יצירת סהר מקבילי לעצור את איראן

כל אחד שעוקב אחר התנהגותה של איראן מאז מהפכת 1979 אינו יכול להתכחש לעובדה, כי איראן נחושה בדעתה להשיב חלק, אם לא חלק ניכר, מתפארתה ההיסטורית כאימפריה שבמשך מאות שנים שלטה במזרח התיכון ומעבר לו. מלחמת עיראק ב-2003, אשר העלתה את השיעים העיראקיים לשלטון, סיפקה לאיראן הזדמנות רצינית להשיג דריסת רגל בבגדאד. יתר על כן, תמיכתה של איראן במורדים ובארגוני טרור ברחבי האזור, סירובו להכיר בקיומה של ישראל, וקריאת התיגר שלה על המדינות הסוניות, כולם מצביעים על שאיפותיה האזוריות והלאומיות.

על אף עסקת הגרעין, שאיפתה של איראן להפוך למעצמה גרעינית לא תשתנה. איראן נחושה בדעתה לשמור על תפקידה הדומיננטי בסהר המשתרע מים תיכון ועד המפרץ (כולל עיראק, סוריה ולבנון), שהוא בלב לבה של שאיפתה להיות הגמונית באזור.

אולם, אין לטפל באיום האמתי או המדומה על ישראל ועל המדינות הסוניות שאיראן מהווה רק על ידי כך שחוזרים וטוענים כמה איראן מסוכנת, כפי שעושים רה"מ נתניהו ומנהיגים ערביים לעתים תכופות.

אף על פי שהעסקה עם איראן נועדת למניעת השגת נשק גרעיני ממנה, היא בסופו של דבר תשיג את הטכנולוגיה והחומרים ההכרחיים בכדי לייצר נשק גרעיני מהר מאוד. למעשה, על אף הסנקציות שכמעט ושיתקו את כלכלתה, איראן נותרת נחרצת בדעתה לקדם מדיניויות המשרתות את מטרתה הכללית.

למעשה, כמעט ואין מה לישראל או לקהילה הבינלאומית לעשות בכדי למנוע מאיראן לחצות את הסף הגרעיני ברגע שיפוג תוקפה של העסקה, או אף לפני כן.

תקיפת מתקני הגרעין באיראן עכשיו או בעתיד הנראה לעין לא תשיג דבר אלא שזה יעצור באופן זמני את תכנית הגרעין של איראן למשך כמה שנים בודדות. ואז איראן תהיה כבר בעמדה של לחדשה, עם נחישות רבה יותר ולדחות כל פיקוח גרעיני. יתר על כן, התוצאות הבלתי צפויות מהתקפות כאלו עלולות להצית תבערה אזורית גדולה ובלתי רצויה הן מבחינת ישראל והן מבחינת מדינות ערב הסוניות.

מסיבות אלו, על מנת לפעול נגד שאיפתה האזורית של איראן, ישראל ומדינות ערב הסוניות צריכות ליצור סהר מקבילי לעצור את איראן. הסהר החדש גם ישתרע מהמפרץ ועד ים תיכון ויכלול את ערב הסעודית, בחריין, כווית, קטאר, האמירויות הערביות המאוחדות, עומן, ירדו, פלסטין, ישראל ומצרים, עם אוכלוסייה סונית בת 13 מיליון, מול 95 מיליון השיעים באיראן ובעיראק.

לכל עשר המדינות יש דאגות עמוקות באשר לאסטרטגיה האזורית של איראן וברצונן של כולן להסיר, או לפחות לנטרל, את הדומיננטיות של איראן בשנים הבאות. יצירת סהר כזה, עם שיתוף פעולה צבאי ואסטרטגי חזק בין כל המדינות, תשדר מסר ברור לאיראן, כי אין לה 'שום מקום ללכת אלא מזרחה', וכי חציית 'קו אדום' זה תגורר השלכות חמורות.

הבעיה העיקרית כאן, כמובן, הנה החוליה החסרה. לאור העובדה, כי מדינות ערב לא יסכימו להקים בלוק כזה שיכלול את ישראל, בלוק שהוא בגדר חובה בכדי ליצור מסה קרקעית רציפה שתתור תחת אסטרטגיית ההתערבות של איראן.

כל ראש ממשלה ישראלית, בייחוד נתניהו, חייב להכיר בכך, כי השגת הסכם שלום עם הפלסטינים תוביל לשלום ערבי-ישראל כולל. שלום כזה עשוי לחזק את בטחונה הלאומי של ישראל ולנטרל לא רק את האיום האיראני אלא גם את האיום מכל ארגון קיצוני אחר, לרבות דאעש.

הסכנה שאיראן מהווה כבר מקרבת את ישראל ומדינות ערב הסוניות באופן ניכר. כעת, קיים שיתוף פעולה ומודיעין נרחב בין שני הצדדים. מדינות ערב תופסות את איראן השיעית, ולא את ישראל, כאיום הגדול ביותר על ריבונותן. הם גם יודעים, כי, בעוד שישראל עדיין שולטת בגדה המערבית, אין לה כל רצון לשלוט על כל מדינה ערבית.

האיום האיראני, שימשיך להתקיים שנים, אם לא עשורים, צריך להוות את הזרז לכינון מערך ערבי-ישראלי חדש. המכנים המשותפים שמאחדים אותם כיום עולים על כל חילוקי הדעות סביב הכיבוש הישראלי, אשר עליהם ניתן בהחלט להתגבר.

במקום להתמקד באיום הגרעיני האיראני על בטחונה הלאומי העתידי, על נתניהו להתמקד בטיפול בסכסוך הבוער הרבה יותר עם הפלסטינים, שיש לו את הפוטנציאל להתפוצץ עם השלכות נוראיות, או לספק את המניע לשלום ערבי-ישראלי מקיף.

למטרה זו, אני שב למה שתמיד האמנתי שהיא הצעת השלום החשובה ביותר שהועלתה באופן קולקטיבי על ידי מדינות ערב – יוזמת השלום הערבית (API), אשר מציעה לישראל שלום עם כל המדינות הערביות/מוסלמיות תמורת הקמת מדינה פלסטינית.

הגיע הזמן שממשלת ישראל תאמץ את יוזמת השלום הערבית כבסיס למשא ומתן ולהפריך את הרעיון בקרב הישראלים, כי יוזמה זו מוצעת על בסיס קח או הנח. נתניהו בעצמו שב וטוען, כי ניתן להשיג שלום ישראלי-ערבי בהקשרו של שלום ערבי-ישראלי כולל.

שלוש המדינות הגדולות בברית פרוספקטיבית זו – קרי, מצרים, ישראל וערב הסעודית – מחזיקות ביחד במכונה הצבאית הקונבנציונלית העוצמתית ביותר במזרח התיכון (המתוגברת על ידי נשק גרעיני), מכונה צבאית שאיראן לא תעז, עם או בלי נשק כזה, להתעמת עמה.

המבוכה במזרח התיכון טעונת סכנה איומה שלא נראתה כמותה מאז מלחמת העולם השנייה, ושאף מדינה אינה יכול להתגונן מפניה לחלוטין. אולם, המבוכה האזורית יחד עם האיום האיראני מציעה הזדמנויות חדשות לשינוי גיאופוליטי מהפכני זה.

יש הסבורים, כי אלו תקוות שווא, אך ההיסטוריה הוכיחה שוב ושוב, כי מנהיגים בעלי חזון ואומץ מסוגלים לחולל פריצת דרך מתוך הריסותיה של התמוטטות טוטאלית ולשנות את מהלך ההיסטוריה.