את האחריות, לטהר את המערכת הפוליטית המושחתת שלהם, ולהתמקד בבניית תשתיותיה ומוסדותיה של מדינה. מעל הכול, עליהם לחדול מלהרעיל את הדור הבא של פלסטינים נגד ישראל, שכן הדבר רק פוגע בילדים אלו ומונע מהם עתיד טוב ומבטיח יותר.

בטרם פרידמן, פארס וקושנר ייעצו לנשיא כיצד להתמודד עם הסכסוך הישראלי-פלסטיני, עליהם לענות על כל השאלות הנ"ל שיש להן השפעה ניכרת על עתידה של מדינת ישראל. אני מאמין שכולם באמת אכפת להם מישראל ושברצונם לעשות את הכול ביכולתם להבטיח את ביטחונה ושגשוגה של המדינה, בשלום עם שכניה. אלא שדווקא כאן דרושה אהבה קשוחה. כפי שניטשה ניסח אותה בצורה תמציתית: "וזהו הדבר הקשה מכל: לקמוץ את הכף היד הפחותה מתוך אהבה, ולשמור על הצניעות כנותן".

זוהי בדיוק הנקודה. דווקא בגלל מחויבותם לשלומה של ישראל, עליהם לשקול היטב את ההשלכות אם ימליצו לנשיא למלא את הבטחתו במסע הבחירות להעביר את השגרירות לירושלים מבלי להכיר במקביל בזכותם של הפלסטינים להקים את בירתם במזרח ירושלים ברגע שיושג הסכם שלום.

עליהם לשקול בכובד ראש את ההשלכות אם ישראל תספח את מעלה אדומים מבלי לעשות זאת במסגרת הסכם החלפת שטחים תוך הבטחת רציפות קרקעית לכל מדינה פלסטינית עתידית. עליהם להיזהר מאוד לא להעניק לנתניהו יד חופשית להרחיב את ההתנחלויות ולחבל בפתרון שתי המדינות ובכך לסכן את עתידה של מדינת ישראל.

כעושה-עסקאות, טראמפ יודע שאין פעולה חד-צדדית שיכולה לסגור עסקה. כל הסכם בין ישראל לפלסטינים חייב להיות הוגן – מתוך גישה שאינה סכום אפס ושעונה על שאיפותיהם של שני העמים, בייחוד מכיוון שאין להם ברירה אלא לחיות בדו-קיום. גורלותיהם, אם ירצו או לא, שזורים זה בזה – אפשר לחיות בשלום והרמוניה, או באלימות, מוות וחורבן אינסופיים. אף צד אינו יכול להשיג את כל מבוקשו.

כאן המקום שבו אתה, מר טראמפ, עשוי לשחק תפקיד היסטורי. כעושה-עסקאות, אני מפציר בך, לא לתת לנתניהו את מבוקשו. אם תעשה זאת, תיטול מרוב הישראלים והפלסטינים את שאיפותיהם ותחולל מעגל אלימות שלא יחסוך מאף צד עוד עשרות שנים של כאב, מוות וחורבן, עסקה טובה וברת-קיימא מחייבת יחסי גומלין, תן וקח; על כל צד לנקוט בוויתורים הדרושים וליצור אינטרסים הדדיות כדי להבטיח את עמידתה.

קושנר הוא הפחות קנאי מבין מינוייו של טראמפ; הוא מכיר את הסצנה הישראלית היטב ומבין כי כל דבר פחות משלום הוגן יזיק בסופו של דבר לישראל. נוכל רק לקוות כי ינצל את השפעתו כיועץ בכיר כדי לסלול את הדרך לעסקה שכל קודמיו של הנשיא טראמפ לא הצליחו להשיג.

כפי שדוד בן-גוריון, איש חזון, מייסד המדינה וראש ממשלתה הראשון, ניסח אותה, "בין שלמות הארץ, למדינה יהודית, בחרנו במדינה יהודית".