הכורדים תחת שלטונו הרודני של ארדואן

עשרות אלפי אנשים נהרגו במהלך 40 שנות שפיכת-הדמים בין כוחות טורקיים לבין מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), ובאופן טראגי נראה כי אין סוף באופק. במאי 2016, הצהיר הנשיא ארדואן כי פעולות צבאיות נגד ה-PKK יימשכו עד ש"יחוסל המורד האחרון". מה שמדאיג בהצהרה זו של ארדואן הוא היאחזותו באמונה כי עוד ביכולתו לפתור את הסכסוך באמצעות הפעלת כוח ברוטלי. ארדואן אינו מבין שאין לקוות שהבעיה הכורדית תיעלם פשוט – בעיה שתוסיף לרדוף אותו ואת המדינה עוד עשרות שנים אלא אם כן יימצא פתרון המכבד את זכויותיהם התרבותיות והאנושיות הבסיסיות.

ישנם כ-15 מיליון כורדים, אשר מייצגים כ-18 אחוז מהאוכלוסייה הטורקית. בדומה לטורקים אחרים, הם סונים ברובם, אלא שזהותם התרבותית גוברת על אמונותיהם הדתיות. הם נלחמים למעשה כדי לשמר זהות זו, שמא תרבותם ושפתם ייעלמו וייכחדו.

לסכסוך יש היסטוריה ארוכה, מסובכת וכואבת. בשנת ה-70 עבדוללה אג'לאן עורר מודעות למאבקם של הכורדים, והאמצעים שננקטו על ידי השלטון הטורקי נגדם בעקבות זאת הובילו להקמת ה-PKK ולהסלמת האלימות במהלך השנים.

תחת לחץ פנימי ואירופי הולך וגובר, ארדואן הסכים לחדש את המשא ומתן לקראת סוף 2012, אך עד יולי 2015 השיחות קרסו. בעקבות ההפיכה הצבאית הכושלת ביולי 2016, פעל ארדואן כדי למחוץ את ה-PKK ואת השאיפות הכורדיות, אף על פי שעד כה טרם הוכח קשר של ממש בין הכורדים למזימת ההפיכה. השתוללותו האכזרית נגד הכורדים נמשכה על אף קריאות מארה"ב והאיחוד האירופי לחדול מגישה קשה זו אשר מפרה את זכויות האדם הבסיסיות שלהם. רק לאחרונה, רה"מ הטורקי בינאלי ילדרים הודיע בעיר הכורדית דיארבקיר כי כ-14,000 מורים כורדיים יושעו תוך האשמות כוזבות כי קיימו קשרים עם ה-PKK.

מה שרק החמיר את המצב היה הוראתו של ארדואן לתקוף את כוחות ה-PKK המוצבים בקהילה אזרחית בעלת רוב כורדי בדרום-מזרח המדינה. דו"ח של האו"ם תיעד הפרות זכויות אדם הכוללות הריגות, העלמות, עינויים, הריסת בתים ומניעת גישה לטיפול רפואי, כאשר האזור נותר בחורבות.

בין יולי 2015 לדצמבר 2016, נהרגו יותר מ-2000 בני אדם, ביניהם 1200 אזרחים ו-800 אנשי כוחות הביטחון הטורקיים, ויותר מ-500,000 נעקרו מבתיהם. מאות חברים במפלגת העמים הדמוקרטית (HDP) הכורדית הוכנסו למאסר באשמת שיתוף פעולה עם ה-PKK. ארדואן עדיין מסרב לנהל משא ומתן, בטענה כי ה-PKK מהווה ארגון טרור שאין להכניעו אלא באמצעים צבאיים.

ללא ספק, השאלה מה נכון או לא נכון חשובה, ואולם, מה שיש  להתמודד עמו כאן הוא מציאות שאף צד אינו יכול להתעלם ממנה ולצפות למצוא פתרון שיעמוד בדרישותיו באופן בלעדי. לאחר יותר מארבעה עשורים של סכסוך עקוב מדם, אשר גבה את חייהם של רבים כל כך, ושל חורבן, אשר ממנו סובלים מאות אלפי כורדים וטורקים, מתי ארדואן יתעורר ויבין כי הפתרון טמון רק במשא ומתן לשלום?

גרועה מזאת היא העובדה כי הקהילה הבינלאומית, ובייחוד האיחוד האירופי וארה"ב, שותקים לרוב מול אכזריותו של ארדואן. הן מצביעות לעתים תכופות על תפקידה של טורקיה במלחמה נגד דאעש, על חברותה בנאט"ו, ועל חשיבותה הגאו-אסטרטגית כמוקד אנרגיה, כסיבות העומדות מאחורי אי-נכונותן להפעיל לחץ עליו לשנות כיוון.

עם זאת, ועל אף האתגרים הקשים שטורקיה מתמודדת עמם – לרבות המלחמה נגד דאעש, הכלכלה המידרדרת, חוסר-היציבות הפנימית אשר הוחמר על ידי ההפיכה הכושלת, והלחץ הכרוך באירוח כשלושה מיליון פליטים – שום דבר אינו מצדיק את טיהוריו האכזריים של ארדואן.

הזלזול הבוטה שהוא מפגין כלפי זכויות אדם כאשר הוא מכניס למאסר עיתונאים כורדיים רבים, עוצר עשרות חברי פרלמנט כורדיים, מפעיל טקטיקות עונש קולקטיבי נגד ערים וכפרים כורדיים, ותוקף כורדים סוריים אשר אותם הוא מאשים במתן סיוע ל-PKK, רק מסלים את המתחים ברחבי המדינה, מזמין טרור, ומוביל לקיטוב חברתי ופוליטי הולך וגדל.

כאדם מאמין המטיף לערכים אסלאמיים, הוא מחלל ומפר את אותם הערכים כאשר הוא מצדיק בצורה נוחה לו את הריגתם ללא אבחנה של כורדים חפים מפשע, וטוען בלי בושה לאדיקות עצמית.

הדמגוגיה של ארדואן היא כטבע שני לו. כפי שהנשיא קנדי אמר בתחילת שנות ה-60, "קולות המטיפים דוקטרינות מנותקות לחלוטין מהמציאות… [משלים את עצמם כי] העוצמה אינה אלא עניין של סיסמאות".  לטענת ארדואן, טורקיה היא דמוקרטיה בכל דבר, אך הוא מפרק את השרידים האחרונים של שיטת השלטון הדמוקרטית במדינה אשר בה הוא בעצמו דגל במהלך שתי הקדנציות הראשונות שלו.

ארדואן עוד טוען כי לכורדים יש זכויות אדם וזכויות פוליטיות כמו כל אזרח טורקי אחר, ומצביע על העובדה כי יש 110 חברי פרלמנט כורדיים. זאת אמת שהם שווים תחת החוקה הטורקית, אבל בפועל הם מופלים באופן שיטתי במינויים ממשלתיים, בחוזים עסקיים, בהזדמנויות עבודה ובחינוך והשכלה.

ארדואן פשוט אינו קולט את העובדה כי גם אילו הכורדים זכו ליחס שווה בכל תחום שהוא, מה שהם מבקשים עדיין עולה בקנה אחד עם מסגרת הדמוקרטיה הטורקית. אין הם מחפשים מדינה משלהם אלא פשוט את הזכות לחיות כאזרחים טורקיים נאמנים וליהנות ממנהגיהם, מהמוזיקה והריקודים העממיים שלהם ומאורח חיים התואם את מורשתם התרבותית הארוכה והעשירה.

האירוניה היא שבעוד שארדואן מבקש מהכורדים להיות אזרחים נאמנים, הוא מעולם לא הבין שנאמנותם למדינה תלויה ביחס שזוכים לו, בזכויות המוענקות להם ובאדיבות שבה נוהגים כלפיהם. תביעת נאמנות ללא תנאים מהכורדים תוך שלילת זכויותיהם הבסיסיות רק מרחיקה אותם נוסף ומאלצת אותם לחפש, להילחם ולמות בעד שלטון אוטונומי אם לא עצמאות, מטרה שמימושה ארדואן נחוש בדעתו למנוע אותו.

אני מגנה כל אדם או קבוצה שמשתמש בכוח ברוטלי כדי להפיק רווחים פוליטיים או חברתיים, לא משנה מה המקור, המוטיבציה, האידיאולוגיה או האמונה העמוד מאחורי זאת. ארדואן וה-PKK אשמים באותה המידה, ועליהם לעצור רגע ולחשוב לאן כל ההרג והחורבן מובילים, כאשר בסופו של דבר לא יהיה להם מנוס אלא לחיות בדו-קיום ולעמוד אחד מול השני.

כאשר הקיצוניות האלימה במגמת עלייה, כאשר זכויות אדם הן מטרה ללעג, כאשר סכסוכים אתניים אלימים הולכים ומסלימים, וכאשר אלפי גברים, נשים וילדים נטבחים, אסור למנהיגים בעלי מצפון להוסיף שמן למדורות האזוריות אשר מכלות אותנו ללא רחמים וללא הרף.

אסור ל-PKK לשחק לידיהם של רודנים כמו ארדואן כאשר הם רוצחים אזרחים חפים מפשע; כל עוד ייתפסו כארגון טרור, אנשי ה-PKK לא יזכו לתמיכה מאף ארגון אזרחי משפיע או מהאוכלוסייה הטורקית בכלל.

על מנת להשיל את הסטיגמה של ארגון טרור, ה-PKK תצטרך להכריז על הפסקת-אש חד-צדדית ולהביע נכונות להיכנס למשא ומתן לשלום ללא תנאים מוקדמים, צעדים שיפעילו לחץ ציבורי על ארדואן לחדש את שיחות השלום.

בהעדר מנהיגות אמריקאית, על האיחוד האירופי יהיה להטיל את האחריות ולהשתמש במנופו הפוליטי והכלכלי העצום כדי לגרום לארדואן לחדול מנקיטת שיטות ומדיניויות לא רק נגד הכורדים אלא גם נגד אזרחים טורקיים כמוהו. קנאותו הלאומנית של ארדואן משסעת את המדינה ועלולה להוביל לאלימות נרחבת בקרב הטורקים, תוך החרפת חוסר היציבות האזורי.

מר ארדואן, התעורר! לא תצליח לחסל כל לוחם PKK – לא רק בגלל טיבה של לוחמת הגרילה אלא בעיקר בגלל נחישותם של הכורדים לשמר את מורשתם התרבותית העשירה, את שפתם ואת זכויות האדם הבסיסיות שלהם. הם יוותרו נחושים ויאריכו ימים אחריך, לא משנה כמה כאב וסבל יעברו תחת שלטונך הרודני.