אסון הומניטארי ואשליה פוליטית
מעשי הטבח והזוועה הברברים נגד אוכלוסיה חפה מפשע שסוחפים את סוריה כולה, מטיחים בפנינו את חלום הבלהות הנורא מכל על מעשיו של האדם כנגד רעהו. ממשלה אשר טובחת בעמה ומטילה מומים בדור שלם אינה כזו שעימה ניתן לנהל משאים ומתנים. אין זאת כי אם שם ללעג את ממשל אובמה אשר שקוע בביצת האשליה שפתרון פוליטי הנו עדין בגדר האפשר. ובינתיים, מפאת זהירות יתר שלא במקומה ואבדן פרספקטיבה מוסרית, עשרות אלפי מבני העם הסורי ממשיכים וימשיכו להיהרג.
נראה כי גורלה של ועידה בינלאומית לשם "ביצוע מעקב אחר החלטות וועידת ג'נבה בקיץ שעבר", עליה הכריז מזכיר המדינה ג'ון קרי בעקבות ההסכם האחרון בין ארה"ב ורוסיה, יהיה דומה לכל המאמצים הקודמים למציאת פתרון למשבר. ניתן בהחלט לטעון כי עדיף להגיע לפתרון פוליטי, משום שאספקת נשק מתוחכם יותר למורדים על מנת שידם תהיה על העליונה עלולה רק להעמיק ביתר שאת את הסכסוך, ולסתום מראש כל סיכוי לפתרון פוליטי. כמו כן סביר לטעון כי חששותיו של אובמה שהנשק ייפול לידיהם של קיצונים אסלאמיים הוא מוצדק, כי הם בתורם ישתמשו בו נגד אמריקאים ובנות בריתם. אולם חששות ראויות אלו מתעלמות מהמציאות בשטח, אשר דוחה כל אפשרות של פתרון פוליטי במצב החמור שנוצר לאחרונה.
ראשית כל, בשאר אל-אסד לא ירש סתם כך את הנשיאות מידי אביו. יש לזכור שנלווה אליו מנגנון שלטוני שלם, כולל אזרחים נאמנים למפלגת האליטה השלטת, הבעת'; כוח צבאי חזק ומצויד היטב, שבראשו משרתים טובי המפקדים העלאווים; מנגנון משטרתי פנימי בעל עוצמה, וקהילת מודיעין מהודקת מבית. כל אלה נשלטים ללא עוררין בידי העלאווים, שאורח חייהם ועתיד גורלם תלויים באריכות חייו של משטר אסד.
בין אם הנשיא אסד יחיה או ימות, אין עתיד לאלפי קצינים בכירים אלה אשר הוציאו לפועל את הוראותיו הברוטאליות, בין השאר גם כדי להינצל מענישתו. אם יישארו בגבולות המדינה הם יירדפו בתמידות, ולא משנה מי יעלה לשלטון לאחר נפילתו. הם נלחמים על חייהם ויתנגדו לכל פתרון פוליטי שלא יתחייב להעניק להם חסינות מתביעות נגדם, ויגן עליהם לצמיתות ממעשי תגמול.
שנית, קיימת כאן תרבות מצערת של נקמה ומעשי תגמול, ואין בנמצא ולו סורי אחד אשר איבד קרוב כלשהו ממשפחתו המורחבת שלא ירדוף אחר נקמה באלה שרצחוהו. כאן לא נמצא את תופעת "האמת והפיוס" שנהגתה והתקיימה בדרום-אפריקה לאחר נפילת משטר האפרטהייד שם. אין כאן מנהיג משכמו ומעלה, בדמותו של נלסון מנדלה, שסביבו יוכלו כל הפלגים הניצים להתלכד, להתפייס ולשים קץ למעשי ההרג הנתעבים אשר ממשיכים לקרוע את לבם של מיליוני סורים.
יתר על כן, הסכסוך הקנאי מזין עצמו לתוך מעגל של נקמה. עיראק מספקת דוגמא משכנעת: בחירות חופשיות והוגנות, למרות העובדה שהסונים והשיעים ממשיכים בהרג ההדדי כבר עשר שנים מאז שפרצה שם המלחמה. ייתכן שהמצב בסוריה יהיה אף גרוע מעיראק, ורצח מתוך נקמה יהווה התרסה כלפי כל תמהיל פוליטי שיהיה.
שלישית, סוריה שסועה בין פלגים קנאים רבים – סונים, עלאווים, נוצרים, כורדים, שיעים, דרוזים, ועשרות קבוצות מיליטנטיות – שהיריבות ביניהם והתחרות על כוחם הפוליטי רק ילכו ויתעצמו עם הפלת אסד או הירצחו. אין זאת כי אם משאלת-שווא לטעון שייתכן מעבר פוליטי ללא זעזועים, בדיוק כמו שזו אשליה להאמין שנציגים מטעם אסד יכולים להרכיב ממשלת מעבר יחד עם כוחות האופוזיציה, כפי שהוצע ע"י ארה"ב ורוסיה. לכל המורדים, ללא קשר לנטיותיהם הפוליטיות או הדתיות, יש אינטרס ברור לגבי עתידה של המסגרת הפוליטית שתיווצר. ברגע שהגורם המאחד – דהיינו נפילתו של אסד – אכן יתגשם, היריבויות הפוליטיות תתורגמנה במהרה לחידוש האלימות.
רביעית, אסד נהנה מבני ברית חזקים, ובאופן מיוחד איראן וחיזבאלה, אשר להם אינטרסים מובהקים בהשארת משטרו על כנו. עבור איראן, המשך השפעתה על סוריה היא בעלת חשיבות ראשונה במעלה לשם הבטחת הדומיננטיות שלה על אזור חצי הסהר המשתרע מן הים התיכון ועד לארצות המפרץ, שהינו שיעי ברובו הניכר.
ארגון חיזבאלה, המתנהג כבא-כוחה של איראן, יחבל ללא כל היסוס בכל ממשלה סורית עתידית שתתנגד להמשך הרחבת התבססותה של איראן כנושאת דגל ההתנגדות הצבאית לישראל. מעבר לכך מכל מקום, סוריה הפכה לשדה הקרב בין המדינות הסוניות – ערב הסעודית, קאטר, תורכיה ואחרות, התומכות במורדים – לאיראן השיעית ולחיזבאלה, שלוחמות יחדיו לצד אסד ונאמניו.
אין פתרון פוליטי שיוכל לספק את כל הצדדים הניצים; זהו סכסוך ממושך ומעוגן היסטורית בין הסונים והשיעים, כאשר השלכותיו המאיימות עלולות להתפתח למלחמה אזורית. הסיכונים בהמשך העיכוב ו\או מניעת החימוש הנחוץ כל כך למורדים, רק מאריכים את משך המלחמה ומגבירים את מספר הנפגעים לעשרות אלפים נוספים, ובאופן כמעט וודאי מובילים להתפוררותה של סוריה ולחלוקתה ע"פ קריטריונים עדתיים.
מטרידים יותר הם מצבורי הנשק הכימי אשר עלולים ליפול לידיהם של קבוצות קיצוניות, עם נזק בל ישוער. רוסיה ממשיכה לספק לאסד כלי משחית מתוחכמים ביותר, כולל מערכות להגנה אווירית (תחת המסווה של "הסכמים ישנים"), ומגוון של כלי נשק הגנתי ותחמושת נשפכים לתוככי סוריה מכיוון איראן. למרות כל זאת, ארה"ב כמעט ולא פועלת למניעת המשך הזרם הזה, ומסרבת להסיר את האמברגו שהטילה על העברת נשק למורדים.
אין ספק כי לפתרון מעשי של המשבר הסורי נדרש שיתוף פעולה מלא בין ארה"ב ורוסיה. יחד עם זאת, לאור חשיפת מעשי הזוועה שמתרחשים שם, נראה כי אף לא אחת מהן מסוגלת לאחות בשלב זה את הקרעים לקראת פתרון פוליטי שיהיה לשביעות רצון כל הצדדים. מאמצים אלה נכשלו בעבר, על אף תמיכת האו"ם והליגה הערבית יחד עם רוסיה וארה"ב. פתרון פוליטי היה חמקמק אז בדיוק כפי שהוא כיום – חמקמק כפליים כעת משום שמלחמת האזרחים עברה כבר את נקודת האל-חזור. בינתיים, עם כל חודש שחולף אלפי סורים נהרגים, מאות אלפי פליטים בורחים למדינות שכנות, כשרבים מהם יהיו עקורים לעד, והסכנה למלחמה אזורית נעשית מוחשית יותר. אז מדוע לעבור שוב את התרגיל העקר הזה בעוד כישלונו הוא וודאי?
בקיץ 2012 דחה הנשיא אובמה את המלצת חברי הצוות לביטחון לאומי – שהתקבלה פה אחד על דעת כולם – לחמש את המורדים הסורים. מאז ועד עתה נהרגו יותר מ- 40,000 סורים (רובם אזרחים). במשך כל הזמן הזה נשיא רוסיה, פוטין, חיזק את אסד באופן בוטה באמצעות אספקה צבאית ותמיכה פיננסית ופוליטית, באפשרו רצח של עשרות אלפים בני אדם חפים מפשע. יש להניח כי בחוסר נכונותו לפעול, אובמה נחשב שותף בעקיפין למעשיה של רוסיה חסרת הרחמים במכונת ההרג של אסד.
על אף הזמן הדוחק, ייתכן שעדין ניתן להשפיע, ואולי אפילו לגבש ולעצב את דמותה של נציגות ממשלתית חדשה בסוריה, אם ארה"ב תקדים ותאיץ את נפילת ממשלת אסד. בכל אופן, על מנת לבצע זאת, על הנשיא לקחת לתשומת לבו את קריאתן של בנות בריתנו באזור, של אירופה, תורכיה ומנהיגים רבים הן בקונגרס והן בסנט, כשכולם מפצירים בבית הלבן לפעול באופן מיידי.
אמת, אין ספק כי על הנשיא להיות זהיר במהלכיו, אך יחד עם זאת עליו לדעת כי אין הוא יכול לשנות את כיוון משב הרוח הצוברת יותר ויותר ענני סערה שעלולה לסחוף את האזור כולו, בהשאירה אחריה הרס שקשה לדמיין את תוצאותיו.
