כיצד המצור האידיאולוגי חותר תחת תהליך השלום

בטורי לפני שבועיים, התייחסתי לשאלה מדוע המשא ומתן הישראלי-פלסטיני כשל בעבר, ובשבוע שעבר הצעתי כי הסביבה האזורית מסייעת, למעשה, לחידוש שיחות השלום. כרגיל, קיבלתי הערות חיוביות רבות ומאידך גיסא אולי לא פחות ביקורת, מה שגרם לי להרגיש כי אני בכיוון הנכון. בחרתי בארבע פרשנויות המקבלות את הנרטיב של ממשלת נתניהו כי אין פרטנר למשא ומתן, כי הפלסטינים נחושים בדעתם להשמיד את מדינת ישראל, וכי אין לסמוך עליהם אף אם יושג הסכם שלום; תפיסות הסותרות את הדעה המקובלת כמו גם את מציאותם של הישראלים והפלסטינים בשטח.

אחד המשיבים ציין כי, "ישראלים ופלסטינים הם אחים ואחיות. אני מאחל לשניהם שלום. ואולם, אני יהודי ולכן אני תומך במדיניות [של ישראל]."

בעוד שאני מריע לסנטימנט כי ישראלים ופלסטינים קשורים קשר הדוק זה עם זה, מה שהרשים אותי בצורה החזקה ביותר הנה אפיונו שלו עצמו, כאילו היותו יהודי משמעה תמיכה אוטומטית במדיניותו של נתניהו, גם אם היא מוטעית לחלוטין.

נראה כי הכותב שכח את העובדה כי אולי אחד מאפייניו הבולטים ביותר של היהודי הנו החקרנות, הפקפוק, הפולמוסיות והחיפוש המתמיד אחר תשובות שונות, רעיונות חדשים ומשמעות החיים.

למעשה, אפשר לומר כי היעדר השלום נובע דווקא מחילוקי דעות בין המפלגות המתחרות. לפיכך, כפי שאומרת קלישאה הישנה, אם תשים שלושה יהודים בחדר אחד, תקבל בסופו של דבר ארבע דעות שונות.

החובה והאחריות נופלת, אפוא, על כל יהודי ויהודי להטיל ספק בכל מדיניות, בין אם מדובר במדיניותו של נתניהו ובין אם מדובר במדיניותו של כל אדם אחר, בייחוד כאשר כל כך הרבה מונח על כף המאזניים וכאשר מדיניות כזו עלולה להביא לחורבן ישראל טיפין טיפין.

הכיבוש חייב להסתיים, לא רק מהסיבה שאין בו הצדקה מוסרית אלא משום שהוא פוגע דווקא בביטחונה הלאומי של מדינת ישראל במקום לחזק אותו. יש לקרוא תיגר על מדיניותו של נתניהו כלפי הפלסטינים, שכן יש לא מעט עדויות לכך כי מדיניותו אינה מועילה ודווקא מסכנת את עתידה של מדינת ישראל.

דבריו של משיב אחר מדברים בעד עצמם: "אי-פשרנות פלסטינית ומטרתם המוצהרת הנה להשתלט על ישראל כולה… אם הפלסטינים יניחו את נשקם, ייתכן שלום בעתיד. אם היהודים יניחו את נשקם, לא תהיה מדינת ישראל ויהיו יהודים מתים רבים, ביניהם ליברלים נאיביים".

כן, הפלסטינים היו אומנם נוקשים ובלתי-מתפשרים בעברם ורבים מהם עדיין כאלו, אך הכותב שוכח את העובדה כי הפלסטינים חיים תחת כיבוש כבר 47 שנים. אילו היהודים בארץ חיו תחת כיבוש במשך תקופה דומה, האם היו יושבים בחיבוק ידיים ומחכים לפלסטינים להיות רחמנים? האם היהודים הישראליים היו מוכנים להניח את נשקם ולהיכנע?

יתר על כן, הפלסטינים כבר הסכימו לכך כי כל מדינה פלסטינית תהיה מפורזת, שכן כל הסכם שלום חייב להבטיח בצורה ברורה וחד-משמעית את בטחונה הלאומי של ישראל.

כל פלסטיני יודע כי אין צבא חזק ועוצמתי כמו צה"ל באזור, וכי הוא ינצח כל אויב תחת כל נסיבה. דווקא עוצמה צבאית זו מעניקה לישראל את ההזדמנות והאחריות להשתמש בה בכדי לקדם את תהליך השלום, במקום לשמר את הסטטוס קוו המאיים.

משיב נוסף, אשר נראה בטוח למדי מה העתיד טומן בחובו, טוען כי "ישראל הסתדרה ללא שלום כבר 60 שנים, אני בטוח שתוכל להתמודד עוד 60. זה הפלסטינים דווקא שטובעים בדמם. הם אלו שצריכים לדאוג, כי כל שנה הם מאבדים עוד אדמה. יגיע היום שלא יהיה להם כלום".

אמת, הישראלים חיו בלי שלום כבר 60 שנים, אך, כל דיאגנוזה של המציאות הישראלית-פלסטינית מראה כי ישראל לא תהיה מסוגלת לשמר את הסטטוס קוו אפילו עוד חמש שנים, על אחת כמה וכמה עוד 60, משום שהזמנים השתנו.

דמוגרפית, ישראל נמצאת בחסרון חמור, שכן מספר הפלסטינים בגדה המערבית, בעזה ובתוך ישראל כבר שווה למספר היהודים החיים בה. אי-יכולת ליישב את הסכסוך תוביל באופן בלתי-נמנע למדינה אחת, אפשרות שיהודים ישראליים לא יעלו על דעתם.

יתרה מזאת, ארה"ב ובייחוד האיחוד האירופי עייפים מהסכסוך המתמשך ומאשימים את ישראל באי-פשרנות ובנזק לאינטרסיהם האסטרטגיים; גרוע מזאת, ישראל הולכת ונהיית מבודדת אף יותר מחמת הבחירה לחיות על חרבה. האם ניתן להתקיים בתנאים אלו עוד 60 שנים?

צריך להיות ברור כבר כי הפלסטינים לעולם לא ייכנעו בפשטות לגחמותיה של ישראל. הזמן פועל לטובתם, והם יוסיפו להילחם ולמות, במידת הצורך, למען מטרתם, כי נותר להם מעט להפסיד.

לבסוף, משיב רביעי טוען כי "הבוחרים הצביעו לנתניהו. אז אם הוא ילך הביתה, הבוחרים רק יצביעו לעוד פוליטיקאי מהימין-מרכז. מה שהאנשים הללו רוצים הוא שביבי יסתלק וששמאלן יעלה לשלטון. ומה עוד, לכפות [שינוי כזה], גם אם הבוחרים אינם רוצים בו".

על פי כל הידוע לנו, נתניהו אינו מחויב לפתרון שתי מדינות לשני עמים. דרוש מנהיג חדש המייצג את המרכז והשמאל, מנהיג המבין היטב שישראל רצה אל התהום אם לא תביא את הסכסוך לסיומו.

נוסף על כך, אין להסיק מהעובדה כי בהיבחרותו לראשות הממשלה, נתניהו מקדם את המדיניות הנכונה המשרתת את ישראל בצורה הטובה ביותר. חזונו של נתניהו של שליטה בלתי-מוגבלת על כל ארץ ישראל התנ"כית הנו אשליה, שכן קיימת אוכלוסייה פלסטינית שאינה הולכת לשום מקום.

מה שיש למשיבים הללו במשותף הנו כי כולם סובלים ממצור אידיאולוגי, ובכך מסרבים לשנות את דעתם. הם מעדיפים את הסטטוס קוו, מאחר וחוששים משינוי, כמה שההתמודדות עם המציאות בשטח חשובה.

מייסד מדינת ישראל, דוד בן-גוריון, אמר "עדיף מדינה יהודית על חלק מארץ ישראל, מאשר הארץ כולה ללא מדינה יהודית". עצתו הייתה להתייחס לפלסטינים ברגישות, משום שאין ליהודים ברירה אלא לחיות בדו-קיום עמם תחת כל נסיבה. יצחק רבין ז"ל הסיק אותה המסקנה, ונרצח על מה שהאמין בו.

הגיעה העת שכל מנהיג נוכחי ועתידי יקשיב לעצתו של בן-גוריון בכדי לשמר את החלום היהודי בן-אלף-השנים לחיות במדינה דמוקרטית, בטוחה ועצמאית המספקת מקלט בטוח ונצחי לכל יהודי הבוחר לקרוא לה בית.