תמיכת ארה"ב מסכנת את עתידה של ישראל
ארה"ב מאז ומתמיד הייתה ונותרת התומכת האיתנה ביותר של ישראל, ותמיכתה הבלתי-מסויגת תגרום נזק ניכר לשלומה של המדינה בעתיד. תמיכתה הפוליטית, הצבאית והכלכלית של ארה"ב בעבר אפשרה לישראל להמשיך את הכיבוש וליצור תנאים פוליטיים ופיזיים חדשים בגדה המערבית אשר פוגעים בסיכויים לפתרון שתי מדינות, ואף עלולים להרוס אותם.
כל ממשלה ישראלית, לא משנה מה היה הרכבה הפוליטי, לקחה את תמיכתה של ארה"ב כמובנית מאליה, מתוך אמונה כי אין ממשל אמריקאי שינקוט בפעולה מאנישה נגדה גם אם ישראל תפעל בניגוד לעמדת ארה"ב בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הדבר הקנה לכל ממשלה את החופש לעצב מדיניות בגדה המערבית ולפעול על פיה ללא חשש לצעדים מענישים. אפילו הנשיא אובמה, אשר הפעיל לחץ מסוים על ממשלת נתניהו לעצור את הרחבת ההתנחלויות, העניק לישראל בסופו של דבר 38 מיליארד דולרים בסיוע צבאי לאורך 10 שנים בלי כל תנאי או מחויבות.
ישנן כמה סיבות מאחורי תמיכתה הבלתי מסויגת של ארה"ב בישראל. הסיבה החשובה ביותר היא תמיכתם הפוליטית של האוונגליסטים, שתמיכתם האיתנה בישראל מבוססת באמונה כי היא הצינור דרכו ישוב המשיח. הם מהווים גוש אלקטורלי עצום (כ-72 מיליון בוחרים רשומים), אשר בלעדיו לא מובטח לאיש שיזכה בבחירות לנשיאות. כמו כן, אין באפשרות הרפובליקנים או הדמוקרטים לזכות בשליטה מוחלטת בבית הנבחרים או בסנט ללא תמיכתם של אוונגליסטים מן השורה.
יתר על כן, במהלך חמשת העשורים האחרונים פיתחו ארה"ב וישראל שיתוף פועלה נרחב במספר חזיתות: שיתוף פעולה אסטרטגי צמוד כדי להבטיח את ביטחונה של ישראל תוך קידום האינטרסים הכלכליים והאסטרטגיים של ארה"ב באזור; שיתוף מודיעיני; תיאום צבאי; ושיתוף פעולה אקסטנסיבי בתחומי המדע והטכנולוגיה, בין היתר.
בנוסף לכך יש לציין את הערכים החברתיים והפוליטיים המשותפים המחוזקים על ידי מחויבותה המוסרית של ארה"ב להישרדותה של ישראל, כמו גם תמיכתה המסורתית של הקהילה היהודית האמריקאית, אשר רבים ממנה נהנים מכוח השפעה ניכר בקרב חברי בית הנבחרים והסנט בזכות תרומות כספיות לקמפיינים הפוליטיים שלהם. לבסוף, ארה"ב וישראל מזהות שתיהן את איראן כמעצמה אזורית שגורמת לחוסר יציבות, ושתיהן נחושות בדעתן למנוע מאיראן להגשים את שאיפותיה הגרעיניות והאזוריות.
כל הסיבות הנ"ל מסבירות מדוע תמיכתה של ארה"ב בישראל ממשיכה ללא הפוגה, על אף חילוקי הדעות ביניהן בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא ההתנחלויות, אשר כל ממשל אמריקאי מגדיר אותן כמכשול עיקרי לשלום, אך בכל זאת אינו מצליח להפעיל כל לחץ על ישראל לגביהן שעשוי להביא לעצירת בנייתן של התנחלויות חדשות או הרחבתן של התנחלויות קיימות.
עלייתו של הממשל החדש רק החמירה את המצב. אם כי מעוניין טראמפ בהסכם שלום ישראלי-פלסטיני כביכול, הוא אינו תומך בפתרון שתי מדינות וגם אינו מתנגד לו, ומותיר בידי ישראל והרשות הפלסטינית את ההחלטה באיזו דרך ללכת. הדבר מעביר מסר ברור לממשלת נתניהו כי ארה"ב כבר אינה מחויבת לפתרון שתי מדינות, ובכך מאפשר לרה"מ לחבל בכל סיכוי שנותר לפתרון כזה.
שגיאתו האיומה השנייה של טראמפ היא כי לא דרש מנתניהו כל ויתור בתמורה להכרת ארה"ב בירושלים כבירת מדינת ישראל, מהלך שיכול היה להחיות את תהליך השלום ולסייע לו "לסוגר את עסקת המאה" שהוא משתוקק לה כל כך לכאורה. מבחינת נתניהו, הכרת ארה"ב בירושלים היוותה ההגשמה היסטורית וחסרת תקדים של חלום הישראלים. אף על פי שטראמפ השאיר את שאלת גבולותיה הסופיים של ירושלים פתוחה, ישראלים ופלסטינים רבים כאחד תופסים את הכרתו כעוד מסמר בארונו של פתרון שתי מדינות.
כמו כן, החלטתו של טראמפ להקפיא את הסיוע הכלכלי לאונר"א הייתה קצרת רואי ושיחקה ישירות לידיו של נתניהו – כך איבד הנשיא את קלף המיקוח העיקרי שהיה בידי ארה"ב להחזיר את הרשות לשולחן המשא ומתן. בדרך זו, במקום לנצל את הכרת ירושלים כדי לקדם את השלום, טראמפ דווקא הרחיקה את הפלסטינים ואפשר לנתניהו להתמיד בדרכו.
אי נכונותה של ארה"ב להכריח את ישראל לשנות כיוון לא רק חותרת תחת הסיכוי לפתרון שתי מדיות אלא גם מותירה את ישראל במצב מסוכן. מספר הולך וגדל של יהודים בתוך ומחוץ לישראל חשים ניכור, אכזבה והתפכחות לגבי עתידה של המדינה וסיבת קיומה. ישראל נעשית יותר ויותר למדינה לאומנית נוקשה, כאשר הדתיים והמתנחלים משיגים עוד ועוד כוח השפעה בכל המוסדות הממשלתיים והפרטיים.
עבור הישראלים, תמיכתה הפוליטית, הכלכלית והצבאית של ארה"ב היא הדבר היחיד שחשוב. הימנעות הממשל מהשימוש במנופים הללו כדי לאלץ את ישראל לשנות את מדיניותה כלפי הפלסטינים רק מעודדת את הישראלים לקדם התרחבות טריטוריאלית בלי חשש לפעולה מענישה מצד התומכת החשובה ביותר שלה.
יתרה מזו, אף על פי שארה"ב כבר שרטטה לעצמה מסגרת ברורה למדי להסכם שלום, בחוסר אחריות מוחלט היא מאפשרת לישראלים לשנות את הדינמיקה הטריטוריאלית והפוליטית בגדה המערבית מבלי לשנות את מדיניותה כלפי ישראל כך שתתאים לאותה המסגרת הכללית לפתרון שתי מדינות.
לאור העובדה כי ארה"ב היא המדינה היחידה שמסוגלת לגרום לישראל לנקוט בוויתורים הדרושים כדי לעשות שלום, יש להכיר בכך כי בפועל היא מאפשרת לישראל לקדם מדיניות ארורה כלפי הפלסטינים. באי נכונותה להפעיל לחץ לעצירת מפעל ההתנחלויות, היא מחבלת למעשה בכל סיכוי להגיע להסכם שלום. למרבה הצער, שיקולים פוליטיים פנימיים יחד עם הערכתו השגויה של ממשל טראמפ בנוגע לחשיבות השלום הישראלי-פלסטיני ליציבות האזורית, יוסיפו לגבור על מדיניות שקולה ושפויה כלפי ישראל שתציל אותה מהרס עצמי.
עוד שלוש שנים של גיבוי פוליטי מוטעה מממשל טראמפ עלולות להנחית על ישראל מכה אנושה, ולהפוך אותה למדינה שאיננה יהודית ואיננה דמוקרטית. כדאי לכל הישראלים המריעים לטראמפ וחוגגים את עלייתו לשלטון להיזהר ממה שהם מבקשים.
תמיכתה הבלתי מסויגת של ארה"ב בישראל תהווה בסופו של דבר נשיקת המוות לשלום ישראלי-פלסטיני ותהפוך את ישראל למדינה מנודה המוקפת בחומות וגדרות, שחיה תמיד תחת איום ועל חרבה.
