האסון בתימן הוא בעל ממדים מרשיעים

קשה לדמיין שלצד הקטסטרופה שהומטה על סוריה בשש השנים האחרונות, מתפתח אסון נוסף בתימן, בעל מדדים מרשיעים, כאשר העולם כולו מביט באדישות. המתרחש בתימן אינו רק סכסוך אלים בין גורמים הנאבקים על הכוח, אלא גם חשיפה מכוונת של מיליוני אזרחים חפים מפשע לרעב, מחלות וחורבן, באופן שעולה על כל יכולת אנושית לרדת אף מתחת למעמקי האפלה הנמוכים ביותר, אל מקום שממנו אין מוצא.

שבעה מיליון אנשים מתמודדים עם רעב, ו-19 מיליון מתוך אוכלוסייתה הכוללת של תימן, אשר מונה כ-28 מיליון, זקוקים בנואשות לסיוע הומניטארי. הן הסעודים והן החות'ים מגבילים הספקת מזון וציוד רפואי לילדים רעבים, אשר רבים מהם חולי כולרה, ועומדים להצטרף לאלפים שכבר מתו מרעב ומחלות. מעל ל-10,000 נהרגו וכ-40,000 נפצעו. יוניצף מדווח על כ-300,000 מקרים של כולרה, ועל פי הצהרה משותפת מיוניצף וארגון הבריאות העולמי, המחלה מתפשטת בשיעור של כ-5,000 מקרים חדשים ביום.

סוכנות הידיעות האמריקאית (AP) תיעדה לפחות 18 בתי מעצר חשאיים ברחבי דרום תימן המנוהלים על ידי  האמירויות הערביות המאוחדות (UAE) או כוחות תימניים, בהם עינויים, שאכזריותם אי אפשר לדמיין, הם דבר מן השגרה. עינוי האסירים מורידם למצב של חיה הממתינה לשחיטה. דוגמה אחת לעיוני קיצוני כזה היא ה"גריל" שבו האסיר נקשר לשיפוד כחתיכת בשר ונצלה במעגל של אש.

עוד שיטת המתה איטית היא כאשר עצירים דחוסים לקונטיינרים והשומרים מדליקים אש מתחתיו כדי למלא אותו בעשן, כך שהאסירים גוססים לאט משאיפות עשן. עיניהם וידיהם של האסירים קשורות כאשר הם כלואים בקופסה שקטנה מדי לעמוד בו לאורך מרבית מאסרם. מכות תמידיות עם תיל פלדה הן תופעה נפוצה, אשר גורמת לעתים תכופות למותו של העציר. דוסטוייבסקי כתב (בספרו האחים קרמזוב): "אנשים מדברים לפעמים על אודות אכזריות חייתית; הם עושים עוול עם החיות, כי חיה לעולם אינה יכולה להיות כה אכזרית כמו האדם". ארה"ב מודעת כבר זמן רב לעינויים, אך טוענות כי מעולם לא היו זוועות כאלו.

יתר על כן, המצור המונע כניסת מזון, תרופות ודלק, אשר בהם תימן תלויה לחלוטין, הופך את במצב לנוראי מעבר לכל דמיון. אם לא יינתן סיוע הומניטארי מידית, מיליוני ילדים יגוועו ברעב, חרף העובדה כי הקהילה הבינלאומית מודעת מאוד למצב הרה אסון זה.

הסכסוך הסלים במרץ 2015 כאשר הקואליציה המובלת על ידי הסעודים (והמורכת ממדינות אחרות בעלות רוב סוני כולל בחריין, מצרים, ירדן, כווית, מרוקו, סודאן, קטאר והאמירויות הערביות המאוחדות), פתחה במבצע צבאי שמטרתו הייתה להשיב את ממשלתו המוכרת בינלאומית של אבו-רבו מנסור האדי לשלטון.

מטרותיהם של הסעודים הן כוחות החות'ים, מיעוט אסלאמי-זיידי שנלחמים על השליטה במדינה. הם נאמנים לנשיא לשעבר אלי עבדאללה סאלח, אשר ממשלו הופל בשנת 2011 בעקבות התקוממות עממית בהשראת האביב הערבי. החות'ים סבלו לאורך השנים מאפליה חמורה, ותלונותיהם לא זכו להתייחסות לנפי או אחרי יוזמתה של מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ במרץ 2013 לערוך כנס דיאלוג לאומי, אשר לא הצליח לפתור את הסכסוך על חלוקת הכוח.

החות'ים איחדו כוחות עם סאלח והרחיבו את השפעתם בצפון-מערב תימן, מהלך אשר הביא למתקפה צבאית גדולה נגד הצבא וכמה שבטים יריבים שנפלו בשבי במהלך המבצע בבירה צנעא בספטמבר 2014. ההפצצות שביצעו הסעודים נגד החות'ים נעשו ללא אבחה: הם שמו להם למטרה בתי ספר, בתים, שווקים, חתונות ואף בתי הלוויות על מנת למקסם ככל הניתן את מספר האבדות, תוך הפרה גסה של דיני המלחמה, ומוסיפים לעשות זאת ללא עונש.

לטענת הסעודים, איראן היא מי שעומד מאחורי מרד החות'ם. אם כי האיראנים והחות'ים הם חסידי זרמים שונים באסלאם השיעי, יש להם אינטרסים גיאופוליטיים דומים. איראן מתחרה עם ערב הסעודית על ההגמוניה האזורית, בעוד שהחות'ים הם יריביו העיקריים של האדי והממשל המגובה על ידי ארה"ב בצנעא. עבור הסעודים, אובדן עיר הבירה צנעא יאפשר לאיראן להפעיל השפעה ניכרת בחצי האי הערבי בנוסף לבריתות הקיימות עם עיראק, סוריה ולבנון. הקואליציה הסעודית נועדה לשדר מסר לאיראן כי לא ירשו לו להשיג השפעה כזו בתימן.

ארה"ב יחד עם בריטניה מוכרות כלי נשק אופנסיביים לערב הסעודית, אשר בימים אלו נעשה שימוש בהם לתקוף את האזורים שבידי החות'ים. האמירויות הערביות המאוחדות, כווית וירדן קיבלו רישיונות למכור ולתחזק מסוקים אמריקאים לערב הסעודית, מה שמעביר מסר ברור לקואליציה הבלתי-קדושה הזו כי מותר להרוג בלי ענישה.

שרת הפנים הבריטית אמבר ראד אמרה בלי בושה כי [מכירת נשק היא] "טובה לתעשייתנו" – סיבה שלא מתקבלת על הדעת למכור כלי נשק אופנסיביים אשר באמצעותם נהרגים אנשים ללא אבחנה. אף על פי כן, יש אומנם לארה"ב אינטרסים ביטחוניים וכלכליים בחצי האי הערבי: בייחוד, היא מחפשת להבטיח מעבר חופשי בבאב אל-מנדב, אשר דרכו 4.7 חביות נפט עוברות כל יום, ותמיכתו של ממשל בצנעא שישתף פעולות במלחמותיה של ארה"ב נגד הטרור. עם זאת, בהתערבותה הישירה בסכסוך, ארה"ב הופכת למעשה לשותפה להפרות דיני המלחמה המתבצעות על ידי הקואליציה, ובכירים בשלטון האמריקאי עלולים להיעמד לדין על כך בסופו של דבר.

למרבה הצער, ממשל טראמפ זנח את אחריותו המוסרית בכך כי היא איננה מתעקשת על כך שערב הסעודית, אשר עליה היא נהנית מהשפעה עצומה, תפתח לפחות את הנמלים כדי לאפשר כניסת מזון וסיוע בסיסיים למדינה, אשר בלעדיהם מיליונים יגוועו ברעב.

הסכסוך הולך מדחי אל דחי ככל שהמאמצים הבינלאומיים להפעיל לחץ על הצדדים כושלים, ותשומת הלב התקשורתית כמעט ולא קיימת. המשך הלחימה יחריף נוסף את המאבק בין ערב הסעודית לאיראן, ויוסיף לסכסוכים אזוריים אחרים. יתרה מזאת, הסיכויים למצוא פתרון בדרכי שלום הולכים ונעשים קלושים ובלתי-וודאיים יותר, מאחר וממשל טראמפ מאמין כי הפתרון טמון בהגברת הצעדים הצבאיים הכוחניים. מצדיק טראמפ את גישתו הלוחמנית בכך כי הוא רואה באיראן את מי שאשם בניהול מלחמת הפרוקסי נגד הסעודים ושמרוויח מהאי-יציבות המתמשך.

מסיבות אלו, הניטרליות של האיחוד האירופי מאפשרת לו לשמר על קשר עם כל הצדדים בסכסוך, והוא, יותר מכל גורם אחר, נמצא בעמדה לבנות על אמינותו כדי לשכנע את שני הצדדים להסכים להפסקת אש ולהגיע לפתרון. החות'ים מבקשים לנהל משא ומתן עם בעל סמכות ולא מתווך, ומסרבים לקיים שיחות עם שליח האו"ם איסמעיל אולד שייח, אשר אותו הם מחשיבים כאדם לא נטול פניות. הם גם תופסים את ארה"ב ובריטניה בחשדנות, שכן הן, כאמור, מהוות ספקי הנשק העיקריים לערב הסעודית.

אם כי צפרת ובריטניה תומכות במבצע הצבאי, האיחוד מסוגל לשכנען ליזום החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם, אשר תחילה, תתמקד בהפסקת אש, שנית, תתייחס למשבר ההומניטארי, ושלישית, תעבוד על פתרון קבע, אשר יביא בחשבון גם את האינטרסים של החות'ים. כפי שגאנדי ציין פעם: "שלושת רבעי מהמצוקות והאי-הבנות בעולם ייעלמו אם רק ניכנס לנעליהם של יריבינו ונבין את נקודת מבטם".

הסכסוך בתימן יכול להיפסק רק באמצעות פתרון פוליטי, שכן אף פתרון שיושג על ידי הפעלת כוח לא יהיה בר-קיימא. על ממשל טראמפ ללמוד מהסכסוכים הממושכים בעיראק ובסוריה, אשר אותם לא הצליחו לפתור באמצעים צבאיים. על מנת לפתור סכסוך זה בתימן, על ארה"ב יהיה לכרות ברית עם האיחוד האירופי כדי להשיג הסכם שלום ולשים קץ לטרגדיה אשר עמה המצפון אינו יכול להתיישב ואשר הומטה על מיליוני אנשים חפים מפשע.

רק הביטו בעיניו של ילד קטן רעב, חולה ומיובש, שלבו תכף יפסיק לפעום. הכפילו עתה דימוי זה בעשרות אלפים, ושאלו את עצמכם, היכן טעינו, היכן הלכנו שולל? הלכנו שולל מפני שכבר מזמן איבדנו את מצפננו ההומניטארי והמוסרי.