All Writings
ספטמבר 7, 2016

אלפו: שערורייה מוסרית אשר אינה מקוממת איש

הזוועות המתמשכות באלפו אמורות לעורר כל מנהיג עולמי בעל גרגר של אומץ ליטול את היוזמה ולעשות את כל הנדרש כדי לשים קץ לקטל ולסבל הבלתי אנושי של העם הסורי. העובדה כי המצור על אלפו נמשך בלי הפוגה רק חושפת את חוסר הקומפטנטיות והתנוונותה המוסרית של הקהילה הבינלאומית, אשר אינה מצליחה להציל את חייהם של סורים חפים מפשע מפני מכונת ההרג של אסד. על ארה"ב לנקוט עמדה קשיחה יותר בנושא הפסקת הטבח באלפו.

בהתמקדותה העיקרית בניצחון על דאעש, ארה"ב דווקא מסייעת דה פאקטו לאסד להמשיך במסעו חסר הרחמים אשר כבר נטל את חייהם של כ-500,000 סורים, עקר מבתיהם כ-11 מיליון, והמיט הרס שלא נראה כמותו מאז מלחמת העולם השנייה. שפיכת דמם של אינספור אזרחים סוריים חפים מפשע, ובייחוד ילדים, חייבת תחילה להיפסק – רק אז ניתן יהיה לנהל משא ומתן על הספקת פעולות האיבה בטווח הארוך.

לאור מורכבותה של מלחמת האזרחים בסוריה, כפי שהדברים עומדים כיום אין פתרון באופק. מעורבים בסכסוך שחקנים מרובים – לרבות משטר אסד, המורדים, דאעש, איראן, רוסיה, טורקיה, הכורדים הסוריים, מגוון קבוצות קיצוניות, ואחרים כגון ערב הסעודית, אשר מנהלת מלחמת פרוקסי הן בסוריה והן בעיראק – אשר לכולם אינטרס רציני בתוצאות מלחמת האזרחים.

לכל שחקן בריתות ומטרות שונות, ואין כל דרך שבה יגיעו הצדדים לקונצנזוס, שכן אף אחד מהם אינו מעוניין ממש בצרתו של העם הסורי, אדרבה, הם מנצלים את הסכסוך רק כדי לשרת את אינטרסיהם ארוכי הטווח האסטרטגיים.

פלישתו הפזיזה של הנשיא בוש לעיראק בשנת 2003, אשר מוסיפה עד עצם היום הזה להרעיד את המזרח התיכון כולו, גרמה לנשיא אובמה להירתע מפני העמקת מעורבותה הצבאית של ארה"ב בסוריה. הוא חיפש בעבר ועוד מחפש היום (אולי בצדק) למנוע הסלמה נוספת, שכן הוא אינו רואה שום סיכוי לשים קץ לסכסוך בעתיד הנראה לעין, אף עם מעורבות אמריקנית מאסיבית.

כמו כן, אובמה הפקיר את סוריה לגחמותיהן של רוסיה ואיראן בפרט, ומאפשר לפוטין לנקוט בכל האמצעים הצבאיים שהוא מוצא לנכון לפנות אליהם כדי להגן על אסד, כל עוד הנשיא הסורי יוסיף לשמש כלי להבטחת האינטרסים הרוסיים.

מאמציה של ארה"ב להביא להפסקת אש נוספת, גם אם ישיגו זאת, לא יצליחו יותר מאשר בעבר, ובמקרה הטוב יספקו הפוגה מוגבלת ועדינה בפעולות האיבה בלבד. הסיבה מאחורי מלחמה טרגית זו הנה כי אין אפשרות ליישב קונפליקט קשה כל-כך לפתירה עם מספר רב כל-כך של שחקנים ואינטרסים מנוגדים, כל עוד נעדרים ארבעת התנאים הבאים לפתירת סכסוך.

ככלל, לא ניתן ליישב סכסוכים אלימים שנראים לכאורה בלתי פתירים אלא אם כן א) הצדדים המעורבים בסכסוך כבר הגיעו לידי נקודת תשישות מוחלטת; ב) השחקנים הראשיים יסיקו כי כבר אי אפשר לשפר את עמדתם ולנצח; ג) כבר לא קיים אינטרס אינהרנטי מבחינת אחד השחקנים הראשיים להמשיך ולנהל פשוט את הסכסוך על מנת לשרת מטרה אסטרטגית ארוכת טווח; ד) התרחש אירוע קטסטרופלי אשר יהפוך את השבת הסטטוס קוו לבלתי אפשרי, מה שייאלץ את שני הצדדים המסוכסכים לחפש בדחיפות פתרון בר-קיימא.

לאור העובדה כי אף אחד מהתנאים המוקדמים הנ"ל אינו קיים כיום וכי הסבירות שיתקיימו בעתיד הנראה לעין קלושה ביותר, ניתן לצפות כי מלחמת האזרחים בסוריה תימשך עוד חמש או עשר שנים, דבר שאינו חסר תקדים. בין היתר, מלחמת האזרחים בלבנון נמשכה כמעט 15 שנים (1975-1990), ומלחמת האזרחים באלג'יריה נמשכה כ-10 שנים (1992-2002).

היות ומלחמת האזרחים בסוריה תיגרר עוד מספר שנים, השאלה היא: עוד כמה זמן תוכל ארה"ב להרשות לעצמה לצפות מן הצד ולאפשר לטבח הבלתי נסלח של חפים מפשע להימשך בלי הפוגה?

על אף הבחירות לנשיאות, ארה"ב לא תוכל להשרות לעצמה לחמוק מתפקידה במנהיגה מוסרית. ככל הפחות, על ממשל אובמה לשדר מסר ברור וחד-משמעי לאסד באמצעות הפצצה כירורגית של שדות התעופה, חלק ממתקני חיל האוויר, ומבנים צבאים מוכרים ספציפיים בסוריה.

אין ספק כי פעולה כזו תתהדהד אצל הרוסים כמו גם אצל אסד, שכן הדבר האחרון ששני הגורמים הללו ירצו הוא הגברת תפקידה הצבאי של ארה"ב כנגד המשטר. זה מסביר דווקא מדוע מוכן היה אסד לוותר על מאגר הנשק הכימי: ברצונו היה להימנע מהתקפות אמריקניות. למרבה הצער, פירוק הנשק הכימי בסוריה היה עסקה אפקטיבית הרבה יותר אלמלא מנע מאובמה לנקוט בכל פעולה צבאית בעקבותיו.

מלבד זאת, לא נרתע אסד מהשימוש בפצצות חבית, אשר הורגות, מטילות מומים ומשמידות שכונות שלמות, בלי להשאיר מאחוריהן דבר אלא צללי הגיהינום. התקפות צבאיות אמריקניות, מוגבלות בהיקפן ובמשכן ככל שיהיו, יבהירו לאסד ושותפיו הרוסיים כי ארה"ב כבר לא תאפשר להם לבצע זוועות ללא השלכה.

במינימום, ארה"ב תשיב חלק מהאמינות והרלוונטיות שאיבדה, אך חשוב יותר, היא תמנע הרג נוסף ותאיץ את תהליך השגת הפסקת אש ברת-קיימא יותר, לפחות בין השחקנים הראשיים.

אם לא יצליח אובמה לעשות זאת, ההיסטוריה לא תזכיר את הישגיו המשמעותיים בענייני פנים אלא את תפקידו כנשיא שהיה עד ממקור ראשון להתפוררותה הטרגית של מדינה שלמה ולא עשה דבר כדי למנוע אותה, מה שמהווה למעשה המשך למלחמתו הנוראית של הנשיא בוש בעיראק אלא בצורה אחרת.

אולי האלמנט הקטסטרופלי ביותר במלחמה בסוריה הנו כי שני דורות או אף שלושה של סורים כבר נספו, ועובדה זו מותירה מאחוריה את הצלקות ההיסטוריות העמוקות ביותר.

כל מדינה חופשית תיאלץ בסופו של דבר להתמודד עם זאת בבושה ובקלון, שכן כשלו כלשון תהומי בכך שלא התקוממו כדי לעצור את הרוע הגדול הזה אשר הרחיב מדינה שלמה ולחלץ את המעט הנותר מאמינותם המוסרית.

TAGS
כללי
SHARE ARTICLE