כיצד סוחרי המוות השתלטו על סוריה

בעקבות האימה הבלתי נתפסת של מלה"ע השנייה, הקהילה הבינלאומית התחייבה לא לאפשר לזוועות כאלו להתרחש שוב לעולם. אולם, כפי שראינו במקרי רצח העם הטראגיים הרבים שהתחוללו מאז, בבוסניה וברואנדה למשל, להיות עדים בזמן אמת להשמדת ארץ ועמה ללא נקיפות מצפון ומבלי להתקומם נגדה, זו בושה וחרפה שכל ראש מדינה יצטרך לחיות עמה.

סוריה הפכה ללא יותר מכלי משחק בידי סוחרי המוות, המדינות והקבוצות הקיצוניות אשר ניצלו ללא רחמים את חייהם של הסורים בכדי לקדם את מזימותיהם הפוליטיות.

העובדה כי נספו יותר מ-300,000 סורים, נפצעו כמות פי שניים מזה, והפכו יותר מ-12 מיליון לפליטים או עקורים פנימית, לא הזיזה כנראה את רוסיה או איראן, אשר גיבו בצורה תקיפה את משטרו של אסד.

הן מוסיפות לתמוך במכונת הרצח של אסד רק בכדי להגן על אינטרסיהן, מה שניתן היה לעשות בלי אבדה אנושית אחת. זוהי הצורה שבה ח'אמנאי מביע את חסדו וחמלתו, ושבה פוטין מפגין את אכפתיותו לעם הסורי.

שני דורות של סורים רוסקו בגופם ובנשמתם, התנפצו תקוותיהם וחלומותיהם, ניטלו מהם כבודם וגאוותם, ונותרו מיליונים נמקים ומקווים כי בוקר אחד יתעוררו מהסיוט, אך מבינים בסופו של דבר כי גורלם חיים סיוטיים.

קשה לתפוס כמה קבוצות קיצוניות אלימות נפגשו בסוריה, התחרו והרגו זו את זו, כיצד שיגעון כזה יכול היה לעוות את תודעתם ולתת לטירוף להשתלט. מה בדנ"א של הקבוצות חסרות הישע האלימות הללו, בייחוד צבאו של אסד ודאעש, אשר הניען לפעול בברוטליות כזו ועוד בקור-רוח?

אנו חיים בעולם נטול מנהיגים, בעידן שבו האדישות הפכה לסגולה, חוסר האומץ לתמרון זהיר, והיעדר הנחישות לגאולה.

כל הקהילה הבינלאומית לא הצליחה לגייס את המשאבים וההתחייבות המוסרית לשים קץ לטבח אלפי בני אדם. האם מפתיע כי זוועות כאלו מתחוללות שוב ושוב? פיתוח תכנית פעולה ואסטרטגיה לשים קץ למלחמת האזרחים בשלביה המוקדמים עשוי היה למנוע את הקטל בסוריה.

כאשר קהילת האומות נכשלת במבחן הזמן וחוסר המיומנות הופכת למצפן לעתיד, מדוע מדינה תשים את ביטחונה הלאומי בידיהן הקפריזיות של מדיניות אחרות או של האו"ם, שבו הפוליטיקה ולא האנושות מכתיבה את סדר היום?

עכשיו שארה"ב ורוסיה הסכימו להביא את הטרגדיה בסוריה לסיומה, עליהן להבטיח כי כל פתרון עתידי יביא בחשבון את המצב הנפשי שבו הקבוצות והכתות השונות מוצאות את עצמן.

ראשית, יש להקים ממשלת מעבר מייצגת אשר תשקף את הרכבה הדמוגרפי של סוריה, תורכב מבירוקרטים מקצועיים, ותישאר בשלטון למשך 5-7 שנים לפחות.

על רשות שלטונית כזו להתמקד בבנייה מחדש של תשתיות, בתי ספר, מרפאות ובתי חולים, ולהשתתף שיטתית בתהליך פיוס שנועד למנוע נקמה וגמול.

שנית, כמה שהנשיא אסד נתעב, הוא יצטרך להיות חלק מכל פתרון לשנתיים או שלוש מתקופת המעבר. זה לא רק יסייע למציאת פתרון אלא גם יאפשר למוסדותיה הגדולים של סוריה, בייחוד הצבא, הביטחון הפנימי, המודיעין והבירוקרטיה, להישאר בכדי למנוע התפוררותה של המדינה, כל עוד ישויות אלו נותרות כפופות לממשלת המעבר המרכזית.

שלישית, אין מקום בשלב זה לנסות לשלב לתוך כל רזולוציה את הרעיון של כינון דמוקרטיה ע"י עריכת חוקה חדשה ובחירות כלליות בטרם סיום תקופת ממשלת המעבר.

אסור לארה"ב ולאיחוד האירופי רק להניח כי ניתן ליישם ערכים פוליטיים מערביים או כי רעיון כזה בכלל יכול להצליח בטווח הקצר או הארוך. מאמציה של ארה"ב לכונן דמוקרטיה בלוב, במצרים ובעיראק כשלו בצורה מהדהדת ואין לחזור עליהם.

רביעית, הפתרון חייב להימנע מתקוות שווא כי בגדר נס ניתן יהיה להרכיב את מדינה מחדש כאילו פיוס בין הכתות שהפכו לאויבים מושבעים יהיה תהליך טבעי. כל קבוצה תזדקק לזמן להרהר ולהירפא.

יש לתת לסונים, לאלוויים, לנוצרים ולכורדים בייחוד את המרחב ואת חופש הפעולה להתעשת ולהתארגן מחדש. יש לקבל בברכה ולחקות את הצעד שננקט ע"י הכורדים הסוריים לכונן "שיטת שלטון דמוקרטית פדרלית" בכדי להימנע מקונפליקטים זה עם זה שעלולים לקרות.

חמישית, על המערב יחד עם רוסיה לפתח במקביל אסטרטגיה מקיפה, כאשר תכלול הכנסת כוחות קרקע משמעותיים, כדי לנצח את דאעש, מה שיסייע גם להפיג את התהפוכות המתמשכות באזור.

למעשה, נוכחותו הממושכת של דאעש בסוריה עלולה בקלות לפרום כל הסכם שלום, מה שהופך את הניצחון על דאעש לתנאי מוקדם לפתרון בר-קיימא.

שישית, המלחמה בין הסוני לשיעה בעיראק עלולה להימשך זמן רב, אולי אף עשורים. סוריה משמשת שדה קרב בין הצדדים, והתחרות בין איראן השיעית לבין ערב הסעודית הסונית על השליטה האזורית לא תדעך בקרוב.

שתי המדינות צריכות לשחק תפקיד משמעותי בכל פתרון למלחמת האזרחים בסוריה, מבלי בהכרח לסכן את אינטרסיהן במדינה. אחרת, שתיהן יפסידו בסופו של דבר, שכן אין סיכוי לאף אחת מהן לצאת מזה בלא פגע.

יתר על כן, פתרון למלחמת האזרחים הסורית עשוי למעשה לשכך, אולי במידה ניכרת, את הסכסוך הסוני-שיעי; שני הצדדים עשויים לבנות על תשתית זו ואולי להשיב את הסטטוס קוו אנטה ששרר בטרם מלחמת עיראק.

אסור שההקרבות הבלתי-נתפסות שהקריב העם הסורי יהיו לשווא. הסדר הבינלאומי, האדיבות והמוסר מונחים על כף המאזניים. אם הקהילה הבינלאומית לא תפעל עכשיו, דורות העתיד יזכרו כיצד קהילת האומות איבדה את מצפנה המוסרי ואת צלמה האנושי, וחשפה את העולם כולו לימים העגומים שמעולם היו.