פעולת ההתרסה האסטרטגית של ערב הסעודית

ההחלטה הסעודית להוציא להורג את איש הדת השיעי שייך נימר א-נימר דווקא בנקודה זו מהווה פעולה מתריסה שמטרתה לקרוא תיגר בייחוד על איראן וארה"ב. ברצונם של הסעודים לשדר מסר ברור ומחושב ביותר כי הממלכה מסוגלת לעמוד על שלה, ולא תורתע מהאי-היציבות באזור או מכל השלכה מפעולתה.

אולם, בכדי להבין מדוע הסעודים בחרו לנקוט בעמדה התקפית דווקא עכשיו, ראוי לסקור בקצרה את התפתחות האירועים בין טהראן לריאד, ובין ריאד לוושינגטון. זה יסביר גם מדוע הוצאתו המכוונת של איש הדת להורג סיפקה את הזיק שהחריף בצורה מסוכנת את המתחים בין שתי המדינות.

קודם כל, מעולם לא הייתה אהבה גדולה בין סעודיה הסונית לאיראן השיעית, שכן היחסים הדו-צדיים ביניהן תמיד מתנדנדים בין נורמליזציה עדינה לאיבה פתוחה. שורשי השנאה בין שתי המדינות בסכסוך הסוני-שיעי ההיסטורי, שמקורו בסכסוך סביב שאלת יורשו של הנביא מוחמד במאה ה-8. בעת המודרנית, זאת המהפכה האיראנית ב-1979 אשר החריפה את היריבות ביניהן.

סעודיה תמכה בסדאם חוסיין במלחמת איראן-עיראק (1980-1988) אשר גבתה את חייהם של יותר ממיליון בני אדם בין שני הצדדים ורק העמיקה את העוינות בין סעודיה לאיראן. מלחמת עיראק ב-2003 הביאה עמה שינוי מהפכני ששם קץ למדיניות הבלימה ההדדית שארה"ב נקטה בה לאורך עשרות שנים ואפשרה לאיראן להפוך לשחקן הדומיננטי בעיראק.

שפיכות-הדמים בין הסונים לשיעים בעיראק שהתחוללה בעקבות זאת, עם תמיכתה הישירה של איראן באחיה השיעיים, השמידה כל שריד של נורמליות דיפלומטית בין סעודיה לאיראן. לאחר פריצת האביב הערבי, מלחמת האזרחים בסוריה הביאה את שני הצדדים לידי עימות פתוח, ככל שסוריה הפכה למלחמת פרוקסי בין סעודיה לאיראן.

כמו כן, הסכסוך בתימן הפך לעוד שדה קרב בין שתי המדינות, שבו איראן תומכת בחות'ים השיעיים הן כלכלית והן צבאית, והסעודים תומכים במשטר הסוני בראשות עבד רובו מנצור האדי בכדי למנוע מאיראן השגת דריסת רגל בחצי האי ערב.

לבסוף, שאיפתה של איראן להשיג נשק גרעיני עוררה דאגה לגיטימית אצל הסעודים מכך כי איראן מזוינת גרעינית תהפוך דה פאקטו להגמון האזורי; במקרה כזה, לאיראן תהיה את היכולת לאיים על שכניה ולכפות את סדר יומה הפוליטי על כל אזור המפרץ.

כמדינה שלהגנתה נשענה לאורך השנים בעיקר על ארה"ב, אשר עמה פיתחה יחסים קרובים ומחייבים, סעודיה חשה תמיד כי אפשר לסמוך על ארה"ב למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני.

אף על פי שארה"ב עשתה כל מאמץ, לרבות הטלת סנקציות משתקות, בכדי למנוע מאיראן מימוש שאיפותיה הגרעיניות, הסעודים חשים נבגדים מהמשא ומתן החשאי שארה"ב ניהלה עם איראן. בנוסף, ריאד תופסת את ההסכם עם איראן כעסקה רעה מלאת פרצות, אשר אותן איראן ללא ספק תנצל לאור נחישותה להשיג נשק גרעיני בכל מחיר.

הסעודים החלו בהדרגה להשתכנע כי ממשל אובמה נוטה לתמיכה באיראן ממספר סיבות: א) אין ברצונו של הנשיא אובמה לסכן את עסקת איראן, שבה תלויה חלק ניכר ממורשתו; ב) הממשל הסיק כי ללא השתתפותה של איראן בשיחות השלום לא יהיה פתרון דיפלומטי שישים קץ למלחמת האזרחים בסוריה; ג) ארה"ב תופסת את עסקת איראן כגורם מייצב ולכן נותנת עדיפות ליחסיה עם איראן בהתקוטטות הדיפלומטית הנוכחית בין איראן לערב הסעודית; ו-ד) הימנעות ארה"ב מהטלת סנקציות על איראן בשל ניסויי הטילים הבליסטיים שערכה הרגיזה את הסעודים, אשר קיבלו החלטה לקחת את העניין לידיהם.

במודעות מלאה להשלכות הוצאתו להורג של השייך א-נימר, סעודיה ממשה את תכניותיה, משום שההישגים הפוטנציאליים, מנקודת מבטם של הסעודים, עולים בהרבה על הנפולת האפשרית.

על מנת להוכיח את נחישותה, סעודיה ביצעה במתכוון את הוצאתו להורג של איש הדת דווקא בעיתוי שבו היריבות בין סונים לשיעים בשיאה. ההוצאה להורג גם בוצעה בכדי לרצות את אנשי הדת הסעודים הסוניים אשר חששו מפני השפעתה ההולכת וגדלה של איראן, ובו בזמן להרתיע את המזדהים עם דאעש, אשר רואה בסעודיה אויב.

יתר על כן, בכוונתה של סעודיה למנוע מאיראן לשחק תפקיד פעיל בחיפוש אחר פתרון למלחמת האזרחים בסוריה תוך פגיעה בברית ההולכת ומתפתחת בין מוסקבה לטהראן שמטרתה לשלוט בסוריה הסונית ברובה. כמו כן, לאור מלחמת הפרוקסי שהיא מנהלת נגד איראן בסוריה, בעיראק ובתימן, סעודיה נחושה בדעתה לא לאפשר לאיראן חופש פעולה אזורי.

על ידי יצירת משבר זה, סעודיה גם מקווה לחתור תחת התקרבותו מחדש של האיחוד האירופי לאיראן, שכן אחרת יש לה את הפוטנציאל להפוך לשותפתו למסחר הגדולה ביותר בעולם של האיחוד האירופי.

ההסתערות על השגרירות הסעודית בטהראן נתפסה על ידי הסעודים כ"קללה שנתגלתה כברכה", אשר שיחקה לידיהם של הסעודים והעמידה את נשיא איראן רוחני בעמדת התגוננות, מה שאילץ את איראן לגנות את הפעולה. הדבר חיזק את העמדה הסעודית ובאופן פוטנציאלי שינה את דינמיקת הסכסוך בין שתי המדינות.

ארה"ב חוששת בצדק מכל הסמלה פוטנציאלית בסכסוך בין שתי המדינות שתועיל לדאעש ושתוביל אולי לתבערה בלתי-צפויה נוספת שעלולה להציף מספר מדינות באזור. למטרה זו, על ממשל אובמה לנקוט מידית במספר צעדים.

ראשית, על ארה"ב לדחות את "ועידת ז'נבה 2" בנושא מלחמת האזרחים בסוריה המתוכננת ל-25 בינואר, על מנת לאפשר תקופת צינון לסעודיה ולאיראן, שהשתתפותן חיונית ביותר למציאת פתרון בר-קיימא בסוריה.

שנית, על ארה"ב להטיל סנקציות חדשות על איראן בשל ניסויי הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים שביצעה בהפרת החלטה 1929 של מועצת הביטחון של האו"ם. צעד זה חשוב לא רק בכדי לרצות את סעודיה אלא גם לשדר מסר ברור לטהראן כי לא תפר הסכם בינלאומי ללא ענישה.

שלישית, חכם יהיה לשלוח את מזכיר המדינה ג'ון קרי לביקור בריאד, אף אם מסיבות סימבוליות בלבד, בכדי לאשר מחדש את מחויבותה של ארה"ב לביטחונה הלאומי של סעודיה. בנוסף, ביקורו יפיג את התחושה בקרב מדינות המפרץ כי ארה"ב ביקורתית יותר כלפי סעודיה מאשר היא כלפי איראן, תפיסה שעלולה לפגוע נוסף בהשפעתה של ארה"ב, דווקא בריאד בעת שהיא זקוקה לה בדחיפות.

רביעית, אם כי ארה"ב מתמקדת יותר בדה-אסקלציה מאשר בתיווך במשבר הסעודי-איראני, אין לה ברירה בנקודה זו אלא לשחק תפקיד פעיל יותר במטרה לחדש את שיחות ז'נבה במועד מאוחר יותר בכדי להביא את מלחמת האזרחים הטראגית בסוריה לסיומה.

אופן התנהלותה של ארה"ב בכל הקשור לעסקת איראן, אי-נכונותה לפעול בצורה אגרסיבית יותר בסוריה, אי-תמיכתה בתפקיד הסעודי (בעיניי הסעודים) בסכסוך בתימן, ותגובתה למשבר הנוכחי, מעוררים אצל הסועדים חששות עמוקים באשר למטרתה האולטימטיבית של וושינגטון באזור, בייחוד עכשיו שארה"ב כבר אינה תלויה בנפט מהמפרץ.

אומנם ארה"ב צריכה לטפח יחסית טובים עם איראן, אך, עליה כעת לבצע פעולה מאזנת בכדי להפיג את חששותיה של בנות בריתה הערביות במפרץ תוך גילוי קשיחות מסיומת כלפי איראן, קשיחות שחיונית למעשה הן לשימור עסקת איראן והן למניעת משבר אזורי נוסף.