איראן ולא דאע"ש היא האיום האמתי
בעוד שהמיקוד הבינלאומי היום הוא על השאלה כיצד לפעול נגד הקיצוניות האלימה, אשר עומדת מאחורי רבים מהסכסוכים הסוחפים את המזרח התיכון, הכוח המזעזע יציבות וספונסר הטרור האמתי באזור ומעבר לו הנו איראן. בניגוד לקיצונים אלימים וקנאים דתיים כמו דאע"ש, שניתן להחלישם ואף להשמידם, אי אפשר לומר אותו הדבר לגבי איראן. טהראן מוסיפה לייצא קנאותה המהפכנית על ידי תמיכה בטרור ובארגונים רדיקליים כגון חמוס וחיזבאללה, מתן סיוע כספי וצבאי למיליציות שיעיות רדיקליות, ושמירת אחיזתה בעיראק, בסוריה ובלבנון באמצעות פעילויות חתרניות.
בניסיון להפוך את תימן לעוד לוויין איראני בחצי האי ערב, איראן מיהר לנצל את המדינה שסועת הקרבות על ידי מתן תמיכה לוגיסטית, כספים וציוד צבאי לחות'ים השיעיים.
איראן, ששאיפתה להפוך להגמון באזור, צוברת לאט-לאט הישגים ומתקדמת בתקיפות לקראת השגת מטרתה הלאומית בכל האמצעים הדרושים, כולל השימוש בכוח, מרידה וטרור.
לאור ההיסטוריה הארוכה והעשירה שלה רצופת השיגים מפוארים, משאביה הטבעיים, מיקומה הגיאוגרפית, אוכלוסייתה המוארת, והפוטנציאל שלה שטרם נוצל, אפשר היה לחשוב שאיראן הייתה מעדיפה לשדר "עוצמה רכה" בכדי להשיג דומיננטיות אזורית.
אולם, המולאים בחרו בנתיב אחר, שכן הם מכירים בחולשתם כמשטר מהפכני נטול זהות לאומית מוגדרת, וכמדינה שיעית ברובה שהסונים באזור ומעבר לו חושדים בה ואף שונאים אותה.
כמו כן, המולאים, החוששים משינוי משטר ומאופוזיציה מאורגנת שתנסה להפיל את המשטר, הסיקו כנראה כי, קנאותה המהפכנית של איראן הנה הדרך היחידה שתחזק דריסת רגלה באזור.
לאור האיבה וחוסר האמון בין השיעים לסונים שהתעוררו בעקבות מלחמת עיראק ב-2003, המולאים יודעים היטב כי, יידחו על ידי העולם הערבי כולו וכי סוג המהפכה שהם מייצגים לעולם לא יתקבל על הדעת.
זה גם מסביר מדוע איראן, עם או בלי הסכם סופי על תכנית הגרעין שלה, נותרת מחויבת להשגת נשק גרעיני על מנת להרתיע מעצמות אחרות מתקיפה בה ולהיות בעמדה להכניע מדינות אחרות באזור.
יתר על כן, עקב רצונה של איראן להסיח תשומת לבה של הקהילה הבינלאומית ממעשיה, היא מחריפה באופן שיטתי את הסכסוכים האזוריים לא רק בסביבתה המידתית (בחריין, תימן) אלא גם רחוק יותר, בייחוד הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
לסיכום, על אף המצוקות הכלכליות והלחץ הבינלאומי, המשטר האיראני חטפה את משאביה האנושיים והחומריים בניסיונה להפוך למעצמה אזורית. טהראן פשוט לא תחדל מהשימוש באמצעים שפלים להשגת מטרותיה אלא אם יתעמתו עמה שחקנים גדולים בתוך האזור ומחוץ לו.
על מנת להבין כמה היא תרחיק לכת, חוקתה אומרת את הכול. בהקדמה כתוב כי, היא "מכינה את התנאים להמשיך את המהפכה בפנים ובחוץ לארץ, ביחוד בהקשר הרחבת הקשרים הבינלאומיים עם מרבית הממשלות האסלאמיות והעממיות במטרה להקמת האומה המאוחדת בעולם… התפקיד של הכוחות הללו אינו מוגבל בהגנת ושמירת הגבולות בלבד, אלא שהוא כולל הרמת את דגל השליחות האלוהית, כלומר הג'יהאד למען אללה (יתעלה), כדי שתהיה הסמכות של החוק האלוהי שוררת בכל רחבי העולם".
אף אל פי שלהיטותו של נשיא אובמה למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני ראויה להערכה, העובדה כי "הפרמטרים לתכנית פעולה מקיפה משותפת" באשר לתכנית הגרעין שלה, אשר סוכמו זה עתה בלוזאן, אינם מותנים בהתנהגותה של איראן, מעוררת דאגה רבה, שכן איראן תוסיף לתדלק את מדורת הסכסוכים האלימים באזור.
מובן כי, בשל ההתנגדות הפנימית, הגאווה הלאומית ומה שאפשר לפרש כהודאה בלתי-ישירה בפעילותה החתרנית, טהראן סירבה בתוקף לקשור את הקלת הסנקציות לשום דבר אחר אלא תכנית הגרעין.
בכל מקרה, איראן לא יכולה ליהנות משני עולמות. אין עיתוי טוב יותר לארה"ב לדרוש בשקט כי, מידתה ומהירותה של הקלת הסנקציות יותנו לא רק בעמידתה של איראן בתנאי ההסכם, אלא גם בהתנהגותה.
על מדינת ערב, אשר הכריזו לאחרונה על הקמת כוח צבאי מאוחד, להוכיח את יכולתן ליצור כוחות חזקים המוכנים לקרב והמצוידות בציוד הצבאי המודרני ביותר, אשר ניתן לשלוחם לכל מקום בכדי להתמודד עם כל איום במזרח התיכון.
איראן תיקח כוח צבאי כזה ברצינות רק אם הפיקוד המשותף יוכיח את הנחישות והאמינות להתעמת עם כל אויב, כולל איראן, בכדי למנוע הסגות גבול לטריטוריה ערבית.
ערב הסעודית, המנהלת מלחמת פרוקסי נגד איראן הן בסוריה והן בעיראק, נקטה בצעד אסטרטגי חשוב ביותר לפוצץ את מחנות החות'ים בתימן. זה היה הכרחי ונעשה בשעה הנכונה בכדי למסור אזהרה ברורה לאיראן כי, מדינות ערב לא תסבלו את החדירות לתחומן וכי הן נחישות לעצורן.
גם על האיחוד האירופי, אשר להוט לחדש את העסקים עם איראן ברגע שההסכם על תכנית הגרעין יוחתם, להתנות כל חוזה עסקי, רכישה והעברת נפט גולמי ודלק בהתנהגותה של איראן.
על האיחוד האירופי וארה"ב להתעקש כי, איראן, שיש לה מינוף עצום עם משטר אסד, תשנה עמדתה ביחס לסוריה ותשחק תפקיד בונה בכדי להביא לפתרון פוליטי שתשים קץ למלחמת האזרחים הטרגית. אם תהפוך לחלק מהפתרון, איראן תוכל לשמר – ואף לחזק – את השפעתה בסוריה.
היותר ויש להן אינטרס אסטרטגי משותף למנוע את חדירתה של איראן לתחומן ואת מאמציה להשיג נשק גרעיני, על ישראל ומדינת ערב להוסיף לחלוק מודיעין ואף לשתף פעולה במידה ואיראן תאיים עליהן.
העסקה הגרעינית עלולה דווקא לעודד את איראן להמשיך בפעילויותיה התתרניות. אולם, היא גם תוכל לאפשר לאיראן לפתוח דף חדש ביחסיה עם הקהילה הבינלאומית ולרתום את משאביה האנושיים והחומריים העצומים בכדי להפוך לשחקן בונה על הבמה העולמית.
