ההתנחלויות: מלכוד עצמי בממדים קיומיים

פעילותה ההתנחלותית של ישראל – בין אם מדובר באישור רטרואקטיבי של מאחזים לא חוקיים ובין אם מדובר בקידום תכניות ליחידות חדשות כפי שהוכרז לאחרונה – מהווה עוד מסמר בארון הקבורה של תהליך השלום. ההתנחלויות כבר אינן אלא מלכוד עצמי ומאיימות על עצם קיומה של מדינת ישראל. ואולם, רה"מ נתניהו ושותפיו לקואליציה אינם מודאגים מהשלכותיה הנוראיות של פעילות התנחלותית זו. אדרבה, הם שמים את קדושת הארץ מעל כל שיקול אחר, ותופסים את המפעל ההתנחלותי כמעין תנאי מוקדם להשבת ארץ ישראל השלמה ההיסטורית לעם היהודי.

נתניהו אינו נרתע מביקורת וגינוי מהקהילה הבינלאומית. נהפוך הוא, הוא נוקט בעמדה כי בניית יחידות דיור חדשות נעשית בעיקר בתוך התנחלויות אלו אשר בסופו של דבר יסופחו על ידי ישראל כחלק מעסקה סופית אשר באופן בלתי נמנע תכלול החלפות שטחים, כאילו לו זכות להחליט חד-צדדית אילו התנחלויות ישולבו לישראל פרופר בהיעדר הסכם עם הפלסטינים.

כפי שנתניהו רואה את הדברים, ישראל בונה התנחלויות כבר חמישה עשורים כמעט, ואף על פי כן, מעולם לא נשאה בתוצאות שליליות מהתרסתה נגד הקונצנזוס הבינלאומי המתנגד להתנחלויות. ומדוע שיהיה מודאג מזאת דווקא ברגע זה שבו דעתה של הקהילה הבינלאומית מוסחת לכל מיני סכסוכים אחרים במזרח התיכון ושבו הסיכויים כה קלושים שתנקוט בצעד מעניש כלשהו נגד ישראל מלבד הבעת התרעומת הרגילה?

נתניהו מודאג אף פחות מטענתם של הפלסטינים כי סיפוח שטחיהם הזוחל שישראל מבצעת יוצרת עובדות בלתי הפיכות בשטח אשר בפועל ימנעו מהם הקמת מדינה משלהם תחת פתרון שתי מדינות לשני עמים.

נתניהו משיב שוב ושוב לטיעונים אלו עם סיסמתו הסטנדרטית כי ישראל מוכנה להיכנס למשא ומתן ללא תנאים מוכתבים, וכי ההתנחלויות אינן מהוות כל מכשול לשלום. ואולם, באותה הנשימה הוא שב ומצהיר פומבית כי ליהודים זכות היסטורית שאינה בת הפקעה לארץ ישראל השלמה, ובייחוד ליהודה ושומרון (הגדה המערבית). על פי הגדרה זו, לא זו בלבד שישראל אינה מהווה כוח כובש אלא דווקא יש לה זכות מלאה להקים התנחלויות בכל חלק מהארץ ההיסטורית.

כמו כן, אין נתניהו מוטרד מתגובתן של מדינות ערב ומדינות האחרות במפרץ, אשר על שטח הדברים הפעילות ההתנחלותית מציבה אותן בעמדה דפנסיבית דווקא בעת שבה הן מנסות להושיט יד לישראל.

זה לא מדויק, מתעקש נתניהו. מדינות ערב, הוא סבור, חוששות יותר מרדיקליזציה אסלאמית ובייחוד מהאיום הגרעוני האיראני הפרוספקטיבי. לטענתו,  הן מחפשות למעשה שיתוף פעולה עם ישראל על אף הרחבת ההתנחלויות המתמשכת. למדינות ערב, על פי נרטיב זה, יש מטרה משותפת עם ישראל, והן ממוקדים בבעיותיהן שלהן, כאשר את הפלסטינים הן תופסות רק כנטל נוסף.

מסרו של נתניהו לישראלים, ובייחוד למתנחלים, הנו כי בניית מאחזים בלתי חוקיים תוכשר רטרואקטיבית, ובכך הוא מאותת כי ניתן להמשיך בנוהג זה מבלי להיענש.

זה אופייני לחוצפתו של נתניהו כי הוא קורא מצד אחד להריסת כפרים פלסטינים כגון סוסיה ועוד יחידות דיור שהפלסטינים בונים על אדמתם שלהם ובמקביל מכשיר רטרואקטיבית התנחלויות יהודיות בלתי חוקיות הבנויות בקרקעות פלסטיניות אשר הופקעו על ידי ישראל בצורה שערורייתית.

איזה מסר מוסר כפול כזה משדר לקהילה הבינלאומית, וכיצד הוא מתיישב עם מעמדה המוסרי לכאורה של ישראל בין קהילת האומות? נראה כי שאלה זו אינה מטרידה את נתניהו כלל.

נתניהו שולל את האפשרות כי מדיניותו תוביל בשוגג למדינה אחת, שבה ישראל תעמוד מול הבחירה בין שתי אפשרויות: הראשונה, שימור שיטת הממשל הדמוקרטית על ידי הענקת אזרחות מלאה לפלסטינים, מה שיגרור באופן בלתי נמנע את אובדן הרוב היהודי וזהותה הלאומית של ישראל כמדינה יהודית; והשנייה, שלילת אזרחות מהפלסטינים, מצב שבו תהפוך ישראל למדינת אפרטהייד של ממש, השנואה על ידי הקהילה הבינלאומית והחשופה באופן פוטנציאלי לסנקציות בינלאומיות.

ואולם, נתניהו ושתופיו אינם תופסים את הדברים כך. מנקודת מבטם, יישוב מיליון יהודים בישראל יצור עובדות בלתי הפיכות בשטח, וזה דווקא מה שהם מבקשים ליישם שכן הדבר לא יתורגם להענקת אזרחות וזכויות פוליטיות שוות לפלסטינים.

רעיונו של נתניהו הוא כי הפלסטינים יקימו קנטונים משלהם ברמאללה, בבית לחם, בג'נין, ביריחו ובערים אחרות, וכי ימשלו על עצמם כפי שמוצאים לנכון כל עוד ישלימו עם גורלם בשקט בזמן שישראל תשמור על הביטחון הכללי בגדה המערבית.

בכך, ישראל תישאר בשליטה לזמן בלתי מוגבל בגדה המערבית, תנהל את הסכסוך יומיומית ותטפל באלימות הפלסטינית כאשר היא תתרחש. מבחינת נתניהו, מצב תמידי של מתח עדיף על פני ויתור על הארץ.

ואולם, נתניהו מסונוורת על ידי משימתו המשיחית, ושולל את האפשרות כי במוקדם או במאוחר הפלסטינים יתקוממו, שכן, עם מעט מאוד להפסיד, הם מוכנים כבר למות בעד מטרתם.

בספרו החדש השופך אור על הנושא, התאבדותם של היהודים (קריאת חובה), הפוטוריסט צבי ביסק מתאר כיצד הזרמים הציוניים השונים הצדיקו את הכיבוש ואת סיפוחן של כל האדמות הפלסטיניות בסופו של דבר שכן מאמינים באמונה שלמה כי "… פשרה בסוגיית הקרקעות תסכן לא רק את הגאולה היהודית אלא גם את גאולתו של המין האנושי כולו… מבחינת ציונים דתיים (דתיים לאומיים), נאמנות לארץ הייתה בגדר צו אלוהי ואפילו דיבור על חלוקת הארץ עם עם אחר נחשב ככרוך בחילול הקודש".

נתניהו הנו בן-ערובה מרצון לשותפיו לקואליציה אשר אותה הוא בעצמו הרכיב, קואליציה הכוללת תומכי התנחלויות דגולים ואיתנים, כגון שר החינוך נפתלי בנט ושר הביטחון אביגדור ליברמן.

השאירו זאת לנתניהו להשתמש בממשלתו הקואליציונית כדי לתת לו את התירוץ המושלם להמשיך במדיניותו; באופן טרגי, הוא מזמין אסון על ידי הצבת 'הארץ' מעל ביטחונה הלאומי של ישראל, אם לא עצם קיומה.

סקר אחר סקר מראה כי הרוב המוחץ של ישראלים ופלסטינים חפצים לשים קץ לסכסוך על בסיס פתרון שתי מדינות לשני עמים.

כל עוד מפלגות האופוזיציה לא יצליחו להתגבש סביב מסגרת פוליטית קוהרנטית המבוססת על יוזמת השלום הערבית לפתירת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הליכוד עלול מאוד להרכיב גם את הממשלה הבאה בשנת 2019.

כמו כן, כל עוד הפלסטינים ייוותרו מפולגים ומשוסעים, עם מנהיגים רוויים בשכיחות, הם יוסיפו לשחק לידיו של נתניהו. הם בעצמם, יותר מכל גורם אחר, יהרסו את סיכוייהם לממש את הקמת מדינתם.

ללא ספק, אלא אם כן מפלגות האופוזיציה בישראל יתלכדו וייצרו תנועה עממית לשלום, והפלסטינים מצדם יסדרו את ענייניהם הפוליטיים וינהלו משא ומתן עם ישראל יחדיו, ייתכן מאוד שיהיה מאוחר מדי להציל אף צד מפציעותיו העצמאיות האנושות.