הרודן הנבחר של טורקיה
עוד בטרם ההפיכה הצבאית הכושלת, הנשיא הטורקי ארדואן שלט כרודן אשר הייתה לו את המילה האחרונה בכל עניין מדיני. ההפיכה המשובשת לא הייתה אלא, כפי שהנשיא ניסח אותה, "מתנה מאלוהים", אשר הצדיקה את טיהורם של שרידיה האחרונים של הדמוקרטיה הטורקית ושל הצבא והמערכת המשפטית כדי להבטיח את הכפפתם הטוטאלית של כל מוסדות המדינה לגחמותיו.
עבור ארדואן, בחירתו לנשיאות הייתה בגדר זכייה ברישיון לרמוס ולפרק את כל עקרונות הדמוקרטיה כדי לרכז את סמכויותיו ולקדם את האג'נדה האסלאמית שלו.
כפוליטיקאי ממולח ומיומן, ארדואן צייר את ההפיכה כהתקפה על הדמוקרטיה, אשר נתמכה על ידי מקהלה של מעצמות מערביות, מתוך הידיעה כי טורקיה תחת ארדואן רחוקה מלהיות דמוקרטיה.
אולם, כוח עמידתו מיוחס ליכולתו המופלאה לא רק לדבר אל המעמד הנמוך אלא גם "לספק את הסחורה" אשר כמעט מחצית האוכלוסייה הזדקקה לה בצורה נואשת, כולל גישה לשירותי בריאות, תשתיות משופרות, הזדמנויות תעסוקתיות וקידום ערכים אסלאמיים (בצורה שלא התקבלה על הדעת בעבר) אשר עמם טורקים רגילים יכולים להזדהות.
ל-50 אחוז הזה מהאוכלוסייה אשר נהנו ישירות מהרפורמות הנ"ל והפכו לתומכיו הנלהבים של ארדואן לא ממש אכפת מרמיסת השלטון הדמוקרטי, אם כי הוא נטל מהם כמעט את כל הזכויות המוענקות על ידי הדמוקרטיה. אף על פי כן, עשרות אלפי אנשים נענו לקריאתו לצאת לרחובות כדי להתעמת עם הצבא, ועשו זאת תוך סיכון רב לחייהם.
למעשה, אחת הסיבות מאחורי ההפיכה הייתה הרצון למנוע מארדואן להרוס לחלוטין את עמודי התווך הנותרים של הדמוקרטיה והחילוניות בטורקיה, אשר כוננו על ידי מייסדה של הרפובליקה מוסטפא כמאל אטאטורק בשנת 1923.
אטאטורק חיפש להקים דמוקרטיה מסגנון מערבי והפך את הצבא לממונה על החוקה הטורקית. הכוחות המזוינים מימשו את הזכות המיוחדת הזו ארבע פעמים בעבר כדי למנוע הידרדרות המדינה לתוהו ובוהו.
ההפיכה הראשונה, בשנת 1960, הביאה להפלתו והוצאתו להורג של רה"מ עדנאן מנדרס, עקב האסלאמיזציה של מדינה אשר אותה הוביל; ההפיכה הרביעית ב-1997 הסתיימה בהתפטרותו הכפויה וגירושו מהפוליטיקה של רה"מ נג'מטין ארבקן, גם בשל ביזוי עקרונותיה החילוניים של המדינה.
אומנם שינוי משטר באמצעות הפיכה צבאית אינו השיטה המועדפת, אך, לאור הדרך שבה ארדואן רוקן בהדרגה ובהצלחה את המדינה מכל תוכנה הדמוקרטי, חלק מהצבא סבר כי לא היה מנוס אלא לבצע הפיכה כדי לשנות את דרך המסוכנת אשר ארדואן נוקט בה.
ניתן היה למנוע כל הפרק הטראגי הזה אילו המעצמות המערביות, בראשות ארה"ב, היו תקיפות יותר בגינוי הדרך הבלתי-נשלטת שבה הפעיל ארדואן את כוחו, בייחוד בשנים האחרונות; במקום זאת, הן הדגישו שוב ושוב את חשיבותה האסטרטגית של טורקיה, וארדואן ניצל זאת לחלוטין לטובתו.
תפקידה של טורקיה באירוח כמעט 2.5 מיליון פליטים סוריים ויכולתה לעצור את הזרם, או לחלופין לפתוח את השערים ולאפשר לפליטים להציף ערים אירופאיות, חיזקו נוסף את ידו של ארדואן.
הוא ניצל בהצלחה את חששותיו של האיחוד האירופי סביב משבר הפליטים בסגירת עסקה אשר מספקת לטורקיה מספר יתרונות חשובים אשר עולים במשקלם על חובותיה. אבן יסודה של העסקה הנה כי המהגרים העוברים מטורקיה אל תוך יוון יושבו, ולכל סורי שיושב לטורקיה, פליט סורי יזכה ליישוב מחדש בתוך אירופה.
בתמורה, אזרחים טורקיים יזכו לגישה לאזור שנגן שבו אין ביקורת דרכונים בעת שהאיחוד מזרז הקצאת 6 מיליארד יורו (6.6 מיליארד דולר) בסיוע לטורקיה כדי לסייע למהגרים, ו”להמריץ” את מהלך הצטרפותה של אנקרה לאיחוד.
אף על פי שעד כה עמד האיחוד האירופי בפני איומו של ארדואן לבטל את העסקה אם האיחוד לא יקיים את ההסכם המאפשר כניסה ללא ויזה כתשובה לאיומו של הנשיא לחדש את עונש המוות בעקבות ההפיכה, התמיד ארדואן בהתרסותיו, מתוך אמונה כי יוכל לאיים על המערב ללא השלכה.
יתר על כן, ארדואן הניח כי תפקידה המרכזי של טורקיה במלחמה נגד דאעש והסכמתו להתיר לחיל האוויר האמריקני להשתמש בבסיס חיל האוויר אינג'ירליק כדי לפגוע במטרות דאעשיות יעניקו לו עוד מנוף נגד ארה"ב, אשר יחליש נוסף כל ביקורת על הפרותיו הבוטות והמתמשכות של זכויות אדם.
אלו שהחזיקו בתקווה כי ארדואן רק יפיק לקחים מההפיכה ויגלה ריסון בטיפול באלו החשודים במעורבות בה מהר מאוד התאכזבו.
הנשיא לא בזבז זמן בייזום ציד מכשפות נרחב – ננקטים הליכים משפטיים נגד כ-9,500 טורקים, וכ-50,000 חיילים, שופטים, עובדי מדינה ומורים מושעים מתפקידם או מוחזקים במעצר. מאות, אם לא אפלים, ינמקו בכלא תחת תקנות חירום המאפשרות מעצר מנהלי בלתי-מוגבל ללא כתב אישום פורמלי.
מפחידה אף יותר היא "פשיטתו" של ארדואן על מוסדות ההשכלה הגבוהה תוך איסור על כל אנשי אקדמיה לצאת לחו"ל אף למטרות אקדמאיות, בשעה שמועצת החינוך העליונה של טורקיה תבעה את התפטרותם של יותר מ-1500 דיקנים של פקולטות אוניברסיטאיות.
המספר הרב של אנשים אשר נערך מצוד אחריהם ואשר נאספו כה מהר מעורר את החשד כי אותם האנשים כבר הוכנסו לרשימה שחורה זמן מה לפני כן; הצליח ארדואן לעשות זאת באמצעות הפעלת כוח משטרתי פנימי בן 200,000 נפשות ויחידות מודיעין, אשר נאמנים מאוד לו.
השאר זאת לארדואן, אשר התחזק דווקא כתוצאה מההפיכה, להחריף נוסף עכשיו את מלחמתו האכזרית הן נגד מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) והן נגד הכורדים הסוריים, המהווים בעלי בריתה של ארה"ב לא פחות, ובו בזמן להוסיף לסרב לחדש את המשא ומתן עם הקהילה הכורדית הגדולה בטורקיה.
אולי הגיעה העת לאיחוד האירופי ולארה"ב לבחון מחדש את יחסיהם עם טורקיה ולחדול מלאפשר לארדואן להפעיל יד חופשית, כאשר למעשה להתנהגותו יש השפעה ישירה ועקיפה על אינטרסים מערביים, הן פנימית והן במזרח התיכון.
ארה"ב אינה יכולה להרשות לעצמה מצב שבו חברה בנאט"ו תרמוס את כל כללי הדמוקרטיה ללא השכלה. יתרה מזאת, הפגין ארדואן שוב ושוב את אי-נאמנותה וחוסר-מחויבותה של טורקיה כחברה בנאט"ו.
יש לתת לטורקיה אזהרה ברורה. כפי שמזכיר המדינה ג'ון קרי אמר לאחרונה, לנאט"ו יש "מחויבות כלפי הדמוקרטיה… כמובן שלא מעט אנשים נעצרו במהירות רבה", והוסיף באופן זועף, "נקווה שנוכל לעבוד בצורה קונסטרוקטיבית כדי למנוע הידרדרות".
יתר על כן, יש להזהיר את ארדואן כי סיכויה של טורקיה להיות חברה באיחוד האירופי יתפוגגו אם יוסיף לחתור בבוטות תחת עקרונות השלטון הדמוקרטי, כולל הכפפת מערכת המשפט לאג'נדה הפוליטית שלו.
אם כי ארה"ב והאיחוד האירופי זקוקים לטורקיה במלחמה נגד דאעש, יש להזכיר לארדואן כי דאעש הוא למעשה איום גדול יותר על טורקיה מאשר על אינטרסים מערביים.
לבסוף, יש להפעיל לחץ על טורקיה לחדש את המשא ומתן עם המיעוט הכורדי ולשים קץ למלחמה נגד ה-PKK, אשר מערערת נוסף את יציבות האזור בעת שבה המיקוד צריך להיות דווקא בניצחון על דאעש.
מבחינה זו, ארדואן חייב להבין כי יהיו השלכות חמורות במידה ולא יחדל מתקיפתו נגד הכורדים הסוריים תחת האמתלה של המלחמה בטרור (בצורה נוחה הוא מאשים את זרועם הצבאי, ה-PYD, בשיתוף פעולה עם ה-PKK).
בעוד שארדואן תפס את ההפיכה הכושלת כהזדמנות מהשמיים לחסל את כל מי נתפס כאויבו, על ארה"ב והאיחוד האירופי לנצל אירוע זה כדי להזהיר את ארדואן ולהזכירו כיצד ההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב כי לכל משטר טוטליטארי סוף מר, וכי גם הוא לא יחמוק מיומו בבית הדין.
