סופה הממשמש ובא של הברית המערבית-טורקית

המתח הגובר בין טורקיה לבעלות בריתה המערביות, אשר החריף נוסף במהלך תקופת ממשל אובמה, מצמצם את המרחב לשיתוף פעולה בין שני הצדים ולמעשה הולך ומחמיר בהדרגה. תקוותו של ארדואן כי הוא והנשיא טראמפ ישפרו את קשריהם כחברי נאט"ו כבר דעכה בצורה דרמטית. לוושינגטון ולאיחוד האירופי יש חילוקי דעות עמוקים ביותר עם אנקרה במגוון סוגיות, אשר הסיכויים שייפתרו על בסיס שיועיל לשני הצדדים באופן הדדי קלושים ביותר לפחות בעתיד הנראה לעין.

ייתכן מאוד שנסיגתה של טורקיה מערכים מערביים כבר הגיעה לנקודת אל-חזור. ארדואן לא רק הוציא את טורקיה מהמסלול המערבי אלא דווקא הציב את הברית ביניהם במסלול התנגשות. המריבה מיוחסת להתפתחויות המדאיגות הבאות אשר חלו בשנים האחרונות:

המחלוקת הקשה ביותר בין ארה"ב/האיחוד האירופי לבין טורקיה סובבת סביב חתירתו של ארדואן תחת כל יסוד דמוקרטי במדינתו, כולל הפרות זכויות אדם בוטות, סגירת אמצעי תקשורת, מאסר עיתונאים, ודיכוי הפגנות לא-אלימות בכוח. בפרט, ארדואן ניצל את ניסיון ההפיכה הצבאית ביולי 2016 כדי לעצור עשרות אלפי מחנכים, שופטים, אנשי צבא, עורכי דין וכל אדם אחר שהוא בחר להאשים אותו בקשירת קשר נגד הממשל. למרבה הצער, תגובתו הפומבי של המערב להסתערותו של ארדואן על זכויות אדם רוככה מתוך שיקולים על פיהם טורקיה עוד מהווה בעלת ברית שמעורבת באופן פעיל במלחמה נגד דאעש.

במלחמה זו, ארה"ב תמכה מלכתחילה בכורדים הסוריים וסיפקה למיליציה שלהם (ה-PYD) סיוע כספי וצבאי. אף על פי שלוחמי ה-PYD הוכיחו את עצמם כיעילים ביותר במלחמה נגד דאעש, ארדואן תופס אותם כארגון טרור המשתף פעולה עם הזרוע הצבאית של מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) הטורקית. ארדואן אף איים כי לא יעניק לארה"ב גישה לבסיס חיל האוויר אינג'ירליק שבטורקיה אם תוסיף ארה"ב לתמוך ב-PYD ולמנוע מהצבא הטורקי השתתפות פעילה במערכה לכבוש מחדש את העיר א-רקה, מהלך שהיה מאפשר לאנקרה לבסס נוכחות קבועה בסוריה. מה שמעצבן את ארה"ב הוא כי במקום להתמקד בניצחון על דאעש, ארדואן מנהל דווקא מלחמה נגד בעלת ברית של ארה"ב (ה-PYD), ובכך חותר תחת מאמצי הקואליציה לנצח את דאעש.

בשש השנים האחרונות החל ארדואן, עם תמיכת מפלגת ה-AK האסלאמיסטית שלו, לאמץ נרטיב דתי, ולנקוט בצעדים מעשיים וסמליים לאסלם את טורקיה. הוא יזם בניית אלפי מסגדים חדשים, 80 מתוכם באוניברסיטאות שונות, הכניס לימודי האסלאם לתכנית הלימודים בבתי הספר, והכשיר חבישת כיסויי ראש לנשים. בנוסף, הוא הפך "תעודות אסלאמיות" למבחן הלקמוס בקבלה לכל תפקיד ממשלתי. ארדואן אינו מסתיר את שאיפתו להיות מנהיג העולם המוסלמי. רבים במערב סבורים כי הוא נחוש בדעתו לכונן מדינה סונית אסלאמית דוגמת איראן השיעית, שאיפה אשר סותרת את העיקרון הדמוקרטי של הפרדת הדת מהמדינה.

סכסוך נוסף בין ארה"ב לארדואן הוצת על ידי דרישתה של טורקיה מארה"ב להסגיר את פטהוללה גולן, אשר אותו ארדואן האשמים בכך שעמד מאחורי ההפיכה הצבאית הכושלת. ואילו הממשל הטורקי מתעקש על כך כי סיפק ראיות מוצקות המצדיקות את הסגרתו, ממשל טראמפ (בדומה לממשל הקודם) עומד על כך כי לא נמצאו ראיות דיות כדי להצדיק הסגרת גולן. בכל מקרה, מחלקת המדינה של ארה"ב טוענת כי מקרה גולן אינו עניין פוליטי אלא נופל בתחום שיפוטה של המערכת המשפטית. אף על פי כן, הסכסוך סביב גורלו של גולן מוסיף להחריף את היחסי ארה"ב-טורקיה.

נטייתו של ארדואן לנהוג בבריונות כלפי בעלי בריתו המערביים הגיעה לאחרונה לידי נקודת מפנה. בחודשים האחרונים הנשיא הסלים את הביקורת שהוא מותח על האיחוד האירופי ואיים לבטל את ההסכם על הכנסתם מחדש של הפליטים אשר חצו את הגבול אל תוך אירופה באופן בלתי חוקי אם האיחוד לא יתיר לאזרחים טורקיים כניסה חופשית ללא ויזות, כפי שנקבע בהסכם. הרגלו של ארדואן לאיים על בעלי בריתו המערביים מעלה ספקות רציניים באשר לאמינותו כשותף ואי-וודאות באשר לעתיד יחסיהם הדו-צדיים, בייחוד בקשר לסוגיות של ביטחון לאומי.

בשבועות האחרונים, המתחים בין שני הצדדים הסלימו נוסף עקב אי-נכונות אירופאית (בייחוד מצד גרמניה והולנד) לאפשר לשרים טורקיים לערוך עצירות תעמולה בין הטורקים החיים באיחוד אירופי בעד משאל העם הקרוב אשר עלול להעניק לארדואן סמכויות כמעט אבסולוטיות. הוא השווה את הולנד וגרמניה ל"נאצים ופשיסטים", האשמה אשר הרגיזה בייחוד את הגרמנים, לאור רגישותם המוצדקת בכל הנוגע לתקופה הנאצית. האירוניה היא כי ארדואן מכחיש את תפקידם של העות'מאנים ברצח העם הארמני שבו נספו יותר ממיליון ארמניים, וזועם כל פעם שהפרק ההיסטורי האיום והנורא הזה מיוחס לעות'מאנים.

על אף היותה חברה בנאט"ו, טורקיה מפלרטטת עם רוסיה, ובכך מעלה שאלות רציניות באשר לנאמנותו של ארדואן ולמחויבותו לברית בת שבעת העשורים. הצהיר ארדואן לאחרונה כי רוסיה עשויה להיות בעלת ברית אלטרנטיבית למערב, וכי הוא שוקל ברצינות רכישת מערכת הגנה S-400 רוסית. אם כי ייתכן וארדואן לא יממש בפועל את השערותיו הפומביות באשר ליחסים עתידיים עם רוסיה, עצם העובדה שהוא מעלה את האפשרות כי יהיה מוכן, בנסיבות מסוימות, לבוא בברית עם אויבו הנשבע והאיתן של המערב, משדר מסר מצמרר למדי לארה"ב ולאירופה.

ממש לאחרונה, המתחים בין ארה"ב לטורקיה הסלימו נוסף בעקבות עצירתו של מהמט אטילה, סגן נשיא לבנקאות בינלאומית בבנק הממשלתי הטורקי "הלקבנק", על ידי ה-FBI, על כך שהפר סנקציות אמריקניות נגד איראן כאשר סייע לריזה זראב, סוחר זהב איראני-טורקי אשר ממתין בימים אלו למשפט בארה"ב. מתבהר כי זראב פעל כמתווך בין טורקיה לאיראן בעסקה שבה אנקרה רכשה דלק ונפט מאיראן תמורת זהב, אשר קשה לאיתור. הלקבנק מילא תפקיד משמעותי בעסקאות אלו, שממשל ארדואן תמך בהן תוך הפרת הסנקציות האמריקניות.

מחמת ההידרדרות המתמשכת ביחסים בין המערב לטורקיה תחת ארדואן, סיכויה של טורקיה להתקבל כחברה באיחוד האירופי כבר ירדו כמעט לאפס. יתר על כן, עלייתה של הקיצוניות האסלאמית הותירה את האיחוד האירופי בלי חשק להכניס למועדון ה"נוצרי" שלו מדינה אסלאמית הנשלטת על ידי דיקטטור, אשר עומדת בסתירה גמורה עם ערכים סוציו-פוליטיים מערביים. בינתיים, הפוטנציאל של טורקיה להפוך לדמוקרטיה אסלאמית אמתית הולכת ומתבזבזת אולי באופן בלתי-הפיך.

בנוסף, לאור העובדה כי האוכלוסייה של טורקיה מונה כ-75 מיליון איש, היא תהיה שניה רק לגרמניה עם 80 מיליון. כחברה באיחוד האירופי, טורקיה תהיה בעמדה להשפיע על עיצובה של כל מדיניות כלכלית, פוליטית וביטחונית. ולכן, מבחינתן של רוב המדינות החברות באיחוד, קבלת מדינה אסלאמית, בייחוד בעקבות פרישתה של בריטניה, אינה מתקבלת על הדעת.

מה שמדאיג אף יותר הוא העובדה כי כבר לא סוד שהיותה וחשיבותה של טורקיה כחברה בנאט"ו נדונות כעת לא רק בגין התנהגותו הסוררת של ארדואן, אלא גם כיוון שטורקיה תחת מנהיגותו מפרה את אמנת נאט"ו עצמה. האמנה קובעת באופן ספציפי כי החותמים "נחושים בדעתם להגן על חופשם, מורשתם המשותפת ותרבותם של עמיהם, על בסיס עקרונות הדמוקרטיה, חירות הפרט ושלטון החוק" – עקרונות אשר כולם ארדואן מפר בצורה בוטה.

הגיעה העת לארה"ב ולאיחוד האירופי לחדול מלהמעיט בחשיבותו את השסע ההולך ומתרחב בינם לבין טורקיה סביב רבות מהנקודות השנויות במחלוקת בין שני הצדדים. כל עוד ארדואן יישאר בשלטון, תהליך הגירושין ביניהם יתקדם בקצב מסחרר, ואין קולות באף צד שישמיעו את האזעקה באשר לפרידה הממשמשת ובאה.

עכשיו תלוי באזרחים הטורקיים הרוצים בטורקיה חילונית ודמוקרטית עם ערכים אסלאמיים להצביע לא במשאל העם לתיקון החוקה ב-16 לאפריל ולמנוע מארדואן את הסמכויות הדיקטטוריות אשר אותן הוא מחפש לגרוף לעצמו. יתר על כן, התנגדות לארדואן במשאל העם עשויה אף  לזרז את סילוקו מן הזירה הפוליטית.

זאת תציל את טורקיה משלטון רודני אסלאמי, ועל פי בקשת הקהל, תשיב בהדרגה את המדינה למסלול המערבי כפי שחזה מוסטפא כמאל אטאטורק, מייסדה של הרפובליקה הטורקית.