ריכוך התפיסות בנוגע לסכסוך

הרבה מכשולים היסטוריים ובני זמננו עומדים בדרך לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ביניהם חוסר אימון הדדי, טענות ומענות הדדיות, אמונות אידיאולוגיות ודתיות סותרות, וכמובן חוסר נכונות לבצע ויתורים כואבים אך הכרחיים.

המכשול המרכזי שטרם טופל כראוי וממשיך להוות אבן נגף להתרת הנושאים השנויים במחלוקת הוא אופן התפיסה של כל צד את משנהו, תוך כדי המשך טיפוח אותם נרטיבים קולקטיבים אשר מחזקים את התפיסות האלה.

בעוד שייתכן ושינוי התפיסות עצמן לא יפתור את כל הנושאים השנויים במחלוקת – ירושלים, בעיית הפליטים, סוגיית הביטחון הלאומי, וכד' – עדיין ריכוך עוצמתן יוכל לתרום באופן דרמטי למציאת פתרונות הולמים. בלי זה יהיה כמעט בלתי אפשרי לקבל האחד את השני ולהשיג פתרון בר-קיימא. התפיסות השליליות אשר עוצבו במהלך עשרות שנים של סכסוך ואיבה טופחו ע"י אנשי ציבור, תקשורת משוחדת, בתי ספר וגופים ציבוריים אחרים. כל צד התבצר בעמדותיו הוא, תוך התעלמות מזכויותיו, רצונותיו ושאיפותיו הלאומיות של הצד שמנגד.

אע"פ שלרבים מקרב הציבור הישראלי והפלסטיני ישנו מושג סביר על המתווה של הסכם השלום, עדיין רוב הגדול נמנע מהשינוי המיוחל, וזאת משני טעמים: א. חוסר האמון ההדדי הוא עמוק ביותר; ב. כל צד עדיין נלחם על הגדרת הלאומיות שלו, שהיא עצמה עדיין נמצאת בחיתוליה. הלך רוח נפשי-לאומי זה מקשה עוד יותר על נציגי שני העמים לפעול מתוך אחיזה במציאות, ולחפש פתרונות מעשיים לפני שינוי התפיסות בקרב ציבור שולחיהם.

למען מטרה זו עליהם לשאוף קודם כל לשינוי השיח הציבורי ולהוכיח כי משא ומתן לקראת הסכם הוא בהחלט בגדר האפשר, ולהעביר את המסר שהאופציות לפתרון הסוגיות הפולמוסיות הן מוגבלות ועליהם להכיר בכך שדו קיום הוא אכן בלתי נמנע.

ברור ששינוי תפיסות בקרב הציבור לובש צורות שונות. באופן אידיאלי, מהלך השינוי צריך להתחולל קודם כל אצל נציגיהם הרשמיים של שני הצדדים. עם זאת, בהיותם הם עצמם מקובעים בתוך עמדות ציבוריות שדוחות האחד את הצד השני, מה שבפני עצמו נראה כבלתי ניתן לפיוס, אזי זה נתפס כמעט כבלתי אפשרי שפוליטיקאים ישנו את הנרטיבים של ציבוריהם ללא השלכות פוליטיות כבדות משקל.

יתרה מזאת, חוסר מנהיגות אמיצה ובעלת חזון בשני הצדדים מקשה על שינוי הכיוון, וביתר שאת העדרם של ארגוני שלום פנימיים ולחץ פוליטי חיצוני, אשר עשויים היו לספק את הכיסוי הן הפוליטי והן העממי לו זקוקים המנהיגים. אי לכך, על מנת לקדם לחץ פנימי וחיצוני לגישור על הפערים הפסיכולוגיים ולגרום לשינוי בתפיסות ההדדיות, מהפך מהותי בנרטיב הציבורי נעשה מרכזי ודחוף.

שינוי כזה עשוי להתרחש באופן משמעותי באמצעות דיאלוגים ציבוריים בין אנשי שם משני הצדדים ובהשתתפות יהודים ומוסלמים. ניתן לקיים פורומים פתוחים לקהל הרחב, בהם יוכלו כולם להביע את דעתם באופן חפשי למען הסרת המכשולים שמפרידים בין הצדדים. במסגרת זו יתפתח שיח הדדי על מאפיינים משותפים, כיצד עתידו של האחד שזור בזה של האחר ומדוע שני העמים זקוקים לקיום של שלום וכבוד.

המשתתפים: דרישות מקדימות

בסדר היום של כל אחד מהמפגשים הללו יככב נושא השלום, ועל המשתתפים – ישראלים, יהודים, פלסטינים, ערבים ומוסלמים – תחול חובת הצגת השקפותיהם באופן אובייקטיבי ככל האפשר. בין המשתתפים יהיו אנשי אקדמיה על גווניה השונים שעברו חוויות אישיות רלבנטיות, מצויים בסוגיות של סכסוכים ויישוב קונפליקטים, ידועים כבעלי מחשבה עצמאית ושאינם מחזיקים בשום משרה ממשלתית בקרב העם אליו הם שייכים. ומעל לכל – כאלה שמחויבים לנושא ולהשגת פתרון בנושא הדו-קיום.
כדוגמא: בסוגיית עתיד ירושלים, הפורום יכלול משתתפים מלומדים בעלי רקע דתי – אימאמים, רבנים וכמרים שמייצגים את שלוש הדתות המונותיאיסטיות – וכן היסטוריונים שיתמקדו על אזור המזרח התיכון.

על כולם להסכים לעקרון שירושלים תשמש עיר הבירה לשני העמים, אחרת לעולם לא יושג שלום. אע"פ שזהו הפתרון הבלתי נמנע היחיד, עדיין יש לקיים דיון על אלטרנטיבות אחרות, אם גם רק כדי להוכיח כי אופציות אחרות פשוט לא באות בחשבון.

אותו דבר ניתן להחיל על סוגיית הפליטים הפלסטינים; כמעט כל מי שמצוי בסבך הבעיה, ישראלי ופלסטיני כאחד, מודע לעובדה כי ישראל, בהיותה מדינה יהודית, לעולם לא תוכל להסכים לזכות השיבה הפלסטינית.

השאלה המתבקשת היא כיצד ניתן יהיה להסביר לציבור הפלסטיני שזכות השיבה תוכל להתממש רק אם הפליטים יחזרו למולדתם – הגדה המערבית ועזה – או להתיישבות מחדש וקבלת פיצויים.

בסוגיות של בטחון לאומי על המשתתפים להיות בעלי רקע בטחוני, כאלה ששרתו בעבר בדרגות קצונה גבוהות בצבא והתנסו בסוגיית השלום, וכן מלומדים המתמחים בנושאים ביטחוניים.

למרות שישנם בעלי-סמכא רבים בנושאים המדוברים, ייתכן וחלקם יירתעו מהשתתפות במפגשים מסוג זה, בחששם מביקורת ואולי אפילו מפעולה נגדית. יחד עם זאת, עדיין ישנם רבים אחרים שישמחו לתרום את חלקם למען מטרה חשובה זו. עם הזמן, השיח הפתוח יספח אליו רבים וטובים שיעלו את רמת הדיון הציבורי ואמינותו.

הפורמט

מפגשים (פורומים) נפרדים ידונו במגוון סוגיות שנויות במחלוקת ולא יערכו בו-זמנית, כדי לאפשר מירב ההשתתפות הן מצד הצופים והן מצד המתדיינים בפאנל. יש לשאוף לקיום מפגשי שיח לעתים קרובות –
אחת לשבועיים-שלושה, למשך שלוש עד ארבע שעות, בהשתתפות של לא יותר מעשרים מתדיינים, בעלות מינימאלית. הסדר כזה יאפשר הזדמנות פז לכל משתתף להביע את דבריו, בעוד המאזינים יעכלו את נקודות המבט השונות ויומרצו ליצור גישות יצירתיות לבעיות רבות המוכתבות ע"י צרכי הדו-קיום הבלתי נמנע.

אע"פ שהפתרונות עשויים להיתפס כמובנים מאליהם, עדיין נדרשת גישה רעננה לגבי הדרכים להשיגם, ולשכנע הן את הישראלים והן את הפלסטינים שכל זה בהישג ידם, רק אם יאמצו דפוסי חשיבה חדשים ופתיחות הקשובה לתנאים המשתנים ולמציאות בשטח.

בהתחשב בשפע ההיצע של אמצעי התקשורת המודרניים להמונים, דיאלוגים מסוג זה יכולים עם הזמן להיות בעלי השפעה מכרעת על דעת הקהל בקרב שני העמים, ועל דרך קבלת האחר בטווח הארוך. מפגשי שיח כאלה יכולים להיערך במרכזי ערים היכן שימשכו את מירב תשומת הלב הציבורית. ערים כמו ניו-יורק, וושינגטון, תל אביב ואף רמאללה באות בחשבון, עם האפשרות להתרחב בהמשך לערי מפתח באירופה ובארצות ערב.

תפיסה כוללת זו אפשרית היום יותר מכל תקופה אחרת, והיא מונעת מהמהפכות בקהילות שמספקות אמצעי תקשורת מכל הסוגים לשם העברת מידע למיליוני בני אדם תוך דקות ספורות. המידע יכול וצריך להיות מופץ בכל דרך שהיא, כולל באמצעות חומר מודפס, בהופעות חיות, דרך היוטיוב, הפייסבוק הטוויטר וכד'. כמובן שישנה גם הטלוויזיה, כמו PBS, C-,SPAN al-Hurra או אפילו אל-ג'זירה, שייתכן מאוד שיביעו עניין ונכונות להקרין את הפורומים הללו בערוציהן. את השיח בפורומים השונים יש לתחזק וללוות בעקביות, לחדש ולשפר לעתים מזומנות, וכך להבטיח את הרחבת מעגל הצופים והמתעניינים ברחבי העולם.

ואכן, אם לא יתקיים מעקב קבוע ולא ייעשו מאמצים אמיתיים לקדם הן את הקונספט והן את רמת הדיונים, אזי התוצאה ברשת לא תצדיק את האנרגיות המושקעות בה. לגבי הרעיונות והתוכן של הדיונים, מומלץ לשלב קבוצות חשיבה יחד עם משתמשים רבים ככל האפשר ברשתות השונות. הקהל הרחב יהיה מעורב יותר כשיתחילו להגיע תגובות ברשת וזה יביא להגברת הפעילות והמעורבות.

כפי שנאמר, מאמצים ממושכים אלה יספקו ערוצים חדשים לשינוי תפיסות בקרב הציבור, ויכינו את הקרקע לפשרות וויתורים כואבים. כמו כן הם יספקו כיסוי פוליטי למנהיגי שני העמים, אשר צריכים לנקוט את כל הצעדים על מנת להשיג הסכם הדדי בר קיימא.