ההסכם האיראני: הזמן יגיד את שלו

בעקבות הסכם הביניים בסוגיית הגרעין האיראני עולות שאלות רבות מצד גורמים פרטיים, ממשלתיים והתקשורת על כל גווניה, לגבי תקפות ההסכם וחשיבותו. לאפיינו ע"פ קטגוריה של 'טוב' או 'רע' רק משטיח את הערכתו של הסכם בעל פוטנציאל מכריע לגבי השלכותיו האזוריות והגלובליות. הצלחתו או כישלונו תלוי כמעט לחלוטין בנכונותה של איראן למלא אחר תנאיו השונים. השאלה החשובה יותר היא האם כל זה יוביל להסכם קבע אשר ימנע מאיראן לרכוש נשק גרעיני? לשאלה זו אין בשלב זה תשובה וודאית כלשהי.

בהמשך אני מעלה מספר שאלות מצויות ואנסה לענות עליהן באופן אובייקטיבי, בתקווה לשפוך אור על אלמנטים מסוימים בהסכם, וכיצד הוא נתפס בעיני משמיציו ותומכיו גם יחד.

מדוע ראה"מ נתניהו מתנגד להסכם?

ישנן ארבע סיבות עיקריות לשאלה זו: ראשית כל, נתניהו אינו סומך על האיראנים, בהיותו משוכנע לחלוטין כי כפי שהוכח בעבר, איראן שוב תוליך שולל ותמשיך לקדם את תכנית הנשק הגרעיני שלה; שנית, הוא חושש מהאישור שיותיר לה להעשיר אוראניום (אשר יִתקַבּעָ בכל הסכם עוקב) בהיותו המפתח לפיתוח נשק גרעיני בעתיד;

שלישית, נתניהו פשוט אינו סומך על אובמה שאכן ינקוט בצעד צבאי כלשהו נגד איראן, אם אכן יתברר כי היא ממשיכה בייצור גרעיני, וכפי שהוא רואה זאת – ההסכם מסיר באופן משמעותי איום צבאי מצד אמריקה על איראן. הוא מאמין כי איראן מנסה להרוויח זמן בעודה ממשיכה במרדפה להשיג נשק גרעיני בקצב שמתאים לה; רביעית, נתניהו מודע לכך כי אין ביכולתו להתריס נגד ארה"ב ולנקוט בצעד צבאי כלשהו, כל עוד ההסכם מיושם והמגעים לקראת הסכם הקבע נמשכים.

מדוע אובמה תומך בהסכם?

ראשית כל, מותש מהמלחמות והאלימות במזרח התיכון, הנשיא אובמה חש כי מוטלת עליו החובה לשנות את הדינאמיקה הפוליטית באזור זה, על מנת למצוא פתרון דיפלומאטי לסכסוך עם איראן. הוא מקווה להִנָשא על גלי ההצלחה של ההסכם, ולהשיג הסדר מקיף אשר ימנע לצמיתות כל אפשרות מצד איראן ליצור נשק גרעיני.

אובמה מאמין כי איראן הינה מעצמה משמעותית באזור, וככזאת לא ניתן לכפות עליה כניעוּת אפילו באמצעים צבאיים שבאפשרותם רק לדחות – אך לא למנוע ממנה – רכישת נשק גרעיני. כמו כן, הוא משוכנע כי ההסכם עשוי לסייע בייצוב האזור כולו, משום שאיראן יכולה להוות שחקן ראשי בפתרון המשבר המתמשך בסוריה, לסייע ביישור הקונפליקטים בתוך עיראק ואולי אף באפגניסטן, כמו גם להוות השפעה חיובית על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בנוסף, מנקודת ראותו של אובמה, הצלחת ההסכם עשויה לגרום לשיפור היחסים בין ארה"ב ואיראן, ולהביא לקיצם של שלושה עשורים וחצי של ניכור ואיבה ביניהן.

מהן האופציות העומדות בפני ישראל, אם ההסכם עם איראן יקרוס?

קודם כל נתניהו (אם עדיין יהיה בשלטון), אשר יחוש עצמו צודק לאורך כל הדרך, ינסה לשכנע את ארה"ב לדרוש אולטימטיבית מאיראן לפרק את מרבית מתקניה הגרעיניים תוך פרק זמן קצוב, כמו גם להטיל עליה סנקציות קשות, ולהתכונן בגלוי לפעולות צבאיות נגדה. במידה ומאמציו אלו יכשלו, יש להניח כי ישראל לא תסתיר את כוונותיה היא להכות באיראן, בתקווה להגביר בזאת את הלחץ על ארה"ב לנקוט בפעולה נחרצת נגדה.

במידה ונתניהו יגיע למסקנה שאובמה אינו מוכן להשתמש בכוח צבאי, על אף ההוכחות החותכות כי איראן פועלת במרמה והיא אכן נמצאת על סף ייצור נשק גרעיני, הוא ידאג לכך שהגורמים העיקריים יידעו כי ישראל תשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת להגן על עצמה.

האם ארה"ב יכולה להבטיח כי הסכם הביניים יימנע מאיראן רכישת נשק גרעיני?

אין שום ערובה לכך שאובמה יוכל למנוע זאת מאיראן, לא רק מפאת נטייתה הידועה לשמצה של איראן להוליך שולל, כי אם גם מהסיבה שהאיאתולה חומייני לעולם לא נטש מטרה זו.

מנקודת מבט איראנית, הפיכתה למעצמה גרעינית יחזק באופן דרמטי את מעמדה ההגמוני באזור. המוּלות עדיין חוששות כי מטרתה הסופית של ארה"ב היא להחליף את המשטר באיראן, ולכן רק נשק גרעיני יכול להגן נגד כוונה זו.

היות ואיראן מלבה מלחמה בין השיעים והסונים, רכישת נשק גרעיני יעניק לה מינוּף פסיכולוגי בבואה להתמודד עם הרוב הסוני בעולם הערבי.

ולסיכום, אע"פ שההיסטוריה של איראן משתרעת על פני למעלה מ-4000 שנה, נשק אטומי עשוי לגבש את זהותה הנרכשת החדשה כרפובליקה האסלאמית, ובזאת להעניק לה הכרה ונוכחות אליהן היא שואפת ברמה האזורית והבינלאומית גם יחד.

במידה וההסכם עם איראן אכן יצליח, מה תהיה השפעתו על מלחמת האזרחים בסוריה?

משקיפים רבים מאמינים כי איראן יכולה לקחת חלק פעיל בבלימת מלחמת האזרחים בסוריה. יחד עם זאת, איראן תתעקש על כך שהנשיא אסד יהיה חלק מהפתרון. ארה"ב ורוסיה כבר מתכננות להכליל את איראן בשיחות ג'נבה 2.

יש לזכור כי תפקידה של איראן בפתרון המשבר הסורי נסֹב סביב רצונה לשמור על השפעתה והאינטרסים האסטרטגיים שלה, היות וסוריה נתפסת כגורם המרכזי בשליטתה בשטחים הנרחבים המשתרעים בין הים התיכון והמפרץ. בהקשר זה איראן תמשיך לממן ולתמוך פוליטית בארגון חיזבאללה, ותשתמש בזאת כצינור לשמירת האינטרסים שלה בלבנון, ולהרחבתם בסוריה.

האם ההסכם יגביר את האימון באובמה, או לחלופין – ידרדרו עוד יותר?

מבלי קשר להצלחתו או כישלונו של ההסכם, האימון באובמה כבר הוכתם בעיני בנות בריתה הערביות של ארה"ב, במיוחד מאז הססנותו והפכפכותו בסאגה הסורית. רוב ארצות ערב הסוניות מתנגדות להסכם מפאת שנאתם הכללית לשיעים, ומפחדות באופן מיוחד מאיראן שיעית מגורענת.

הן מבינות כי אובמה שואף להצלחת מדיניותו במישור הבינלאומי, עד כדי נכונותו להקריב בנות ברית נאמנות למען מדיניות אסטרטגית שגויה שהסיכוי להצלחתה הינו קלוש. הן טוענות כי הוא נאיבי מדי בנפלו לפח הרטורי והדיפלומאטי של איראן, בעוד טהרן מסייעת לטרוריסטים ותומכת במשטרו הנפשע של אסד.

מנקודת מבטן הן – ללא קשר להצלחת ההסכם או לכישלונו – איראן תצא עם ידה על העליונה משום שמה שלא יהיה, היא תשיג נשק גרעיני.

למעשה, מדינות ערביות אלה רואות עין בעין עם ישראל וקיים קשר רציף ביניהן. באופן אירוני, הן סומכות יותר על ישראל מאשר על ארה"ב בסוגיה סבוכה זו. מבחינתן המנהיג אינו אובמה אלא נתניהו, אשר יצליח לעצור את איראן ממסלולה הגרעיני.

עם התהפכות מוזרה של היוצרות, ועל מנת להפגין את הבוז שהן חשות כלפי אובמה, נשיא ישראל שמעון פרס הוזמן לנאום באמצעות לווין בפני ועידה לענייני בטחון באבו דאבי, בה הייתה נוכחות גבוהה של מומחים ונציגים בכירים ממדינות ערב ומוסלמיות. מהלך מעין זה היה מעל ומעבר לכל דמיון עד לפני חודשים מספר בלבד.

מהו הסיכוי כי איראן תממש את סעיפי ההסכם?

משמיציו הרבים של ההסכם טוענים כי מגוון סעיפיו אינו מצביע על התחייבותה של איראן לוותר על שאיפתה להשגת נשק גרעיני. קודם כל, איראן התעקשה (והצליחה בכך) להמשיך בהעשרת אוראניום על אדמתה, בעוד ישראל וכמעט כל העולם הערבי הביעו התנגדות נמרצת לכך.

כמו כן, איראן סירבה לפרק מתקנים גרעיניים כלשהם, והסכימה רק להקפאת המשך פיתוח מפעלי המים הכבדים שמייצרים פלוטוניום, כמו גם לעצור בנייתן של צנטריפוגות חדשות במהלך תקופת ההסכם. כל המתנגדים להסכם טוענים כי איראן יכולה להפוך את כל ההחלטות הללו על פיהן, תלוי ברצונה ובעיתוּיה היא.

יתר על כן, איראן סירבה להוציא מגבולות המדינה את הכמות של 500 pounds בקירוב של אוראניום מועשר ל-20%, ובמקום זאת הסכימה להפחית רק מחציתו ל-5% ולהפוך את כל השאר לאוקסיד, פעולה שניתן להפסיקה במידה והיא תחליט על שינוי כיוון, כפי שטוענים מתנגדי ההסכם.

אע"פ שממשל אובמה עומד על כך שאיראן הסכימה למשטר פיקוח פולשני חסר תקדים, מקורות איראניים מתעקשים שהם הביעו הסכמתם רק ל"managed access" ועדיין לא הגיעו להסכמה לגבי ביקורי פתע של הפקחים למתקניהם התת-קרקעיים הרגישים ביותר בפורדוּ (ליד העיר קוֹם) והקומפלס הצבאי בפארצ'ין, היכן שקיים חשד שבוצעו ניסויים גרעיניים בעבר.

לבסוף, מבעלי הקו הנוקשה באיראן, במיוחד אלה המשתייכים למשמרות המהפכה, כבר ניתן להבין כי היחסים עם ארה"ב ייוותרו עוינים, והם ממתינים להפגנת חולשה מצד אובמה על מנת לחבל בהסכם. הם טוענים כי איראן כבר הוכיחה גמישות רבה, ובתמורה יש לבטל אחת ולתמיד את כל הסנקציות נגדה.

למרות שהם לא יילחמו נגד ההסכם כל עוד חומייני ממשיך בתמיכתו בו, בכוונתם לשנות את המצב ברגע שחומייני יחליט כי אין זה יותר האינטרס של איראן ליישמו. ברשותם האמצעים, היכולות והקשרים הנדרשים לשנֵעָ מאות אלפים תוך זמן קצר, מה שלא בנמצא אצל רוחני.

אם כך, האם זה הסכם 'טוב' או 'רע'? רק הזמן יגיד לנו.