גישה אחידה כלפי המו"מ עם איראן

על פניו נראה כי ארה"ב וישראל מתואמות ביניהן בכל הקשור לתכנית הגרעין האיראנית ודרכי מניעתה מרכישת נשק גרעיני, ללא שימוש בכוח. יחד עם זאת, השיח הציבורי אינו מבליט את ההבדלים המשמעותיים בין הנשיא אובמה לבין ראה"מ נתניהו בסוגיה זו. אי ההסכמות בין שתי הגישות באו לידי ביטוי צורם בעת התכנסותה האחרונה של העצרת הכללית של האו"ם. בעוד אובמה אימץ ללבו את "מתקפת הקסם" של הנשיא רוחני, בּירכוֹ על מחוות הרצון-טוב שהפגין ואף שוחח עמו בטלפון, הרי שנתניהו ביטל בבוז מופגן את דברי רוחני, בעמידה על דעתו כי לא חל שום שינוי בכוונתה השאפתנית של איראן לפִתוח נשק גרעיני, כי אם רק בטקטיקה שלה.

אף על פי שישראל וארה"ב מעבירות ביניהן מידע מודיעיני ועורכות מעקבים צמודים אחר תכנית הגרעין שלה, עדיין ישנם הבדלים אסטרטגים וטקטיים בין שתי המדינות לגבי אופן ההתמודדות מול איראן, ועל אחת כמה וכמה היום, עם פתיחת המו"מ בין ארה"ב ובינה. להלן כמה מההבדלים:

ראשית כל, אמינותו של אובמה הועמדה בספק כבר עם התלבטויותיו והיסוסיו במשבר הסורי עקב רציחתם של עשרות אלפי בני אדם. יתר על כן, האמון בו נחלש עוד יותר כאשר שינה את דעתו כאשר אסד חצה את "הקו האדום", עליו הכריז אובמה כנקודת המפנה המכריעה למעורבות אמריקנית. ישראל מפקפקת בהבטחותיו החוזרות ונשנות של אובמה כי כל האופציות פתוחות לפניה – כולל שימוש בכוח צבאי – כדי למנוע מאיראן רכישת נשק גרעיני. חוסר האימון בו מובע היטב גם בארצות ערביות אחרות, ובאופן מיוחד בערב הסעודית, החוששת כל כך מהגמוניה איראנית ומהסכנה הנשקפת בהיותה מצוידת בנשק גרעיני;

שנית, למרות הסכמתה חורקת-השיניים למתן סיכוי למהלכים דיפלומטיים, ישראל עדיין מודאגת מכך שעקב להיטותו של אובמה למציאת פתרון בדרכי שלום, הוא יורה על הסרת הסנקציות עוד לפני שאיראן תוכיח את כוונותיה במעשים. אע"פ שהן אובמה והן נתניהו שותפים לדעה כי עמדתו המתונה של רוחני נובעת מהשפעתן המשתקת של הסנקציות על ארצו, נתניהו משוכנע כי ברגע שהן אכן יוסרו, המשטר האיראני יחדש את תכניותיו הגרעיניות. כמו כן, זה יגביר את מאמציה של איראן לנייד את תמיכתן של ארצות האזור לעברה, בעודה מספקת סיוע פיננסי לקבוצות קיצוניות;

שלישית, בעוד נתניהו דורש את פירוקה המוחלט של איראן ממתקני הגרעין שלה, אובמה מאמין כי אין זו נקודת-פתיחה קבילה, וכבר רמז כי איראן תוכל לשמֵר תכנית גרעין חלקית לצרכי שלום בלבד, תחת פיקוח בינלאומי קשוח. גם בסוגיה זו נתניהו נחוש בדעתו כי איראן הפגינה את יכולותיה הערמומיות בהולכת הקהילה הבינלאומית שולל, כך שאין כל סיבה להניח כי דווקא עכשיו היא תשנה את כוונותיה, אפילו אם יחול עליה פיקוח בינלאומי מהודק;

רביעית, על אף הבטחותיו החוזרות ונשנות של אובמה לביטחונה הלאומי של ישראל, הדעה הרווחת הן בוושינגטון והן בערי-בירה באירופה היא, כי מפאת חששה של איראן ממתקפה אמריקאית מאסיבית עליה, היא לעולם לא תפעיל נשק אטומי נגד ישראל, גם אם וכאשר יהיה לה כזה. ישראל חוששת כי איראן מגיעה לנקודת האל-חזור בפיתוח הנשק הגרעיני, וכי אובמה יעדיף בסופו של דבר להכיל את יכולותיה הגרעיניות באמצעות הרתעה גרידא, מאשר למנוע ממנה מלכתחילה רכישת נשק מסוג זה. נתניהו משוכנע עד לשד עצמותיו כי האיום האיראני הינו קיומי ושרציונל ההרתעה אינו ישים במקרה של המולות בטהרן.

ישנם כאלה השואלים איך זה שלישראל מותר להחזיק בגרעין ולאיראן אסור. על כך ניתן לענות בפשטות כי איראן אינה פוסקת מלאיים על קיומה הפיסי של ישראל, איום שאותו ישראל לוקחת ברצינות גמורה. אי לכך, ישראל חשה כי היא זכאית למנוע מאיראן ייצור נשק גרעיני כל עוד הוא מהווה סכנה אימננטית שכזו. ישראל, וארה"ב לצדה, חוששות מאוד מתפוצתו הרחבה של נשק להשמדה המונית (WMD), כאשר החזקתו בידיים הלא נכונות עלולה לגרום לקטסטרופה. בראיון עם כתבת ה-NBC אנדריאה מיטשל (Andrea Mitchell), נתניהו ציין כי (בתרגום חופשי), "אינך רוצה לחיות תחת איום תמידי על קיומך מצד משטר משיחי, אפוקליפטי ורדיקלי זה המוּנע משאיפותיו הפרועות להשמדה המונית, אך מצליח להתחמק מעונשו הודות לדובר נחמד." מסיבה זו, נתניהו מתעקש על כך ש"כשזה מגיע לתכנית הגרעין האיראנית, זה מה שאני מייעץ: חוסר אמון, פירוק וויִדוּא" – תנאים שאין סיכוי רב שיתקבלו, מה שמעלה בפניו דאגות אחרות.

נתניהו מודע לכך כי במהלך המו"מ ידיו תהיינה כבולות והוא לא יוכל לנקוט בצעד צבאי כלשהו. חששותיו יתעצמו במידה וארה"ב לא תשיג הסכם מהודק היטב, ובכך תותיר את אירן עם פִרצה לחידוש תכניותיה הגרעיניות. למניעת אי-הבנה כלשהי וכדי להגדיל את מינופה במו"מ עם איראן, על ארה"ב לשתף את בנות בריתה וישראל במיוחד, ולנקוט במספר פעולות בעודה מקרינה גישה אחידה המוסכמת על כולן. עליה לשכנע את איראן כי כל הסכם עמה חייב לקבל את אישורן המלא של כל בנות בריתה, כולל ישראל. למטרה זו טהרן חייבת להבין כי ארה"ב תקיים התייעצויות קבועות עם ארצות האזור, וחתימתן על ההסכם שיתקבל הנו תנאי הכרחי. הנשיא אובמה חייב לנפץ באופן פומבי את האשליה האיראנית כי ארה"ב מסוגלת לכופף את ידה של ישראל כדי שתקבל כל הסכם. על איראן להבין במלוא החומרה שנתניהו מתכוון לכל מלה כשהוא מכריז (בתרגום חופשי): "אם נכפָּה על ישראל לעמוד לבדה, היא תעמוד לבדה".

בראיון טלוויזיה עם העיתונאי האמריקאי צ'רלי רוז (Charlie Rose), נתניהו הדגיש (בתרגום חופשי): "אגלה לך סוד מדיני. לארה"ב צבא יותר גדול וחזק מאשר לישראל, אך עם זאת אין לזלזל גם בכוחה של ישראל". בכל חילוקי הדעות בין ארה"ב וישראל יש לדון אך ורק מאחורי הקלעים. איראן חייבת להכיר בכך כי שתי המדינות פועלות מאותן עמדות משותפות וכי אין ביכולתה להציב טריז ביניהן.

לבסוף, אל לה לארה"ב ללחוץ על ישראל כדי שתפחית במקצת את איומיה הגלויים נגד איראן. רק לאחר שתתפוס את האיום הישראלי כאמיתי, איראן תבצע את הוויתורים ההכרחיים למען השגת הסכם שיהיה מקובל על ארה"ב ועל ישראל גם יחד. על מנת להשיג פתרון ארוך-טווח, יש למלא אחר התנאים הבאים: על אף חידוש המגעים בין איראן וקבוצת ה- 5+1P באמצע אוקטובר, כאשר מוטל על איראן לספק את דרישותיה של ארה"ב, וזו האחרונה אינה מוכנה להסתפק במכנה המשותף הנמוך ביותר (אליו עשויות לדחוף רוסיה וסין), הרי שרק מו"מ בילטראלי בין שתי המדינות עשוי ליצור הסכם ארוך-טווח. בהסתמך על התנהלותה המתעתעת של איראן, עם ניסיונותיה הידועים לשמצה למשוך זמן עד כמה שניתן, יש להגביל את משך השיחות לטווח זמן של עד ארבעה חודשים. איראן צועדת במהרה לקראת מימוש תכניתה הגרעינית, למרות מתקפות-סייבר אמריקאיות וישראליות נגדה, כמו גם רציחתם של כמה מראשי מדעני האטום האיראנים. אם איראן אכן כנה בנכונותה להגיע לידי הסכם, אין ספק כי ניתן להשיגו בטווח זמן זה. על ארה"ב להמשיך בינתיים בעיצומים, אלא אם כן איראן תוכיח כי היא נושאת ונותנת באופן חיובי, ביישמה ראשית כל את הדרישות המקדימות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA), כפי שהוצגו בפניה עם פתיחת המו"מ. דרישות אלה כוללות הרשאה איראנית לגישה מיידית ובלתי מופרעת לכל מתקני הגרעין שלה, באפשרה חשיפה מלאה של כל אלמנט גרעיני בלתי מוצהר, כולל מיקומם של האתרים בהם החומרים מאוכסנים. לבסוף, במהלך המגעים המדיניים, איראן חייבת לחדול מכל פעילות להעשרת אוראניום. והיה ואיראן לא תסכים לפרק את מתקניה הגרעיניים, אזי ארה"ב וישראל חייבות להגיע להסכמה משותפת לגבי היקפו של מנגנון הניטור אשר יורכב מפקחים בינלאומיים.

למען האמת, אכן קיימת כעת הזדמנות לסיים את סאגת הגרעין האיראני בדרכי שלום: מכיוון שאיראן מתעקשת בעקביות כי תכנית הגרעין שלה הינה למטרות אזרחיות בלבד, הרי שמוגש לה אמצעי לרדת מהסולם הגבוה עליו טיפסה, ולהביע את הסכמתה להגבלת תכניתה הגרעינית תחת פיקוח מחמיר. האייתולה חומייני יוכל להופיע כ"מנצח הגדול" במו"מ, כּזה שהביא להסרתם המוצלחת של העיצומים החונקים, שימר את כבודה הלאומי של ארצו, וגרם לתחושת סיפוק בקרב ארה"ב ובנות בריתה, כולל ישראל.