סוריה: עדות לפשיטת רגל מוסרית בינלאומית

לא מעט נכתב על אודות מלחמת האזרחים בסוריה, אשר מציפה את המדינה זה שש שנים, אך, למרבה הצער, המוות והחורבן הגוברים בסוריה מזמן הפכו לסתם סטטיסטיקות. הקהילה הבינלאומית נעשתה חסרת תחושה בצורה נוחה לאימה, אשר כמותה לא ראינו מאז מלחמת העולם השנייה. הן שחקני הפנים והן שחקני החוץ מטפחים את האינטרסים שלהם על ידי הנצחת הסכסוך הקטלני, בתקווה שישפרו את עמודותיהם בצורה שתשרת את מטרותיהם ארוכות-הטווח. האירוניה היא שאף אחד משחקני החוץ העיקריים – רוסיה, איראן, ארה"ב, טורקיה וערב הסעודית – ומשחקני הפנים (משטר אסד, הסונים והכורדים) ישיגו הישגים ברי-קיימא אשר יעלו במשקלם על האבדות המבעיתות שהומטו על המדינה ואזרחיה.

מה קרה לעמדה "לעולם לא שוב", אשר אומצה באופן אוניברסאלי בעקבות מלחמת העולם השנייה, על מנת למנוע אסונות מסוג זה? כמה נמוך הרף המוסרי של הקהילה הבינלאומית יצטרך לצנוח עד שנתעורר לאסון המתחולל?

עוד כמה גברים, נשים וילדים יצטרכו למות, ועוד כמה חורבן המדינה תוכל לעמוד בו, עד שנפעל כדי לשים קץ לטירוף הזה אשר מדביק כפי הנראה את כל הצדדים המעורבים, כאשר שום דבר מבחינתם אינו משנה לכאורה אלא האינטרס העצמי הקרימינלי?

הביטוי "פשעים נגד האנושות" הפך לסתם סיסמה, ובכך המיט קלון על כל צד פנימי וחיצוני אשר עשוי היה לעצור את הקטל אך לא עשה דבר. הם מחסנים את עצמם, חומקים מכל אחריות, ומתנערים מאשמתם המוסרית בזמן שדמם של אזרחים סוריים חפים מפשע ממשיך לזרום, ולהכתים את המעט שנותר ממצפונם.

בעוד שגברים ונשים סוריים חוו אומנם אבדות, צער, סבל ומחסור שלא ניתן לתארם במילים, הילדים – כן, מיליוני ילדים – סובלים בצורה שעולה על כל כאב או ייסור, ומתייאשים בשקט, שכן הם נותרים חסרי-אונים וחסרי-כל.

על פי הארגון ההומניטרי World Vision International, "מיליוני ילדים מתחת לגיל חמש חשופים יותר מתמיד לטראומה פיזית, לפציעות, למחלות מדבקות, ולתת-תזונה". לפחות 8.2 מיליון ילדים בתוך סוריה וברחבי האזור חווים כעת עקירה, מערכות בריאות מרוסקות, וחוסר ביטחון תזונתי, כאשר כ-2 מיליון גדלים כפליטים.

כשלושה מיליון מתחת לגיל חמש גדלו כאשר הם מכירים רק מלחמה. אחד מתוך כל ארבעה ילדים נמצא בסיכון להפרעות נפשיות, עם השלכות פוטנציאליות לכל אורך חייהם. מתקפות על בתי חולים הותירו 43 אחוזים בלבד מבתי החולים מתפקדים, כאשר מחצית מהרופאים נמלטו מהמדינה.

מאמינים כי עד 80,000 ילדים נדבקו בפוליו, מחלה שמוגרה בסוריה ב-1995. ההפצצות וההפגזות הן הסיבה העיקרית מאחורי הטראומה הפסיכולוגית שהילדים חווים, ושתשאיר צלקות רגשיות בל תימחנה מהן יסבלו כל ימי חייהם הבוגרים. לאורך טווח הסכסוך בן חמש השנים, תוחלת החיים בעת הלידה ירדה ב-15 שנים, ומעל הכול, עשרות אלפי ילדים נהרגו.

ואם זה לא מספיק, רק חשבו על הנזק הנגרם לילדים אלו, אשר מהם נמנע חינוך בסיסי, כאשר רבע מכלל בתי הספר בסוריה נפגעו, נהרסו או נעשה שימוש בהם לעקורים. מספר הילדים שאינם לומדים בבית ספר עלה ב-400,000 בין 2014 ל-2015, שכן יותר מ-4,000 התקפות על בתי ספר הביאו את מוסדות חינוך אלו לידי פשיטת רגל.

לא מדובר במספרים גרידא, אלא בקטסטרופה בהתהוות אשר גלויה לעיני כולם. תארו לעצמכם, שני דורות אבדו; לעולם לא ידעו שוב נורמליות אלא רק ייאוש ואי-ודאות, כאשר העולם צופה מן הצד באדישות.

איש אינו מדבר על פתרון שעשוי להביא מלחמה הרת אסון זו לסיומה. מועצת הביטחון של האו"ם מגושמת במקרה הטוב. זכות הוטו של רוסיה מנעה ומוסיפה למנוע את אישורו של כל פתרון שאינו עומד בכל דרישותיה. הנשיא פוטין ימשיך לתמוך באסד ולא יחסוך שום מאמץ כדי לשמר את נוכחותה של רוסיה בסוריה כקרש-קפיצה לחיזוק השפעתה האזורית.

איראן, אשר נלחמת על ההגמוניה האזורית, תוסיף לתמוך במשטר אסד עד החייל הסורי האחרון. המולות עושים זאת "לשם הקודש ברוך הוא", מה שמעניק להם את "הסמכות המוסרית" להחריב את המדינה כמה זמן שנדרש כדי לממש את שאיפותיהם מהים התיכון ועד המפרץ.

הנשיא הטורקי ארדואן, אשר מבקש לפרוש את כנפיו ברחבי המזרח התיכון, נאבק להשגת דריסת רגל בסוריה. הוא מפגיז ללא אבחנה את מוצביהם של הכורדים הסוריים, ומאשים אותם בתמיכה ב-PKK על מנת למנוע מהם הקמת שלטון אוטונומי, גישה שרק תערער נוסף את יציבותה של סוריה.

ארה"ב היא המדינה היחידה שהייתה מסוגלת למנוע זוועות אלו, תחת ממשל אובמה. למרבה הצער, אובמה ישב בחיבוק ידיים ואפשר לרוסיה ולאיראן לבזוז את המדינה ולגבש את הישגיהם. הנשיא טראמפ, על אף התרברבותו, טרם הרים אצבע מלבד מקרה אחד בו הפציץ בצורה בלתי-יעילה שדה חיל אוויר סורי בתגובה לשימוש בנשק כימי מצד אסד רק כדי להפגין את תעוזתו, וזאת תוך כדי מהלך מביש בו עצר את אימון המורדים האנטי-אסדיים וחשף אותם למתקפות חסרות-הרחמים של הכוחות הסוריים, הרוסיים והאיראניים.

ערב הסעודית מוסיפה לספק כספים וחומרים למורדים רק כדי לשרת את האינטרסים שלה בשעה שהיא ממשיכה לנהל מלחמת פרוקסי נגד איראן השיעית על השליטה האזורית, מה שהופך את סוריה לשדה הקרב בין שתי הכתות כאשר העם הסורי משלם את המחיר.

השאירו זאת כמובן לאסד להחריב את המדינה רק כדי להישאר בשלטון. רודנים רבים לאורך ההיסטוריה נהגו כלפי עמם בחוסר-רחמים ובאכזריות על מנת לשמר את אחיזתם בשלטון, אך אין עריץ בתקופה האחרונה שהמיט חורבן, אומללות וייאוש כה רבים על מדינתו שלו כפי שאסד עשה, תוך ביצוע מבוקשן של רוסיה ואיראן.

הביטו בזוועות שאסד ביצע – מעשים שיצבטו את לבו של כל אדם נורמלי בעל יכולת להרגיש. כמעט 500,000 סורים נהרגו מאז פריצת המלחמה בשנת 2011. מוערך כי כ-13.5 מיליון אנשים, כולל יותר מ-6 מיליון ילדים, זקוקים לסיוע הומניטארי ולהגנה; 6.3 מיליון נעשו עקורים פנימיים וכחמישה מיליון סורים נמלטו מהמדינה והפכו לפליטים.

בנוסף למחיר האנושי המזעזע, עלות הסכסוך בסוריה עומדת, על פי הערכות, על כ-275 מיליארד דולר, ואין סוף באופק להפסדים האסטרונומיים. אפשר היה לחשוב כי במינימום הקהילה הבינלאומית תגיב למשבר האנושי במתן המימון הדרוש, אך, באופן לא מפתיע גם בתחום זה, הקהילה הבינלאומית מאכזבת בצורה מזעזעת. האו"ם ביקש השנה סכום שיא בסך8  מיליארד דולר בסיוע עבור סוריה, ו-65 אחוזים ממבצע הסיוע של יוניסף אינו זוכה למימון ראוי, בעוד שחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם הוציאו יותר מטריליון דולר באופן קולקטיבי על הכוחות המזוינים.

כישלונותיהם האיומים של כל הממשלות והמוסדות המעורבים ישירות ובעקיפין באסון הסורי מותירים אותנו במצב בו אין מנוס אלא לפנות להמונים. בעלי מצפון, מכל המדינות ומכל האוריינטציות הדתיות, התרבותיות והאידיאולוגיות, חייבים לקום עכשיו ולהשמיע את קולם. יש להרים את קולנו לשם העם הסורי אשר נבגד על ידי ראשי מדינה מושחתים ונידון לתפוצה, לחורבן ולמוות, מצב שהוא עדות עצובה ביותר לפשיטת רגלה המוסרית של הקהילה הבינלאומית.