תורכיה : שעת כֹּשר וסיכונים

ביקורו של ראש ממשלת תורכיה, רג'אפ טאיפ ארדואן, בוושינגטון ב-16 במאי בא בעיתוי מכריע, בעת שהמזרח התיכון טעון בקונפליקטים יוצאי דופן אשר עלולים להתלקח עד לכדי מלחמה אזורית. הזמן בשל כעת גם ליצירת מערכת גיאופוליטית חדשה אשר בסופו של דבר יכולה להוביל ליציבות וקדמה.

תורכיה יכולה, ולמעשה חייבת, לקבל על עצמה תפקיד מרכזי במתרחש, בתנאי שממשלת ארדואן תבחן באופן נוקב מה יכולה להיות תרומתה בבניית מסד של שלום ויציבות. הממשלה התורכית, עם זאת, צריכה גם לקחת בחשבון את הסכנות הכרוכות באם היא תמשיך להתנהל על פי קווי חשיבה גרנדיוזיים, אך מיושנים.

במהלך מספר השנים האחרונות הצליחה הממשלה ליצור את הרושם, שעלייתה של תורכיה הייתה מבוססת על דוקטרינה איתנה של מדיניות חוץ עם "אפס בעיות עם שכנים" יחד עם התפתחות מדיניות כלכלית מוצקה, בעודה ממשיכה ברפורמות חברתיות ופוליטיות על פי ערכים אסלאמיים.

מצד שני, במבט חודר יותר התמונה המתקבלת הינה שונה במקצת, ומעוררת דאגה עמוקה בקרב ידידיה של תורכיה, ושמחה לאיד מצד אויביה. לפי הדו"ח העולמי משנת 2011 של ארגון Human Rights Watch, הממשלה מגבירה את ההפרות של התחייבויותיה היא, כולל העמדות לדין בלתי מוצדקות על הבעות דעה שנתפסות כפשע לכאורה, שימוש שרירותי בחוקי הטרור, הארכת מעצרים לפני הבאה לדין (במיוחד של עיתונאים ועורכים), ואיום שיטתי על כל פרט או קבוצה שמתנגד ו\או אינו מסכים למדיניות הממשלה.

כמו כן הממשלה שינתה את התנהלותה כלפי הכורדים, ברדיפותיה אחר פעילים של מפלגת השלום והדמוקרטיה הכורדית (BDP), שהיא פרו-כורדית וחוקית, באסרה אישים כורדים ידועי שם ואינטלקטואלים, בגלל קשריהם עם מפלגת הפועלים הכורדית (PKK), ועד לאחרונה אף חזרה למדיניותה הישנה והראויה לגנאי של פעולות תגמול מאסיביות מול התנגדות ה- PKK.

אם נעיף מבט על מצב היחסים של תורכיה עם כל המדינות הגובלות עמה, הרי שגם בנושא מדיניות החוץ התמונה שמתקבלת הינה רחוקה מ"אפס בעיות עם השכנים". כמעט ואין מדינה אחת בקרב שכנותיה שאינה נמצאת במצב סכסוכי כלשהוא עמה. עכשיו הוא הזמן המתאים לנקוט בצעדים בוני אמון בתחום מדיניות החוץ והפנים כאחד, ולהוכיח כי שאיפתה של אנקרה להרגעת המצב, ולא להחרפתו, אכן תתממש.

בעוד הפרלמנט התורכי עסוק בכתיבה מחודשת של החוקה, זה גם הזמן המתאים ביותר להשגת איזון פוליטי, כולל הקפדה על שמירת זכויות האדם מכל הבחינות, ובאופן מיוחד אלה של הכורדים. עכשיו, עם הסכמת ה- PKK לזנוח את דרך ההתנגדות האלימה לטובת הסדר באמצעות משא ומתן, הממשלה יכולה למסד את הרפורמות הנחוצות מבלי לאבד את כבודה. זכותם של הכורדים ושל קבוצות מיעוט אחרות בתורכיה ליהנות מחופש הדיבור בשפתם הם, ולנהל את חייהם התרבותיים ללא הסתייגויות ואפליה, כאשר זו המהות האמיתית של משטר דמוקרטי.

כישלונה של תורכיה להביא לידי סיום הפולמוס המתמשך בנושא השמדת העם הארמני ממשיכה להרעיל את יחסיה לא רק עם ארמניה אלא גם עם ארצות הברית, אשר מפגינה עמדה תומכת בעליל להכרה בעוולותיה נגד העם הארמני. בשנת 2015 ימלאו מאה שנה לסכסוך הדמים עם ארמניה, ויהיה זה נכון להגיע לידי פיוס כללי לפני שיתעורר ויכוח מחודש הצפוי לגרום להתלקחות נשנית בתוך תורכיה ומחוצה לה. במקום להתמיד בעמדתה הקטגורית להפרכת סוגיית רצח העם הארמני, על מנהיגים תורכים להתייחס בכובד ראש לנאמר הן בתנ"ך והן בקוראן (תרגום חפשי): "אין להאשים את הילדים על חטאי אבותיהם".

בהקשר זה על תורכיה להביע חרטה עמוקה על רצח העם הארמני בתקופת מלחמת העולם הראשונה, ועל האירועים הטראגיים שהתרחשו מאז. עליה למצוא פתרון לסכסוכה המתמשך עם קפריסין; אם היא לא תשכיל לעשות זאת, אזי המתיחות השוררת בינה לבין יוון תועצם ביתר שאת. מדיניות של ריאל-פוליטיק צריכה להריע ללאומיות כאשר ביכולתה לשרת אינטרסים לאומיים; אם לא כן, קיימת סכנה כי עם הזמן היא תיעשה יותר קשוחה ותגביל ביתר שאת כל אפשרות להסדר באמצעות משא ומתן.

למרות שתורכיה ואיראן נהנות מקשרי סחר הדוקים, אנקרה עדיין לא בטוחה לגבי כוונותיה האמיתיות של טהרן ביחס לנשק אטומי. לאחרונה חל מתח בקשריהן ההדדיים בגין החלטתה של אנקרה לאפשר הקמת בסיס למערכת הגנה של טילי נאט"ו בשטחה, מה גם שאי הוודאות על עתידה של סוריה מהווה גורם מסכסך. יתרה מזאת, על תורכיה להשלים עם העובדה כי האינטרסים שלה ושל איראן אינם מקבילים, ולמעשה שתיהן נמצאות על מסלול התנגשות כמעט בלתי נמנע. סוריה הפכה לשדה קרב בין הסונים והשיעים, כך שלסדר הפוליטי החדש שיצמח לאחר תקופת אסד תהיה השפעה מכרעת על מכלול שאיפותיהן.

תורכיה נמצאת גם בקונפליקט עם שתי המדינות שעד לא מזמן היא שמשה כמתווכת ביניהם, כלומר סוריה וישראל. ממשלת ארדואן אבדה תקווה במשטרו של אסד והצטרפה לבנות בריתה בהטלת סנקציות על סוריה, אך יחד עם זאת היא עצמה נמנעת מנקיטת צעדים תקיפים נגדה, בחששה מתגובתה השלילית של רוסיה כלפיה. בהתחשב ביריבות העמוקה ובריבוי הפלגים הנצים, לא נראה כי יש סיכוי רב ליישום ההסכם שנחתם לא מזמן בין וושינגטון ומוסקבה לקיום ועידה בין המורדים לבין ממשלת אסד, במאמץ לסיים את סכסוך הדמים בסוריה.

מבלי להתייחס לתוצאות ועידה זו, ומכיוון שתורכיה עלולה להיות הנפגעת העיקרית מהמתרחש בגבולה, הגיע הזמן שארדואן יתעלם מחששו בנוגע לתגובה הרוסית, וישכנע את ארה"ב להגיש סיוע מלחמתי אשר נחוץ באופן כה נואש למורדים. בזאת יש סיכוי לשינוי מאזן הכוחות לטובתם, ולשים קץ לרצח אזרחים.

בחזית הישראלית, תורכיה חייבת להתגבר על סכסוכה המתמשך עם ישראל שקשור למסעה העגום של ספינת המאווי-מרמרה בחודש מאי, 2010, והסתיים בהריגת תשעה נוסעים תורכים בידי קומנדו ישראלי על סיפונה. אין ספק כי ישראל צריכה הייתה להביע התנצלות מיד לאחר האירוע הטראגי, אך סירובה לעשות כן לא הצדיקה את מעשיה של תורכיה בהורידה את מפלס היחסים הדיפלומאטיים בין שתי הארצות לרמה הנמוכה ביותר, שבדיעבד ברור כי לא סייעה לתורכיה באינטרסים ארוכי הטווח שלה.
מכל מקום עכשיו, לאחר ההתנצלות הישראלית, על תורכיה לפעול בדחיפות לשיקום ולהשבת היחסים הדיפלומאטים עם ישראל על כנם, ובוודאי לא להתנותם עם הסרת המצור על עזה.

כמו כן, על תורכיה להפעיל את מלוא מאמציה כדי לתווך באופן מאוזן בין חמאס וישראל. ביקורו התלוי ועומד של ארדואן בעזה הנו פתח להזדמנות פז כדי לשכנע את חמאס לנטוש לחלוטין את דרכו האלימה למען פתרון פוליטי לסיום הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. רק לאחר מכן אפשר יהיה להסיר את המצור, עם מתן האישור מצד כוחות הביטחון הלאומי של ישראל. בנוסף, ארדואן יצטרך להטיל את מלוא השפעתו על מנת לגמול את חמאס מתלותו בטהרן, צעד אשר עם הזמן יקל על ישראל להתנהל מול חמאס באופן ישיר.

על מנת להגדיל את הסיכויים לפיוס בין חמאס והרשות הפלסטינית, אסור שארדואן יפסח על הגדה המערבית בעת ביקורו באזור. אם שאיפתו האמיתית היא לקחת חלק קונסטרוקטיבי במאמצי הפיוס באזור, עליו להיפגש גם עם מחמוד עבאס.

לבסוף, תורכיה חייבת להכיר בעובדה שהצלחותיה המהותיות ומאמציה בריכוך מדיניותה האזורית של רוסיה תלויים על עוצמת בריתה עם ארה"ב, ועל יכולתה להמשיך ולהיות גשר חיובי בין מזרח ומערב.

שנה זו מציינת את יום ההולדת ה-90 להיווסדה, בשנת 1923, של הרפובליקה התורכית המודרנית בהנהגתו של מוסטפה כמאל אתאתורק. עם חגיגות הולדת הרפובליקה החדשה, אין זמן מתאים יותר למבט מעמיק על קורותיה מאז, ובאופן מיוחד במהלך עשר השנים האחרונות. אני מאמין כי תורכיה הינה מדינה בעלת פוטנציאל גבוה להפוך לשחקן משמעותי במערכת הגלובאלית, אך, בדומה לכל מעצמה אחרת, עליה ללמוד את מוגבלויותיה.

התבלטותה העכשווית של תורכיה התאפשרה הודות לציפיות שתלו בה בהבטיחה רפורמות רבות בתחום המדיני, הכלכלי והחברתי. הבטחות אלה, על כל פנים, אינן מנציחות עצמן לעד ויש להמשיך ולדאוג למימושן. רק אז תורכיה תוכל להוכיח כי היא אכן מדינה אסלאמית דמוקרטית, כפי שהכריזה על עצמה מלכתחילה, או למצער היא תאבד הזדמנות היסטורית להוות מודל כזה, ובמיוחד עם התעוררות האביב הערבי.