ביקורו ה'היסטורי' של טראמפ במזרח התיכון: מהומה רבה על לא דבר
למרבה הצער, ביקורו של הנשיא טראמפ במזרח התיכון רק אישר את ספקנותי באשר לתוצאותיו. טראמפ נסע לאזור בלי כלום להציע כדי לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובסופו של דבר לא קיבל התחייבות מאף אחד מהמנהיגים לחדש את המשא ומתן ברצינות, אלא רק סיסמאות ומחוות ריקות של רצון טוב.
בפגישתו עם סלמאן מלך ערב הסעודית ושאר ראשי מדינות ערב, הוא שמע את הקריאות נגד האיום האיראני והצטרף למקהלה מבלי להציע רעיון ספציפי אחד כיצד ניתן לטפל בתמיכתה של איראן בקיצונים אלימים ובשאיפותיה ההגמוניות.
לעומת זאת, היו, ללא ספק, לא מעט פוטו-אופים. בכירים ישראליים וערביים כאחד ביקשו להצטלם עם הנשיא המסתבך אשר מתענג על תהילת הרגע ומנסה כמיטב יכולתו להתעלם מהעננים השחורים המחכים לו בבית.
עם זאת, אין ספק כי ארה"ב נותרת המעצמה שאי אפשר בלעדיה במזה"ת, וכמעט כל מדינה באזור נשענת על תמיכתה הפוליטית ועל ההגנה שהיא מספקת. ואולם, אין להסיק מכך כי לארה"ב יש שרביט קסם שהיא תוכל פשוט להניף אותו ולשנות בן לילה את כל הדינמיקה של הסכסוכים המרובים הסוחפים והמכלים את האזור. לאף אחד מקודמיו של טראמפ לא היו כוחות כאלו ולטראמפ יש אף פחות יכולות מהם.
במהלך פגישותיו עם בכירים סעודיים, הוא לא אמר מילה על הפרות זכויות האדם הבוטות או קידום הקיצוניות הווהאבית האסלאמית. אדרבה, הוא שמח לסגור עסקת נשק בשווי 110 מיליארד דולר, ובכך הפך יותר לסוחר מוות מאשר לשליח שלום.
מבחינת היחסים בין מדינות ערב לישראל, טראמפ לא הציע אף מתכון על פיו ניתן להגיע להסכם שלום מקיף, אלא ציין פשוט כי "המלך סלמאן מעוניין מאוד, ואוכל לומר לכם, מאוד ירצה לראות שלום עם הישראלים והפלסטינים".
העובדה היא כי מדינות ערב רוצות בשלום בין ישראל לפלסטינים על בסיס פתרון שתי מדינות לשני עמים, ומתנות נרמול היחסים עם ישראל בתנאי זה, אשר התבטא ביוזמת השלום הערבית שהוצעה על ידי הליגה הערבית בשנת 2002.
נראה כי בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני טראמפ נכח לדעת כי הקונפליקט קשה יותר לפתירה מאשר העריך בטרם נסיעתו כאשר אמר כי "אין סיבה שאין שלום בין ישראל לפלסטינים – אין סיבה בכלל", שכן ברגע שהקשיב לישראלים ולפלסטינים, הוא ציין כי "שמעתי שהיא אחת העסקאות הקשות ביותר להשגה".
ואילו טראמפ לא נקט יוזמה כדי לקדם את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, לשמחתם של נתניהו וחבריו, הוא נסוג מהבטחתו להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים ועוד ביקש מנתניהו להאט את בניית והרחבת ההתנחלויות. לאכזבתם של רבים בישראל, היא גם סירב לאפשר לאף בכיר ישראלי ללוות אותו במהלך ביקורו ההיסטורי בכותל המערבי.
הצהרותיהם של נתניהו ואבו מאזן כי הם מוכנים לחדש את המשא ומתן הן חזרה על טענות מיושנות, עלובות וחסרות חשיבות. שני הצדדים מביעים סנטימנטים כאלו כבר שנים רבות, ואין דבר שטראמפ יוכל לומר בעצם שישנה את עמדותיהם של אבו מאזן ונתניהו.
נתניהו אינו מחויב לפתרון שתי מדינות, ואבו מאזן אינו מסוגל לנקוט באף ויתור ולשרוד פוליטית (אם לא פיזית). טראמפ יכול היה לאתגר את שני המנהיגים לנקוט בצעדים כלשהם כדי להוכיח מחויבותם לשלום וליצור אווירה חיובית יותר שעשויה לסלול את הדרך למשא ומתן רציני, אלא שהוא כלל לא ניסה לעשות זאת.
בין היתר, טראמפ יכול היה לבקש מנתניהו לשחרר אסירים פלסטיניים, לאפשר תנועה חופשית יותר של פלסטינים ולפתוח את הדלת לתיירות הדדית. כמו כן, הוא יכול היה ללחוץ על אבו מאזן לרסן את ההסתה הפומבית והנרטיבים העוינים, ולהפסיק את הסיוע הכלכלי למשפחותיהם של מחבלים.
למרות רצונו הברור של טראמפ להשיג עסקה, הוא מינה את חתנו ג'ארד קושניר ואת ג'ייסון גרינבלט, עו"ד לשעבר בארגון טראמפ, שני טירונים שיודעים אף פחות ממנו על מורכבות הסכסוך, למצוא את הפתרון שחמק ממספר נשיאים קודמים.
על אף רצונן של ישראל ומדינות ערב לשים קץ לסכסוך הישראלי-פלסטיני, האיום האיראני מקבל דחיפות רבה יותר בעיניהן. שני הצדדים כבר מזמן הסיקו כי איראן מהווה אויב משותף וסכנה ממשית לביטחונן הלאומי. כפי שהן רואות את הדברים, אם כי עסקת איראן עיכבה מעט את תהליך השגת הנשק הגרעיני, טהראן נותרת מחויבת למימוש שאיפותיה להפוך למעצמה גרעינית.
באשר לחששות סביב האיום האיראני, טראמפ לא אמר דבר שלא ידענו קודם: "קיימת הבנה הולכת ומתחזקת בקרב שכניהם הערביים כי יש להם מטרה משותפת עמכם מבחינת האיום שאיראן מציבה, והוא אכן איום, אין שאלה בעניין הזה".
נכון שאיראן מערערת את יציבות האזור באמצעות מתן תמיכה בארגוני טרור והתערבות בענייניהם הפנימיים של הערבים (בסוריה, בלבנון ובתימן) וזאת על מנת לשרת את שאיפותיה ההגמוניות. ישראל ומדינות ערב זה שנים משתפות פעולה מבחינה אסטרטגית תוך שיתוף מודיעין ופיתוח שיתוף פעולה ביטחוני חשאי כדי לעצור את איראן במימוש מטרותיה האזוריות.
מלבד הצהרתו הרברבנית כי "אנחנו אומרים לכם כאן ועכשיו שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני", טראמפ לא הציע אף צעד קונקרטי כיצד ניתן לטפל באיום האיראני, אלא רק עודד את מדינות ערב הסוניות לכרות ברית נגד איראן השיעית, מה שרק יחריף את המתחים בין שני הצדדים ויערער נוסף את יציבות האזור, שכבר במבוכה.
טראמפ מתעלם מהעובדה הבסיסית כי, על אף שובבותה ועבירותיה, איראן היא כאן כדי להישאר. טהראן עומדת בתנאיי העסקה הגרעינית ובחרה מחדש בנשיא רוחאני המתון יחסית אשר הביע פעמים רבות בעבר את רצונו לשפר את היחסים עם ארה"ב ומדינות ערב.
ואולם, הצהרתו של טראמפ למנהיגים הסוניים הייתה: "עד שהמשטר האיראני יהיה מוכן להיות שותף לשלום, על כל המדינות בעלות מצפון לעבוד יחד כדי לבודד את איראן, למנוע ממנה מימון לטרור, ולהתפלל ליום שבו לעם האיראני יהיה את השלטון הצודק וההוגן שכל-כך מגיע להם".
הרי שעל אף התנגדותם התקיפה של הישראלים ומדינות ערב לעסקת איראן, טראמפ לא ביטל אותה כפי שהבטיח במהלך הקמפיין שלו לנשיאות, וממשלו מוסיף לעמוד בכל דרישות העסקה בצורה מלאה תוך הקלת הסנקציות כפי שנקבע בהסכם.
החוכמה מכתיבה כי ארה"ב תבנה על עסקת איראן, ותעבוד יחד עם איראן כדי להביא את מלחמת האזרחים המחרידה בסוריה לידי סיום ולעצור את מלחמת הפרוקסי חסרת ההיגיון בין איראן לערב הסעודית בתימן ובעיראק, שבה אף צד אינו מסוגל לצאת מנצח.
ביקורו של טראמפ באזור היה מלא בפאר ובסמליות, אך ריק מכל תוכן. לא נעשתה התקדמות בחיפוש אחר פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. מדינות ערב עדיין מסרבות לנרמל את היחסים עם ישראל בטרם יושג פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני, וגם לא זכו לאף הבטחה כי ארה"ב תטפל באיראן באגרוף ברזל.
הדבר היחיד שטראמפ השיג מביקורו היה מנוחה מהמבוכה הפוליטית שהוא שקוע בה בבית. מכל הבחינות האחרות, הנסיעה הייתה מהומה רבה על לא דבר.
