מדינה סונית עיראקית הנה תנאי מוקדם לניצחון על דאעש

אחד התנאים המוקדמים לניצחון על דאעש בעיראק ולייצוב המדינה הנו הקמת מדינה עיראקית סונית עצמאית לצד השלטון השיעי והישות הכורדית האוטונומית הקיימים. כל עוד העיראקים הסוניים אינם יודעים מה עתידם, לא יהיה מוכנים לעשות את ההקרבות הדרושות להילחם בדאעש רק בכדי להועיל לשלטון השיעי בבגדאד, אשר אותו הם שונאים אף יותר מדאעש. במקביל למלחמה נגד דאעש, על ממשל אובמה להחל במשא ומתן עם השלטון השיעי בבגדאד על מצבם העתידי של הסונים בעיראק.

האמונה שבה הבית הלבן עוד נאחז לפיה ניתן לתפור את עיראק מחדש לאחר הניצחון על דאעש הנה אשליה גדולה. חלוקת עיראק לשלוש ישויות הפכה לדה פקטו מיד לאחר מלחמת עיראק ב-2003.

הסונים, אשר איבדו את שליטתם על עיראק ב-2003 לאחר 81 שנים רצופות, עדיין מסרבים לקבל את מה שהם מחשיבים כביזיון היסטורי. הדבר הוחרף בנוסף על ידי שמונה שנות שלטון שיעי בראשות נורי אל-מלכי, אשר ניצל לרעה את כוחו, והתעלל ופגע בקהילה הסונית.

העובדה היא כי הקואליציה בת יותר משתים-עשרה מדינות, בראשות ארה"ב, אשר נלחמת בדאעש מן האוויר והיבשה, נכשלה עד כה בגין 1) היעדר אסטרטגיה שתכלול, בנוסף לעיראקים, מספר משמעותי של כוחות רגלים המורכבים חלקית ממדינות האיחוד האירופי אך בעיקר ממדינות ערב ומובלים על ידי ארה"ב, ו-2) היעדר אסטרטגיה באשר לעתידם של הסונים העיראקיים בטרם יגויסו להילחם בדאעש, אשר כבשה כבר שלושה ממחזותיה.

הסונים מוצאים את עצמם בשוגג ולעתים מרצון תומכים בדאעש, שכן הם מתיישרים עם דאעש יותר מבחינה דתית מאשר עם הרוב השיעי, אשר נראים נחושים בדעתם לשלוט במנופי הכוח בכל תחומי החיים ולהוסיף לשעבד את הקהילה הסונית.

ממשלת האחדות לכאורה בעיראק שארה"ב ביקשה להקים היא פארסה. אין אחדות; רה"מ עבדי חלש ועשה מעט בכדי לרצות את הסונים במדינתו. איראן מפעילה השפעה פוליטית ניכרת על בגדאד ומעורבת בצורה פעילה במלחמה נגד דאעש, מצב שארה"ב מקבל בשקט, בייחוד מאז חתימת עסקת איראן.

העיראקים הסוניים אינם תופסים את מעורבותה של איראן כזמנית, ולאור העובדה כי למדו מניסיון עברם, בשום פנים ואופן לעולם לא יסגירו את עתידם לגחמותיה של טהראן, אשר אותה הם מחשיבים כאויב גמור.

בכיר עיראקי סיפר לי לאחרונה כי לא הבין כיצד ניתן להחזיר את עיראק למצבה לפני 2003. זה כואב, אך יש לקבל את המציאות החדשה ולפעול בהקדם, ואולי להשיב מידה של אדיבות ולעבוד יחד עם הכורדים והסונים, אם כי תחת שלטון פוליטי נפרד.

הסעודים, אשר מודאגים משאיפותיה האזוריות של איראן ומהתערבותה השיטתית בענייני הפנים של מדינות ערב – בסוריה, בעיראק, בלבנון ובתימן, ובמדינות אחרות רבות – חשים מאוד כי רק אם יאפשרו לסונים העיראקיים להקים אוטונומיה משלהם, ניתן יהיה למנוע מאיראן השתלטות מלאה על עיראק.

יתר על כן, לאור העובדה (שארה"ב מכירה בה) כי הכורדים בדרך לעצמאות מלאה, יהיה בלתי אפשרי לדחוק את הסונים. בפגישה שנערכה במאי 2015 בוושינגטון, הצהיר נשיא כורדיסטן העיראקית מסעוד ברזאני בפומבי את כוונתו להתקדם לקראת עצמאות, מה שאושר לאחר מכן על ידי בכיר אמריקאי כבלתי נמנע.

אף על פי שהכורדים סבלו מאוד תחת משטרו הסוני של סדאם חוסיין, כעת הם רואים עין בעין עם הסונים, שכן שניהם תופסים את השלטון השיעי כעוין ודוחים את רעיון הפדרליזם, בלי קשר למידת רפיון הקשר עם השלטון המרכזי בבגדאד.

על ארה"ב עכשיו לפתוח בדיאלוג עם השלטון העיראקי ועם המנהיגות הסונית בכדי לקבוע מסגרת לאוטונומיה פוליטית סונית עיראקית על פי המודל הכורדי העיראקי, אשר תוביל בסופו של דבר לעצמאות מלאה.

לאור היעדר הנפט בשלושת המחוזות הסוניים, הסוגיה המרכזית אשר אליה יש להתייחס בהקשר העצמאות הסונית הנה חלוקה שווה של הכנסותיה של המדינה מנפט. דבר זה יחייב מנגנון מוקפד, מפוקח בינלאומית ומחייב ממועצת הביטחון אשר יבטיח ציות מלא.

הסונים זקוקים להבטחה חד-משמעית כי בשום פנים ואופן השלטון השיעי לא ימנע חלוקת כספים ויחזיק את המדינה הסונית בת ערובה ללא השלכות פוליטיות וכספיות ברורות, לרבות סנקציות משתקות והקפאת כל סיוע כספי וצבאי.

הכורדים העיראקיים כבר קבעו תקדים כזה, שכן הם מעבירים כספים ממכירות הנפט העצמאיות שלהם לשלטון המרכזי העיראקי, על אף המחלוקת האחרונה עם בגדאד על תשלום משכורות כורדיות בתמורה לנפט. ללא ספק, שלוש המדינות העצמאיות יצטרכו למצוא נוסחה שתבטיח כי כל אחת תקבל את חלקה הלגיטימי מההכנסות מנפט.

הסכם צודק על חלוקת ההכנסות מנפט עשוי גם לסלול את הדרך עם הזמן ליחסים טובים וקרובים יותר בין שלוש המדינות, ובכך להוביל לשיתוף פעולה רב יותר גם בתחומים אחרים רבים, כולל תכניות פיתוח כלכליות, שיתוף פעולה ביטחוני ומסחרי וכו'.

על ממשל אובמה לחשוב ברצינות כעת על הצורך להעניק לסונים העיראקיים אופק חדש ועתיד מבטיח, דבר שחייב להיות חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה לנצח את דאעש.

מבחינה זו, על ארה"ב להבהיר לטהראן כי ארה"ב לא תסבול כל פעילות חתרנית שתערער את רווחתה ויציבותה של המדינה הסונית שתוקם.

על מנת שאיראן תיקח את האזהרה הזו ברצינות, ייתכן וארה"ב תצטרך לספק הבטחות ביטחוניות לישות הסונית בהתאם להתחייבותה לביטחון הכורדים העיראקיים האוטונומיים.

מהרגע שהקו יצויר בין הסונים, הכורדים והשיעים, תהיה לזאת השפעה חיובית רצינית על מלחמת הפרוקסי בין הסונים לשיעיים המנוהלת הן בסוריה והן בעיראק בין ערב הסעודית לאיראן על הדומיננטיות האזורית, מלחמה שעלולה להימשך עשרות שנים.

היעדר האסטרטגיה האמריקנית בעיראק, אשר על העדרה הודה הנשיא אובמה ביוני 2015 ("אין לנו עדיין אסטרטגיה מלאה שכן הדבר דורש התחייבויות מצד העיראקיים"), פשוט מפליא. הוא מעלה את השאלה כיצד ארה"ב תוכל לנהל מלחמה מבלי שתהיה לה אסטרטגיה ברורה לנצח את האויב, ומה התוצאה הרצויה צריכה להיות.

היעדר אסטרטגיה זה אפשר לקבוצות קיצוניות מכל הזרמים הפוליטיים והדתיים להיכנס לעיראק ולסוריה ולנצל את המצב הכאוטי שסוחף את שתי המדינות.

על ממשל אובמה, יחד עם שותפיו לקואליציה, לפתח אסטרטגיה לניצחון על דאעש, דבר שיהיה קשה ביותר להשיג אלא אם כן הסונים העיראקיים יצטרפו למאבק ויקבלו הבטחה כי עצמאותם הפוליטית העתידית מובטחת.