אחרי 50 שנים לכיבוש, מה הלאה? מכתב פתוח לנשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס

לכבוד,
נשיא הרשות הפלסטינית מר מחמוד עבאס
מכובדי,

בשבוע שעבר כתבתי מכתב פתוח לרה"מ נתניהו, שבו מתחתי ביקורת במונחים החריפים ביותר עליו ועל מדיניותו, אשר מנציחה את הכיבוש בגדה המערבית במקום לחפש דרכים לשים קץ לו באמצעות פתירת הסכסוך הישראלי-פלסטיני על בסיס פתרון שתי מדינות לשני עמים. עם זאת, עליי לומר כי, גם אתה תרמת, מר עבאס, את חלקך, יחד עם מנהיגי החמאס, להמשך הכיבוש, אשר הולך ומעמיק את צרתם של העם הפלסטיני.

מאז ומתמיד התנגדתי לכיבוש, והטלתי את האשמה בעיקר על ממשלות הימין בישראל על כך כי המשיכו אותו תחת האמתלה של שיקולים ביטחוניים לאומיים. היות ומדינת ישראל מהווה את הצד החזק בסכסוך, מנקודת ראייתי, באפשרותה היה תמיד לנקוט צעדים משמעותיים לקראת השלום תוך שמירה על בטחונה הלאומי. עם זאת, בעוד שאולי זה מנחם אותך להאשים פשוט את ממשלת ישראל בהכשלת תהליך השלום, בסופו של דבר, אם לא תשנה הן את גישתך והן את האסטרטגיה שלך כלפי ישראל, תהיה אתה למעשה שותף להנצחת הכיבוש.

העובדה כי חלק ניכר מהקהילה הבינלאומית תומכת בך ובמטרתך אינה דיה כשלעצמה. מדיניותך הנוכחית משחקת לידיו של הציבור הישראלי הימני החזק, אשר משתמש למעשה במעשיך ובנרטיבים הציבוריים שלך כדי להצדיק את התנגדותם לסיום הכיבוש. לפיכך, אתה מחליש בפועל את ידיהם של השמאל והמרכז הפוליטיים בישראל, אשר תפקידם מרכזי בניהול המשא ומתן לשלום ובשימת קץ לכיבוש, שכן רק הם מסוגלים לשנות את הלך רוח הציבורי לטובת פתרון שתי מדינות, בהנחה כי תהיה מסוגל לזכות לתמיכתם ולאמונם.

לשם כך, עליך לפתח אסטרטגיה חדשה שתנקוט בה או שיורשך ינקוט בה כדי לשנות את דינמיקת הסכסוך לטובה, באמצעות פיתוח מדיניות לא-עימותית, קיום נרטיביים ציבוריים קונסטרוקטיביים, הפסקת ההסתה על כל צורותיה, קידום פיוס פוליטי עם החמאס, ריסון השחיתות, התמקדות במיזמי פיתוח ציבוריים, ויישום תכנית לימודים בלתי-משוחדת בבתי-הספר. לבסוף, אין לפסול באופן אינסטינקטיבי את תלונותיהם וחששותיהם של הישראלים מפני התנהגותכם; אלא להקשיב ולאמץ את האסטרטגיה שתשחרר מספר הולך וגדל של ישראלים מדעותיהם הקדומות באשר לכוונותיכם האמתיות. אסור להחמיץ עוד הזדמנות, שכן ככל שהסכסוך והכיבוש יימשכו, כך התוצאה שתיאלץ לקבל ולהשלים עמה תלך ותחמיר.

אף על פי שאש"ף אימץ את הסכמי אוסלו בשנת 1993 – גישה לא-אלימה לפתירת הסכסוך הישראלי-פלסטיני – אלימות ברמות חומרה שונות נגד ישראל נותרה תמיד גורם מרכזי אשר עיכב את עלייתה של מפלגה פוליטית ישראלית (או שילוב בין מפלגות) בעלת יכולת לאתגר את הציבור הימני בסוגיית הכיבוש. האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, שבה נספו יותר מ-1000 ישראלים, השאירה חותם בל-יימחה על כל אזרח ישראלי כמעט והעמיקה את חוסר אמונם בפלסטינים, אשר לא השתנה עד עצם היום הזה.

האלימות הספורדית אך כרונית, שלוש המלחמות שחמאס הסית נגד ישראל וקריאותיו העיקשות של הארגון להשמדת ישראל, כמו גם תופעת שבח השהידים ומות הקדושים בחברה הפלסטינית כולה מעוררות תמיד חששות בקרב הציבור הישראלי לגבי כוונותיהם האולטימטיביות של הפלסטינים. מחמת חששות אלו, כמחצית מהאוכלוסייה הישראלית מאמינים כי הפלסטינים עוד רחוקים מקבלת זכותה של ישראל להתקיים כמדינה ריבונית – דעה שמפלגות הימין מנצלות אותה כדי לחזק את טיעוניהן נגד הקמת מדינה פלסטינית.

מה שלא הצלחת לעשות, מר עבאס, הוא לקיים נרטיב ציבורי בונה אשר שב ומדגיש את מציאות קיומה של מדינת ישראל, ואת העובדה כי אין כמות של אלימות נגד ישראל שתגרום למדינה להיכנע, אלא דווקא להיפך. ככל שהאלימות תימשך, כך תתרחקו למעשה מסיום הכיבוש, שכן ממשלות הימין בישראל הצליחו במיומנות רבה ליצור קישור בין המשך הכיבוש לבין שמירת ביטחונה הלאומי של ישראל.

על מנת לחולל שינוי בשיח הזה, עליך לנקוט בכל הצעדים הדרושים כדי לשים קץ להסתה מכל צורה שהיא. ההתקוממות האלימה ב-2015-2016 ("אינתיפאדת הסכינים" או "גל הטרור הפלסטיני" כפי שכונתה) מונעה באופן חלקי על ידי קמפיין הסתה במדיה החברתית – אשר נוהל על ידי החמאס, ארגונים אסלאמיים, ואנשים בודדים מתוסכלים – אשר הלל את אלו שביצעו מעשים אלימים או ש"נפלו כשהידים" לכאורה בעד מטרת ההתנגדות הפלסטינית. קריקטורות גסות ומזעזעות שהועלו בפייסבוק הדגישו את הקלות שבה צעירים פלסטיניים יכולים להפוך לשהידים, ולוו בכתוביות כגון "אין זה קשה. למטבח הקרוב, ולך בשם האל".

במהלך אותה ההתקוממות הבעתה תמיכה מלאה ב"שהידים" באומרך כי "אנו מקדמים בברכה כל טיפת דם שנשפכה למען ירושלים". זה טראגי פשוט שאתה ובכירים פלסטינים רבים אחרים מצדיקים ומגנים על השימוש בשפת "מות הקדושים" ביחס לרצח אזרחים ישראליים חפים מפשע, אזרחים שרבים מהם מבקשים דווקא לשים קץ לכיבוש. ואולם, בראיון שנערך עמך בערוץ 2 באפריל 2016, שינית את הטון שלך כאשר אמרת "באחד מבתי הספר מצאנו 70 ילדים וילדות שנשאו סכינים. לקחנו מהם את הסכינים, דיברנו איתם ואמרנו להם שזו טעות. 'אנחנו לא רוצים שאתם תהרגו ותמותו'. 'אנחנו רוצים שאתם תחיו וגם שהאחר יחיה'".

אבל אז, ברמז לתמיכה רשמית, הכפר סורדא-אבו-קש בתחילת  2015חנך פארק הקרוי על שמו של מוחמד חלבי, בן ה-19, אשר חוסל על ידי משטרת ישראל אחרי שביצע פיגוע דקירה נגד אזרחים ישראליים. תמיכתך הפומבית במקרים כאלו רק מעודדת עוד אלימות. הגיעה העת שתהיה כן עם ציבורך ושתחדל מהנרטיב המזיק. הצעירים והמושפעים בקלות יעדיפו את "תהילת" מות הקדושים על פני הפצרותיך הפושרות והנדירות לזנוח את האלימות. בינתיים אתה רק פוגע במעמדך בעיניי הישראלים, ככל שאתה מצטייר כדו-פרצופי וכמנהיג חלש אשר אינו בשליטה.

נכון שהחמאס מהווה מכשול עיקרי לשלום ויריב איתן הקורא תיגר על סמכותך. אך, היות והחמאס יצטרך להיות בסופו של דבר חלק בלתי-נפרד מכל הסכם שלום עם ישראל, מן הראוי יהיה לדבר בפומבי שוב ושוב על הצורך בגיבוש פוליטי פלסטיני כתנאי מוקדם להשגת הסכם שלום עם ישראל. רק שבמקום זאת אתה תמיד מאפשר ליריבות האישית ולאגו לעמוד בדרך.

במפגש שנערך לאחרונה עם שגרירים ערביים, אמרת כי "אנקוט צעדים חסרי-תקדים נגד החמאס מאחר והוא עצר את הפיוס [בין פת"ח לחמאס]. הצעדים יהיו כואבים אם התנועה לא תחזור בה במעשיו". עדיף שתגייס את מדינות ערב, ובייחוד מצרים, ערב הסעודית, ירדן וקטאר, כדי שישכנעו ו/או שיפעילו לחץ על החמאס לקבל את יוזמת השלום הערבית ולהתיישר עם שאר מדינות ערב ביחס להסכם שלום עם ישראל.

ללא ספק, מר עבאס, הלגיטימיות הפוליטית תוסיף להוות בעיה עבורך וגם עבור החמאס. המועצה המחוקקת הפלסטינית (אשר הייתה בעלת סמכויות פיקוח מסוימות) הפסיקה לפעול עם השתלטות החמאס על עזה בשנת 2007, ושניכם שולטים למעשה על פי צו.

לנוכח מציאות מצערת זו, כיצד אפשר לצפות מישראל להתעלם פשוט ממצבך הפוליטי הבלתי-יציב? אותם הישראלים המתנגדים להקמת מדינה פלסטינית מצביעים תמיד על בסיסך הפוליטי הדליל ועל האי-סדר, וכבר הצליחו לשכנע חלק ניכר מהציבור הישראלי כי אינך ולעולם לא תהיה שותף המסוגל להביא להסכם שלום בר-קיימא.

בעיה עיקרית נוספת אשר מונעת התקדמות אמתית לקראת השלום היא השחיתות האנדמית המשתוללת בכל שכבות ממשלך. סקר שנערך ב-2016 בקרב אזרחים פלסטיניים גילה כי 95.5% מהמשיבים "מאמינים כי קיימת שחיתות בממשל[ך]". בקרב תושבי עזה, האחוז אומנם מעט נמוך יותר, אך עדיין עומד על 82%.

רק חיזקת תפיסה זו באשר לנפיצות השחיתות כאשר, לדוגמה, הקצית 9.4  מיליון דולר מתקציב הפיתוח של הרשות הפלסטינית לרכישת מטוס נשיאותי לעצמך ו-4.4 מיליון להוצאות "אחרות" בלתי-מוגדרות. השחיתות קיימת גם בתוך חוג היועצים והאליטות המפלגתיות, אשר זוכים למשכורות מופקעות, עמדות כוח והטבות נוספות  – עשרות מיליוני דולרים מתגלגלים לבנקים זרים. האיחוד האירופי ציין כי השחיתות הכוללת ברשות הפלסטינית הביאה לידי "הפסד" של כ-2 מיליארד יורו מכספי הסיוע.

תאר לעצמך, מר עבאס – אילו כספים אלו הושקעו במיזמי פיתוח בר-קיימא ובתשתיות, כמה הציבור היה נהנה מהזדמנויות תעסוקתיות, מהעצמה עצמית, מחינוך והשכלה ומקדמה כללית. מבחינה זו, יש להודות כי החמאס מקבל ציון נמוך אף יותר ממך, שכן הם מוסיפים להשקיע מאות מיליוני דולרים בבניית מנהרות וברכישת וייצור כלי נשק, במקום לבנות דיור, מרפאות, בתי ספר, כבישים, מערכות ביוב ורשתות חשמל ובכך לשים קץ לכאבם וסבלם של הפלסטינים.

למרבה הצער, מנהיגים פלסטיניים רבים ממוקדים עדיין לאו דווקא בבניית מדינתם אלא בהשמדת ישראל, בטענה כי כל התמקדות שתיעשה בפיתוח ובבניית תשתיות ומוסדות אזרחיים תהיה בגדר השלמה עם הסטטוס קוו. לדעתי, הם טועים טעות גמורה. עצם בניית מבני המדינה וחברה משגשגת שלא תרצו שייהרסו הוא דווקא מה שייתן לישראל באופן עקיף את הביטחון כי באמת קיים אצלכם רצון בשלום בר-קיימא.

בניגוד לישראל, אשר הפכה למעצמה עולמית ולאחת המדינות המתקדמות בעולם, הפלסטינים נותרים ישות נחשלת למדי שהסובלת מאוד מתת-התפתחות. במקום לבנות עתיד מבטיח יותר לדורות הבאים באמצעות קבלת מציאות קיומה של ישראל ולמידה כיצד להתחרות עמה בצורה קונסטרוקטיבית, תכנית הלימודים שלכם כוללת אינדוקטרינציה, שטיפת מוחות, והתכוננות לעימות האלימה הבאה, תוך תיאור כל ישראלי כחייל שמוכן להרוג ולהרוס.

מה שמחזק נוסף את הטענה הישראלית כי הפלסטינים לעולם לא יקבלו את ישראל תחת כל גבול הוא העובדה כי בתי הספר משתמשים במפות שבהן גבולותיה של מדינת ישראל, אפילו על פי קווי ’67, אינם מופיעים – קווים אשר אתה בעצמך מכיר בהם לכאורה. שר החינוך שלך, סברי סיידם, ציין כי "אצמד רק למפה שהפלסטינים רוצים בה". להופעתן של מפות שמהן מושמט קיומה של ישראל בספרי לימוד יש הרי "השפעות אדוותיות", שכן הדבר מנציח את הסכסוך תוך עידוד תקוות שווא כי ניתן לכבוש מחדש את כל הארץ. לדוגמה, לשאלה "מהו שטח הפנים של פלסטין?", התשובה 27,027” קמ"ר”, שטח שמכיל למעשה את כל הטריטוריה של מדינת ישראל כיום, סומנה כנכונה.

סקירת ספרי לימוד פלסטיניים אשר נערכה לאחרונה מצאה תרגיל בספר לימוד לכיתה ד' אשר "מזמין את הילדים לכתוב על שהיד פלסטיני לבחירתם". בהגנת השימוש במילה "שהידים", שר החינוך שלך אמר כי "גיבור לאדם אחד הוא מחבל לאדם אחר". סיידם דחה ניסיונות חוזרים ונשנים מצד אונר"א להתאים את תכנית הלימודים הפלסטינית לסטנדרטים של האו"ם, בטענה כי "כשר החינוך, באחריותי להגן על הנרטיב הפלסטיני". משתמע מהעובדה כי קיבלת את עמדתו של השר בסוגיה רגישה זו כי אינך פחות אשם ממנו בנידון. ברם, מי שיצטרך לשאת באחריות בסופו של דבר זה אתה ואתה בלבד.

אישית אני כן מאמין כי באמת ברצונך ליישב את הסכסוך עם ישראל על בסיס פתרון שתי מדינות לשני עמים. אך, אם תשים את עצמך בנעליו של ישראלי המשקיף על הנאמר, הנעשה, הנטען, המקודם, המוטף במסגדים, והנלמד בבתי הספר, מה תרגיש? זה מה שאתה עומד מולו בעצם. ולכן, הצהרותיך התומכות לכאורה בפתרון שתי מדינות לשני עמים נשמעות חלולות וצבועות, על אף כוונותיך האמתיות.

מר עבאס, יש להבין כי חידוש המשא ומתן לשלום תחת התנאים הנוכחיים הוא חסר תועלת ולא יוביל לשום מקום. עליך להתחיל בשינוי הנרטיב הציבורי ובהעברת המסר בצורה כנה לציבורך כי מדיניות ההתעמתות נכשלה. דרושה אסטרטגיה חדשה שבזכותה ניתן יהיה לגייס את תמיכתם של המרכז והשמאל בקשת הפוליטית הישראלית בפתרון שתי מדינות לשני עמים, תוך העמדת ישראלים רבים הניזונים מהסכסוך להצדקת התנגדותם העקשנית לסיום הכיבוש על טעותם.

ביכולתך להעמיד את ממשלת נתניהו במגננה אם תדרוש תהליך פיוס תחילה – צעדי אדם-מול-אדם, שיינקטו במהלך תקופה בת שנתיים לפחות – במטרה להפיג את חוסר-האמון העמוק ואת החששות הביטחוניים. עליך להבהיר באופן חד-משמעי כי הפלסטינים מחפשים מדינה המבוססת על קווי ’67, כי הם פתוחים להחלפות שטחים, וכי אין להם שאיפות טריטוריאליות מעבר לכך.

יש להתחיל בגינוי במונחים החזקים ביותר כל פעולת טרור או ביטוי לאלימות, בהפסקת ההסתה על כל צורותיה, ובשחרור ציבורך מהאשליה כי יום מן הימים ישראל תיעלם מהעולם. אפשר בין היתר להציע פעילויות משותפות בין צעירים ישראליים ופלסטיניים בתחומים כגון ספורט, אמנות ותיאטרון, ולעודד תיירות בשני הכיוונים. בכל אופן, אסטרטגיית פיוס כלשהי תהיה הכרחית בסלילת הדרך לשיחות שלום בונות.

אסטרטגיה כזו תחליש את מפלגות הימין האדוקות אשר עוד שבויות באשליה כי ניתן לגרוף את כל הקופה, תוך חיזוק ידיהם של השמאל והמרכז בישראל אשר תומכים בהקמת מדינה פלסטינית. כך יהיו בעמדה חזקה יותר שממנה אפשר יהיה להרים את קולם ולהתגייס מאחורי המטרה לשים קץ לכיבוש מבלי להיקרא בוגדים.

אני ידוע לא רק כמי שקורא לקץ לכיבוש בכל צורה, אלא גם כמי שמציג את הדברים כפי שאני רואה אותם. זה המצב, מר עבאס, שעליך להתמודד עמו. יש כעת להשתמש בטיעוניהם של הגרעין הקשה של הימין הישראלי, אשר תומכים בכיבוש, נגדם. באימוץ אסטרטגיה חדשה זו, תצליח לא רק לנטרל אותם בהמונים, אלא גם להניע ישראלים רבים להתגייס מאחורי המטרה המיוחלת להביא את הכיבוש לסיומו.