הבטחת הצלחתה של היוזמה הצרפתית

התפתחויות אחרונות בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני מראות על הפער העצום בין ממשלת ישראל לבין עמדתה של הקהילה הבינלאומית באשר להתנחלויות ולסיכויים לפתרון שתי מדינות לשני עמים. החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, ובעקבותיה נאומו של מזכיר המדינה ג'ון קרי, שבו גינה את ההתנחלויות ואפיינם כמחסום עיקרי לשלום, היו במידה רבה לעניין. ואולם, עצירת מפעל ההתנחלויות לא תפתור כשלעמה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. למרבה הצער, הן האו"ם והן קרי מתעלמים מסוגיות קריטיות אחרות, ובייחוד האווירה סוציו-פוליטית הרעילה בין שני הצדדים, קווי השבר בתהליך השלום עצמו, ועמדתם של חמאס וקיצוניים פלסטיניים אחרים אשר קוראת להשמדתה של ישראל, סוגיות שקרי כמעט ולא התייחס אליהן.

היוזמה הצרפתית לערוך ב-15 לינואר ועידה בינלאומית שתדון בסכסוך הישראלי-פלסטיני מהווה הזדמנות חשובה להציע גישה חדשה שעשויה להפיג את העוינות בין הצדדים וליצור סביבה סוציו-פוליטית חדשה שתסייע לחידוש המשא ומתן עם סיכוי מציאותי להצלחה. ואולם, האג'נדה לוועידה ולתוצאותיה חייבת לשאוף לספק מסגרת שממשל טראמפ יוכל להתיישר עמה, שכן ללא תמיכתה של ארה"ב בסופו של דבר, לא תהיה לוועידה אימפקט מתמשך בחיפוש אחר שלום ישראלי-פלסטיני בר-קיימא.

אף על פי שמועצת הביטחון קראה לנקיטת "צעדים מיידיים למניעת כל פעילות אלימה נגד אזרחים, כולל מעשי טרור, כמו גם כל מעשה פרובוקציה או הרס", ההחלטה נמנעה מגינוי חמאס בשמו ומקריאה להנהגתו לוותר על האלימות ולקבל את זכותה של ישראל להתקיים.

מחדל צורם זה משחק דווקא לידיה של ממשלת הימין של נתניהו, אשר טוענת כי ישראל מוסיפה להיות תחת איום קיומי וכי רק כאשר יבוא היום שבו הפלסטינים יכירו בצורה חד-משמעית בזכות קיומה של מדינת ישראל, המשא ומתן יניב הסכם שלום בר-קיימא.

בנאומו, מזכיר המדינה קרי הצדיק את הימנעותה של ארה"ב במועצת הביטחון, אשר אפשרה להחלטה לעבור, בכך שהכירה בחשיבותה הקריטית של המלחמה בטרור ושל שימת קץ לכל מעשה אלימות: "כולם מבינים שאין ממשלה ישראלית שלעולם תהיה מסוגלת לקבל הסכם שאינו עונה על צרכיה הביטחוניים או שעלול ליצור איום ביטחוני בר-קיימא כגון העתקת המצב בעזה לגדה המערבית… [אך] ההצבעה באו"ם מטרתה הייתה שימור פתרון שתי המדינות".

ואולם, החלטת האו"ם ונאומו של קרי לא היכרו בכך כי התנאים בשטח השתנו בצורה דרמטית לא רק בגלל ההתנחלויות אלא גם בגלל מהמדדים הפסיכולוגיים המשפיעים על והמעכבים את ההתקדמות בכל סוגיה שקשורה לסכסוך.

ניכר חוסר אמון בין הצדדים, אשר נובע חלקית מחששות ביטחוניים עמוקים הדדיים, יחד עם אשליות קשות שבהן שבויים הציבור הישראלי הימני והציבור הפלסטיני הקיצוני, אשר טוענים לזכות טבעית לכל הארץ מהים התיכון ועד נהר הירדן.

חמאס טוען טענה זו שוב ושוב, ולאחרונה שר החינוך נפתלי בנט הצהיר כי ישראל צריכה לספח את מעלה אדומים (הממוקמת כ-8 קילומטרים מירושלים), ולאחר מכן את אזור C כולו, אשר תחת שליטה ישראלית ואשר מהווה יותר מ-60% מהשטח הכולל של הגדה המערבית.

כפי שבנט, נתניהו ועוד שותפים לקואליציה רואים את הדברים, הרחבת התנחלויות מוכרות והכשרתן החוקית הרטרואקטיבית של התנחלויות רבות אחרות שנבנו ללא אישור ממשלתי יצרו עובדה בלתי-הפיכות בשטח אשר יהפכו פתרון שתי המדינות לבלתי ישים, וזאת בדיוק מה שהם רוצים להשיג.

ללא ספק, החלטת האו"ם ונאומו של קרי אינם אלא קול קורא במדבר. מלבד הפעלת לחץ מסוים על ישראל והזהרה חלשה לפלסטינים לחדול מהסתות וממעשי אלימות, אין כל מנגנון אכיפה בינלאומי שיכפה על אף צד לציית להחלטת האו"ם או לתחינתו של קרי.

נתניהו חש בטוח כי כנשיא, טראמפ יחזיר את תמיכתה המסורתית של ארה"ב בעמדתה של ישראל ויעניק לה כיסוי פוליטי כל פעם שהקהילה הבינלאומית תנסה להפעיל לחץ או לכפות על ישראל לאמץ מדיניות שמנוגדת לאינטרסיה הלאומיים הנתפסים.

ייתכן ועיתוי היוזמה הצרפתית נראה קצת משונה לאור העובדה שהוועידה נערכת חמישה ימים בלבד לפני טקס ההשבעה של הנשיא הנבחר טראמפ. ואולם, ברצונו של הממשל הצרפתי לנצל את המומנטום שנוצר על ידי החלטת האו"ם ונאומו של קרי כדי לבנות קונצנזוס בינלאומי רחב יותר מעבר למועצת הביטחון נגד ההתנחלויות ולהציל את פתרון שתי המדינות, אשר נתפס כתנאי בל יעבור לשלום בר-קיימא.

יתר על כן, הצרפתים מקווים למנוע מממשל טראמפ הנכנס למהר לנקיטת עמדה תומכת לחלוטין בנתניהו ולחבל במה שנותר מתהליך השלום, בייחוד בעת שבה שוררות מבוכה אזורית וקיצוניות, אשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני תורם להן עם השלכות שליליות לקהילה האירופאית.

ואולם, על מנת שהוועידה הצרפתית תצליח, אסור לה רק להדהד את מה שהחלטת האו"ם ונאומו של קרי כבר קראו לו, ולחתור לחידוש משא ומתן ישיר או עקיף שגורלו יהיה דומה לזה של שיחות קודמות.  במקום זאת, על המשתתפים יהיה לאמץ גישה בת שלושה מסלולים שתעודד חידושו של משא ומתן בונה אשר יוביל להסכם שלום שממשל טראמפ יוכל לתמוך בו.

בהתחשב בחוסר האמון החריף, תחושת חוסר הביטחון ההדדית העמוקה, והאשליה המתמשכת כי צד אחד מסוגל לגרוף את כל הקופה, חשוב ביותר להתחיל את המסלול הראשון בתהליך פיוס בן שנתיים בערך שמטרתו תהיה צמצום שלושת המכשולים העיקריים הללו.

במהלך תקופה זו, אין לחייב את הצדדים לנקוט באף ויתור בשום סוגיה שקשורה לסכסוך – מה הם אינם מוכנים לעשות ממילא בשלב זה – אלא במקום זאת יש לנקוט בצעדי ממשל-מול-ממשל ואדם-מול-אדם שייצרו סביבה סוציו-פוליטית חדשה שתתמוך במשא ומתן משמעותי.

צעדי ממשל-מול-ממשל צריכים לכלול: הפסקת הנרטיבים הציבורים המרים בשני הצדדים, הימנעות ממעשים פרובוקטיביים (לדוגמה, מניעת תביעות נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבינלאומי), האטה ניכרת בהרחבת ההתנחלויות והתרת צמיחה טבעית בלבד, עידוד יוזמות פיתוח כלכלי משותפות, חיזוק השיתוף הפעולה הביטחוני על מנת למנוע אלימות, ושחרור אסירים פלסטינים בלי דם על הידיים כמחווה של רצון טוב. לבסוף, יש לתקן ספרי לימוד כדי שישקפו את המציאות ואת זכותם של שני העמים, מהלך שמהווה אחד הצעדים החשובים ביותר הנועדים להבטיח כי הדור הבא של ישראלים ופלסטינים יתפסו זה את זה כחברים וכשכנים ולא כאויבים מושבעים לנצח.

בתחום האינטראקציות אדם-מול-אדם, על שני הצדדים יהיה לנקוט במספר צעדים (חלקם בסיוע ממשלתי) לרבות: השתתפות בשיח ציבורי פתוח להבעת חלק מחששותיהם ושאיפותיהם לעתיד, מתן אישורים לפועלים פלסטיניים רבים יותר המבקשים לעבוד בישראל, עידוד אמצעי התקשורת לדווח על התפתחויות חיוביות, קידום התיירות בשני הכיוונים, חיזוק פעילות נשים, תמיכה באינטראקציות בין סטודנטים ישראליים ופלסטיניים, הענקת הזדמנויות לפלסטינים צעירים ללמוד באוניברסיטאות ישראליות, קיום פעילויות ספורט משותפות, והחלפת תערוכות אמנות.

מטרת פעילויות אלו להאניש את הישראלים והפלסטינים אחד בעיני השני, להפסיק את הדבקת הסטריאוטיפים, ולבנות יחסים חדשים המבוססים על קבלה הדדית ואמון, שני יסודות שחיוניים לעשיית שלום.

על מנת להפיג את החששות הישראליים (האמתיים, הנתפסים או המוגזמים) סביב ביטחון לאומי, המסלול השני יהיה קריאה מצד הוועידה לחמאס ולקיצונים פלסטיניים אחרים לוותר על האלימות ולהצטרף לרשות הפלסטינית בחיפוש אחר פתרון לסכסוך. חמאס הוא חלק בלתי-נפרד מהגוף הפוליטי הפלסטיני, אשר בלעדיו אי אפשר יהיה להשיג הסכם שלום ישראלי-פלסטיני בכלל,  קל וחומר שלום בר-קיימא.

המשתתפים בוועידה צריכים לקרוא בייחוד לטורקיה ולקטאר להפעיל לחץ על חמאס (אשר עליו יש להן השפעה ניכרת) לוותר על האלימות ולקבל את קיומה של מדינת ישראל מבלי בהכרח להתפרק מנשקו. כתמריץ, יש להסיר את החמאס מרשימת ארגוני הטרור של ארה"ב והאיחוד האירופי ולהעניק לו סיוע כלכלי לבניית דיור, מתקנים רפואיים, בתי ספר ותשתיות, ולחלץ את הפלסטינים בעזה ממצב העוני הייאוש שהם שרויים בו. תחת נסיבות כאלו, ישראל תקל את המצור ובסופו של דבר תסיר אותו לגמרי תחת תנאי שלום.

המסלול השלישי הוא אימוץ יוזמת השלום הערבית (API) כמסגרת הכוללת לשלום, צעד אשר עשוי לגייס את העולם הערבי כולו מאחורי היוזמה הצרפתית וליצור מפת דרכים לכינון שלום ישראלי-פלסטיני בהקשרו של שלום ערבי-ישראלי מקיף.

על המשתתפים להטיל על שרי חוץ ממצרים, מצרפת, ומארה"ב את המשימה לשכנע את ישראל וחמאס לאמץ את יוזמת השלום הערבית, אשר מציעה מספר מכנים משותפים ביניהם. ייתכן ואין עיתוי טוב יותר מעכשיו לעשות זאת לאור חיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני בין ישראל לבין מדינות ערב חשובות במפרץ, יחד עם ירדן ומצרים, אשר מחפשות לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולהתמקד באיום האיראני.

באימוץ שלושת המסלולים הללו, הוועידה תעמיד את ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית במבחן, שכן לא ייתכן שיתיימרו לחפש פתרון שתי מדינות לשני עמים ואז יסרבו לנקות בצעדי פיוס כאלו שחיוניים להסכם שלום אמתי.

אני משוכנע שאם הוועידה לא תאמץ את הגישה המתוארת לעיל ולא תזכה לתמיכתו של ממשל טראמפ, היא תיכשל. כישלון כזה במידה רבה ייטול מהצרפתים, ובהרחבה מהאחוד האירופי, את זכות הדיבור בכל הקשור לטיפול בסכסוך הישראלי-פלסטיני בעתיד, סכסוך שיש להם לא מעט מונח על הכף בקשר אליו.

היות וארה"ב תישאר המתווך העיקרי בין ישראל לפלסטינים, הוועידה תעניק לטראמפ (באמצעות גישת שלושת המסלולים) את הזמן וההזדמנות לאמוד באמת את המציאות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בסופו של דבר, טראמפ לא ירצה להיענות למשאלותיו של נתניהו ולאפשר לו להרחיב את ההתנחלויות ולספח שטחים פלסטיניים נוספים אם צעד כזה יחסל כל סיכוי לפתרון שתי מדינות לשני עמים ועוד יסכן את עתידה של מדינת ישראל.

טראמפ, אשר מתרברב על היותו עושה העסקאות הגדול מכולם, צריך לקחת את הדברים לעיל בחשבון, ועם תמיכתה של הקהילה האירופית בראשות צרפת, להביא להסכם שלום בין ישראל לפלסטינים שבאמת יהיה עסקת המאה.