לאחוז בהגה ההנהגה בסוריה

ידידותיה ובנות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון נתלות בחזונה האסטרטגי, בבהירותה ובנחישותה להתמודד עם המשברים המרובים באזור. הן מסתייגות אמנם ממדיניותו של אובמה, אשר מנקודת מבטן נתפסת כמהוססת מדי ואינה ראויה למעצמה בעלת שיעור קומה כגון ארה"ב.

הקושי במציאת פתרון למשבר הסורי טמון בעובדה שיותר מדי גורמים אינטרסנטים ובלתי מתואמים ביניהם בוחשים בקלחת, ולא נראה כי ניתן להשיג פתרון פוליטי שיוכל לספק את כולם. בבואנו לבחון את כל הכוחות המנוגדים הללו, ברור לנו ביתר שאת כי במצב הנוכחי האופציה של חימוש המורדים הינה הרע במיעוטו. אפשרות כזו עשויה להביא לקץ הסכסוך, וזאת לפני שהמלחמה תזלוג לארצות שכנות, בעוד סוריה עצמה מתפוררת מבפנים ומסכנת בזאת את שלום האזור כולו. למען מטרה זו, על ארה"ב להכין תכנית אסטרטגית מקיפה אשר תיקח בחשבון מה שכבר ידוע לנו על כל הכוחות המעורבים, והסיכונים העומדים בפניהם כתוצאה ממלחמת האזרחים בסוריה.

ראשית, אין ספק כי כל המורדים בסוריה, בלי קשר לנטיותיהם האידיאולוגיות, ישללו כל פתרון פוליטי שכולל המשך שליטתו של הנשיא אסד ו\או נאמניו המושבעים, כמו גם את נוכחותה המתמשכת והמאיימת של איראן. המורדים יתעקשו על סילוק האליטה השלטת במפלגת הבעת', בצבא, בביטחון פנים ובמודיעין. כלומר, סילוק כל האלמנטים שהיו אחראים לביצוע ללא אבחנה של מעשי הטבח האכזריים והובילו את המדינה אל עברי פי פחת. מסיבה זו על ארה"ב, ביחד עם בנות בריתה, לחמש את המורדים – לאחר בדיקה זהירה – בכלי נשק מתקדמים (טילי קרקע-קרקע וקרקע-אוויר), ולנטרל את כוחו האווירי והיבשתי של צבא אסד, על מנת שיד המורדים תהייה על העליונה.

יש לספק נשק זה ואחר לגורמים הנ"ל באופן מיידי ובכמויות מרתיעות דיין, כדי לגרום לשינוי דרסטי במאזן הכוחות וכך גם למנוע מקיצונים אסלאמיים לבסס את שלטונם לאחר נפילת אסד.

שנית, לאיראן יש אינטרס מובהק בהמשך שלטון אסד, כשסוריה ממלאת תפקיד מרכזי בשאיפתה של טהרן להגמוניה על האזור כולו. טהרן תוכל להשיג זאת רק אם תשמר את השפעתה המוחצת על מדינות חצי הסהר בים התיכון ובמפרץ הפרסי, המאוכלסות ברובן בבני הכת השיעית. אין דבר שיעצור בידי איראן לתמוך באסד, אם זה בנשק ותחמושת צבאית, בסיוע פיננסי וכלכלי, ביועצים בתחומים מגוונים ואף במשלוח כוחות לוחמים.

במצב זה, כשטהרן עומדת מול האמריקאים, האירופאים ומדינות ערביות סוניות המתעקשות להביא לידי מהפך במאזן הכוחות בסוריה, ויחד עם זאת מודאגות מכוונותיהן של ארה"ב וישראל, שעלולה להתפתות ולהפעיל את אופציית הגרעין שבידה בזמנים של רגישות גבוהה, ראוי שאיראן תרפה מסוריה ותפנה את מרצה ומאמציה פנימה, כלפי המתרחש בארצה היא.

יש להניח כי הממסד הדתי באיראן כבר קיבל אזהרות מצד ארה"ב על כך שמעורבותו העמוקה בסוריה עלולה לעלות לארצם ביוקר, ובין השאר לזרז את שינוי אופי המשטר שם; זהו למעשה קלף המיקוח היחיד של המערב, שעשוי לעצור כל יעד אסטרטגי איראני אחר.

שלישית, ארגון חיזבאלה – בא-כוחה של איראן – הכריז באופן גלוי שהוא יילחם לצד אסד ונאמניו עד הסוף המר. מבלי כל ניסיון לטעון את ההפך, לבנון כבר מעורבת במלחמת האזרחים בסוריה. יחד עם זאת, ללא התייחסות לכישורי הלחימה של החיזבאלה, מספרם של המורדים עולה בהרבה על אלה של החיזבאלה, כך שביכולתם לנצחם שוק על ירך, אך זאת רק בתנאי שהמורדים אכן יקבלו את הנשק שכל כך זקוקים לו. התרברבותו של חסאן נסראללה, מנהיג ארגון החיזבאלה, תסתיים ברגע שמאות מלוחמיו ייהרגו, והוא ייחשף במלוא פגיעותו להתקפות מצד ישראל.

רביעית, לרוסיה יש אינטרס מובנה בסוריה; בסיס הצי הימי שלה בטארטוס (Tartus) מגן על פעילויותיה במזרח הים התיכון, מה שהופך את דמשק מרכזית כל כך למערך חיל הים הרוסי וליצוא מאגרי האנרגיה שלה. נמלי הים השחור הינם עורקי החיים של רוסיה, וזה מייחד את סוריה (שלא כמו שאר ארצות המזרח התיכון) כגורם ראשון במעלה בחשיבותו מבחינתה. רוסיה אם כן, לא תעשה שום וויתורים שיאיימו על האינטרסים שלה, ותתמוך ככל יכולתה במשטרו של אסד, כולל אספקת כלי נשק ותחמושת מהמשוכללים ביותר כדי למנוע את נפילתו, אלא אם תוכל להבטיח את צרכיה גם בסוריה שלאחר אסד.

על ארה"ב להדגיש בפני רוסיה את נחישותה להפוך את הכף לטובת המורדים; בה בעת, ובסיוע נציגות מצד המורדים, היא יכולה להבטיח לרוסיה כי המשך החזקתו של בסיס ימי בסוריה, כמו גם שאר פעילויותיה במזרח התיכון, לא ייפגעו. כחלק מ"הסכם" ביניהן, והפעם מתוך כוונה מלאה, ארה"ב ורוסיה יכולות להחליט על לחיצה משותפת ב"מקש האתחול" (reset button) למען יישור ההדורים בכמה סוגיות סכסוך הדדיות, כולל סנקציות מסחריות (שעדיין מופיעות באופן רשמי בכתובים), מעקבים של ארה"ב אחר הפרת זכויות אדם ברוסיה, הצבת מערכות הגנה אווירית בתורכיה, וכד'.

בנוסף, ארה"ב יכולה להסדיר תמורת-חליפין (trade-off) עם רוסיה, בהבטיחה שלא תדרוש אזור ללא-טיסה (no-fly zone) (שבכל מקרה לא יהיה רלבנטי ברגע שהמורדים יצוידו בנשק אנטי-אווירי), וזאת מול אי-מכירת טילי ה- S300 המשוכללים מרוסיה לסוריה. מערכות הגנה אווירית אלה עלולות לאיים באופן חמור על עליונותה האווירית של ישראל, ובכך לדחוף את ישראל לנקוט באמצעים לא שגרתיים להגנתה.

חמישית, אף על פי שעד כה ישראל נמנעה ממעורבות בסכסוך הסורי, ועודנה עושה כל מאמץ לנהוג כך, הרי שאין לה כל שליטה על התפתחות המהלכים והשלכותיהם על בטחונה הלאומי. כתוצאה, ישראל קבעה שלושה קווים אדומים שאם עוברים אותם היא תנקוט בתגובה הולמת מיידית: 1) העברת כלי נשק מתוחכמים כלשהם, כולל טילים, לחיזבאלה; 2) איבוד שליטה ופיקוח על מאגרי הנשק הכימי בסוריה; 3) פרובוקציה צבאית מצד סוריה או עושי דברה, ובאופן מיוחד מחיזבאלה..

ישראל כבר הוכיחה את רצינות כוונותיה בהקשר זה, בהתקיפה מספר מטרות ליד דמשק, וחיסול שיירה של משלוח טילי פתח-110 שהועברו מאיראן לסוריה. ברור שישראל וארה"ב ימשיכו את שיתוף הפעולה ביניהן בהתמודדות מול המשבר בסוריה וההתפתחויות בעקבות היוזמה האמריקאית, אך עליהן להבהיר שלא תסבולנה איום כלשהו לא על ממלכת ירדן, וכמובן לא על ישראל.

שישית, עבור מדינות הציר הסוני (בראשות ערב הסעודית) – ירדן, מצרים ותורכיה – סוריה הפכה לשדה הקרב נגד הציר השיעי, הכולל את איראן, עיראק והעלוואים בסוריה, וכן חיזבאלה בלבנון. ההתקפות המתמשכות בעיראק בין הסונים והשיעים מצביעות על מה שעלול להתרחש גם בסוריה. אם אסד יישאר על כיסאו וידו תהיה שוב על העליונה, יהיה זה ניצחון היסטורי לאיראן ויעודד ביתר שאת את נחישותה לרכוש נשק גרעיני. מדינות רבות במפרץ הפרסי רואות במשבר בסוריה הזדמנות פז לניתוק הציר דמשק-טהרן, שבעקבותיו תשתנה התחזית הגיאופוליטית של האזור כולו לטובתן הן.

לאור כל הנאמר לעיל, אין פתרון פוליטי שיכול לרצות את כל הגורמים המעורבים; יצירת מסגרת פוליטית מתריסה מול המציאות בשטח תתקל בהצתה נגדית, ותהפוך מצב נורא לכדי טרגדיה בעלת ממדים היסטוריים שאין לשערם.

על ארה"ב להוכיח מנהיגות ולא להסס בהתמודדותה מול האסון הסורי, ממנו חוששות רבות מבנות בריתה; גמגומה וחוסר נחישותה לא רק יחלישו את השפעתה ואמינותה באזור, אלא גם יותירו ואקום מסוכן אותו ימלאו בשקיקה רוסיה, סין ואיראן.