ביטול עסקת איראן הוא צעד פזיז בצורה מסוכנת

ביטול תכנית הפעולה הכוללת המשותפת (JCPOA) על ידי טראמפ הוא מהלך מצער ביותר. נראה כי בסופו של דבר טראמפ לא שוכנע על ידי נשיא צרפת מקרון או קנצלרית גרמניה מרקל לשמר את העסקה. אלא, ככל הנראה הוא קיבל את עצתו של רה"מ נתניהו לבטל את עסקת הגרעין, על אף העובדה כי איראן מוסיפה לעמוד בצורה מלאה בכל תנאיה. מסוכן כי, כפי הנראה, טראמפ ונתניהו אינם מבינים לגמרי את השלכותיו האזוריות והבינלאומיות של ביטולה החד-צדדי של העסקה על ידי ארה"ב.

בינואר, טראמפ הכתיב לבריטניה, לצרפת ולגרמניה דדליין בלתי-מציאותי – ה-12 במאי – לתקן את מה שהוא מחשיב כפגמיה של העסקה, כולל סעיפי השקיעה אשר תחתיהם תוקפם של חלק מהתנאים יפוג, תכנית הטילים הבליסטיים של איראן (שלא הייתה חלק מהעסקה), והפיקוח על האתרים האיראנים הנחשדים כגרעיניים. הדבר היה משימה בלתי-אפשרית ללא תמיכתן של רוסיה וסין, שלא לדבר על קוצר הזמן.

התעלול הפרסומי של נתניהו, בו הציג אלפי מסמכים המספקים כביכול הוכחה נוספת לכך כי איראן מנהלת תכנית חשאית לפיתוח נשק גרעיני, אינו דבר חדש. טענתו כי עסקת איראן התבססה על מידע שלא היה ידוע עד כה אינה מצדיקה את ביטול העסקה, בייחוד מהסיבה כי איראן עומדת בצורה מלאה בכל תנאי העסקה.

העובדה כי איראן קידמה תכנית לפיתוח נשק גרעיני הייתה הסיבה העיקרית מאחורי מאמציו של הנשיא אובמה להגיע לעסקה. כפי שפדריקה מוגריני, הנציגה העליונה של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון, אמרה בבריסל, "העסקה הוצבה דווקא משום שלא היה אמון בין הצדדים…" מזכיר ההגנה מטיס הביע אותו הסנטימנט והוסיף כי "[הליך] האימות … למעשה חזק למדי מבחינת יכולתנו החודרנית להיכנס".

אין ספק כי העסקה רחוקה ממושלמת, אך הנסיגה ממנה והשיבה לנקודת האפס עלולה להיות בלתי-אפשרית, בייחוד לאור סירובה של איראן לשנות את העסקה, כפי שהובע על ידי שר החוץ האיראני זריף: "לא נעשה מיקור חוץ עם ביטחוננו ולא ננהל משא ומתן מחדש או נוסיף על עסקה שכבר יישמנו אותה בתום לב".

ביטול העסקה ייאלץ את איראן לבחור בין שתי אופציות. הראשונה היא לנצל את השסע בין ארה"ב לבין המדינות האחרות החתומות על העסקה. במקרה זה, טהראן עשוי להוסיף לעמוד בתנאי העסקה, אם כי איראן תספוג סנקציות אמריקניות חד-צדדיות (אם כי פחות מחמירות). תחת החוק האמריקני, על טראמפ להמתין 180 ימים לפחות עד שיטיל את ההשלכות החמורות ביותר, אשר כוללות צעדים נגד בנקים במדינות שאינן מצמצמות באופן משמעותי את רכישות הנפט שלהן מאיראן.

האופציה השנייה העומדים לפני איראן היא לסגת מהעסקה לגמרי, לחדש את תכנית הנשק הגרעיני שלה, ובאופן פוטנציאלי אף לסגת מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) כדי למנוע את פיקוחה של ה-IAEA (הסכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) על תכנית הגרעין שלה, שהוא תסריט הגרוע ביותר מבחינת מדינת ישראל ובעלות ברית אחרות של ארה"ב באזור.

חסרונותיו החמורים של ביטול העסקה
ראשית, רוב המשקיפים מסכימים כי איראן תחדש את תכנית הנשק הגרעיני שלה, וכי זאת עלולה במהרה להוביל להפצת נשק גרעיני במזרח התיכון. הדבר גם עלול להחריף את המתחים האזוריים ואת תחושת חוסר הביטחון במדינות אחרות באזור, מה שיהווה מתכון להצתת סכסוכים אלימות חדשים ולהחמרת סכסוכים קיימים.

שנית, לנוכח העוינות החריפה השוררת בין ישראל לאיראן, ממשלת ישראל עלולה מאוד לקבל החלטה לפגוע במתקני הגרעין האיראניים במתקפה מקדימה בטרם טהראן תגיע לנקודת הפריצה. סביר להניח כי צעד כזה תוביל למלחמת איראן-ישראל ותגרור מדינות אחרות, כולל ארה"ב, לתוך הקלחת, עם השלכות איומות בכל רחבי המזרח התיכון.

שלישית, התפתחות כזו גם תעמיק את נחישותה של איראן להתבצר נוסף בסוריה, דבר שמדינת ישראל רוצה דווקא למנוע אותו. גם מצב זה יגרום לישראל, כפי שעשתה בעבר, לתקוף במתקנים הצבאיים האיראניים בסוריה, מהלך שגם עלול להסלים לתבערה אזורית.

רביעית, לאיראן תהיה כל סיבה שבעולם להאיץ את תכנית הטילים הבליסטיים שלה, אפשרות שתהווה סכנה גדולה יותר לא רק לישראל אלא גם לבעלות בריתה של ארה"ב בכל האזור. בנוסף, לאיראן יהיה תמריץ נוסף להגביר את תמיכתה בארגונים קיצוניים על מנת לערער את יציבות האזור, דבר שהיא ניצלה אותו בעבר ותוסיף לנצל אותו גם בעתיד.

רביעית, נסיגתה החד-צדדית של ארה"ב מהעסקה ללא ספק תתקע טריז בינה לבין בעלות בריתה וגם רוסיה וסין, ועלולה לסגור כל פתח לתיקון העסקה, תסריט שטראמפ מן הסתם מעולם לא שקל אותו.

לבסוף, אמינותה של ארה"ב תוכתם קשות בקרב חברים ואויבים כאחד, ודווקא בנקודה זו שבה ארה"ב מתכוננת לסגור עסקת פירוק נשק גרעיני עם מנהיג צפון קוריאה קים ג'ונג און, שתינתן לו סיבה לגיטימית לפקפק בכל התחייבות אמריקנית לעמוד בהסכם בעתיד.

היתרונות, אילו נשמרה העסקה
תפיסת האיום של איראן מקורה בתחושה שהיא מוקפת, ותפיסה זו מניעה אותה לנקוט בעמדה הגנתית. לפיכך, אני סבור כי איראן הייתה מוכנה לנהל מחדש משא ומתן על תנאים שונים בעסקה בצורה שתמנע ממנה השגת נשק גרעיני, מידית וגם בכל עת בעתיד, רק אם תקבל הבטחה כי העסקה החדשה בראש ובראשונה לא תאיים על המשטר, וכי ארה"ב תתחייב לכך כי לא תחפש שינוי משטר באיראן היום או בשום שלב בעתיד.

לאור העובדה כי (מלבד איראן) ישנן שש מדינות שחתומות על העסקה וכי סעיף השקיעה הראשון יפוג רק בעוד שבע שנים, טראמפ, יחד עם בעלות בריתה האירופאיות של ארה"ב, עשוי היה לעשות כל מאמץ כדי לגייס את רוסיה וסין לשיתוף פעולה. סביר להניח כי שתי המעצמות היו תומכות בעסקה מתוקנת, שכן אף אחת מהן לא רצתה שארה"ב תיסוג מהעסקה, או שאיראן תשיג נשק גרעיני.

מהלך כזה היה מכריח את איראן לקחת ברצינות את הדרישה הקולקטיבית, תוך חשש כי אחרת יוטלו סנקציות משתקות משותפות חדשות, צעד שאיראן רוצה למנוע אותו בכל מחיר. קולקטיבית, ניתן היה להפעיל לחץ ניכר יותר על איראן לתקן את העסקה וגם להפיג את חששותיהן של ארה"ב ובעלות בריתה באזור.

שיחות מחודשות לא היו מוגבלות לתיקון העסקה הקיימת בלבד אלא היו מציעות לאיראן מסלול לנרמול היחסים עם המערב. עובדה כי איראן קיימת ותוסיף להתקיים לזמן בלתי-מוגבל. לארה"ב ולקהילה הבינלאומית יש כמובן כל זכות לתבוע מאיראן לחדול מכל פעילויותיה המרושעות באזור. כמו כן, לאיראן יש זכות להגדרה עצמית כפי שהיא מוצא לנכון, ללא חשש או איום.

דיון מחדש בעסקת איראן היה מספק הזדמנות פז לשנות את הדינמיקה האזורית, כל עוד איראן תהיה מוכנה למלא תפקיד בונה בייצוב האזור. זאת הייתה אמורה להיות המטרה הגדולה יותר מאחורי החיפוש אחר עסקה חדשה מקיפה וקבועה.

לשם כך, ניתן היה לחייב את איראן לפתוח בשיחות על תכנית הטילים הבליסטיים כעסקה נפרדת או בהקשר השיחות המחודשות על תיקון העסקה הקיימת. כך לחץ היה מופעל על איראן למתן את הרטוריקה הלוחמנית שלה, את תמיכתה בארגונים קיצוניים ואת מסעות פריצות הסייבר ולעצור את בנייתה של רשת שותפים וגורמי פרוקסי – "ציר ההתנגדות" – פעילות אשר מחריפה מתחים אזוריים ועלולה להוביל לעימותים צבאיים.

יתר על כן, איראן הייתה מוכרחת להרגיע את המתחים האזוריים במדינות בהן היא מעורבת ישירות או בעקיפין, על ידי נטילת היוזמה לשים קץ למלחמות המחרידות בתימן ובסוריה, וריסון חיזבאללה וארגונים קיצוניים אחרים. ניתן היה גם לעודד את איראן לחדול מאיומיה על קיומה של מדינת ישראל כדי להפיג את המתחים ולמנוע עימות ישיר בין שתי המדינות, תסריט ששני הצדדים למעשה רוצים להימנע ממנו.

על אף השגיאה האיומה של ביטול העסקה, טראמפ בכל זאת עשוי להשאיר את העסקה "מחוברת למכשירי ההנשמה" במידה ולא יטיל מידית את הסנקציות המחודשות וייתן לחמש המעצמות האחרות את הזמן הדרוש כדי לעבוד בצורה קולקטיבית ולהגיע להסכם חדש – הסכם שיסלול דרך חדשה במזרח התיכון ובאופן פוטנציאלי יפתור את הסכסוכים המרובים בהם איראן משחקת תפקיד מרכזי.

אחרת, נצטרך כולנו להתכונן להחמרת הסערה במזרח התיכון, הודות לפזיזותם המוחלטת של טראמפ ונתניהו, אשר לא הצליחו להבין עד כמה מחרידות ההשלכות עלולות להיות.