זניחת הקוורטט לטובת יוזמת השלום הערבית

במהלך מספר פגישות שערכתי עם בכירי האיחוד האירופי בבריסל, הם טענו כי הגיעה העת להחיות את הקוורטט לענייני המזרח התיכון, גוף המורכב מארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה והאו"ם, במטרה לשקם את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני. אני נקטתי בעמדה הפוכה, שכן אני מאמין כי הקוורטט כשל בניסיונו להפיח רוח חיים חדשה במשא ומתן לשלום; וגרוע מזה, הוא הפך למעשה למכשול מרכזי בקידום תהליך השלום.

שלושת תנאיו המוקדמים של הקוורטט, אשר מחייבים את חמאס להכיר בישראל, לכבד הסכמים והתחייבויות קודמים, ולזנוח את האלימות בטרם יוכל להיחשב כפרטנר לגיטימי בשיחות השלום, הם מיושנים ולא-מעשיים, שכן תנאים מוקדמים אלו הנם בגדר כניעה לישראל מבחינת חמאס.

דרישותיו הבלתי-מציאותיות של הקוורטט בעצם מונעות ממנהיגות חמאס לנהל משא ומתן – ובלי השתתפותו המלאה של חמאס בתהליך כחלק בלתי נפרד מהמשלחת הפלסטינית, אין שלום ישראלי-פלסטיני שיחזיק מעמד אף אם הסכם ייחתם בסופו של דבר.

למעשה, כל מנהיג ישראל שבאמת מעוניין בהסכם שלום לא יתבע מחמאס לעמוד בדרישותיו של הקוורטט תחילה. אחרי שחמאס סבל במשך זמן רב כל כך את ההשפלה והעלבון של המצור הישראלי על עזה, אף אם יסכים, מעמדתו הנוכחית של חולשה, לנהל משא ומתן על הסכם שלום או הודנה ארוכת-טווח תחת כפייה, יהיה זה רק עניין של זמן עד שיתקוממו שוב בכדי להשיב לעצמם את הכבוד.

נתניהו כמובן תומך בתנאים המוקדמים שהציב הקוורטט, מאחר והוא יודע היטב כי חמאס לעולם לא יסכים להם. לפיכך, דה פקטו הקוורטט מספק לנתניהו את הכיסוי הפוליטי שהוא זקוק לו בכדי לסכל כל משא ומתן סובסטנטיבי, בטענה כי הפלסטינים נחושים בדעתם להשמיד את ישראל, תוך העמדת חמאס נגד הרשות ולהיפך.

אף על פי שהסיכויים קלושים לכך כי ממשל אובמה יפעל לחידוש המשא ומתן בשנת בחירות, 2016 אכן מספקת הזדמנות ייחודית לארה"ב ולאיחוד, השחקנים האפקטיביים היחידים בקוורטט, לסלול את הדרך למשא ומתן רציני ב-2017 ומעבר לה, בתנאי שיהפכו את מסגרת יוזמת השלום הערבית (ולאו דווקא יוזמת השלום של הקוורטט) לחלק מרכזי בכל שיחות שלום עתידיות.

בניגוד לדעה הרווחת בקרב ישראלים רבים, יוזמת השלום הערבית לא הוצעה לישראל על בסיס "קח או הנח", והיא מספקת מספר מכנים משותפים בין ישראל לחמאס להשגת פתרון של שתי מדינות לשני עמים תוך הצעת דרך-מוצא מצילת כבוד-עצמי לחמאס.

ארה"ב והאיחוד האירופי עשויים לשכנע מספר מדינות ערביות/מוסלמיות, בייחוד ערב הסעודית, קטאר, מצרים וטורקיה, אשר נהנות מהשפעה ניכרת על חמאס, להפעיל לחץ פוליטי וחומרי על מנהיגותו לאמץ באופן פורמלי את יוזמת השלום הערבית.

ביותר ממקרה אחד (כולל ב-2011, ב-2013 וב-2014), חמאס הצהיר בבירור על נכונותו לנהל משא ומתן תחת תנאים כמעט זהים לאלו המוצעים ביוזמת השלום הערבית. חמאס מבין היטב כי ישראל אינה הולכת לשום מקום ומחפש כעת דרכים להביא להקלה נוספת במצור על עזה ולהסרתו המלאה בסופו של דבר, מה שניתן בהחלט לעשות בהקשרה של יוזמת השלום הערבית.

כמו כן, על ארה"ב יחד עם האיחוד האירופי להפעיל לחץ אינטנסיבי על ישראל שתאמץ גם היא את יוזמת השלום הערבית. כעת, אלפי נכבדים ישראליים, לרבות הנשיא דאז שמעון פרס, יובל רבין (בנו של יצחק רבין), ראשי מוסדות הביטחון לשעבר, ביניהם ראש המוסד דאז מאיד דגן, חלק ניכר מהקהילה האקדמית, צוותי חשיבה, אלופי צה"ל בדימוס, ויותר ממחצית הציבור הישראלי תומכים ביוזמת השלום הערבית.

סקר שהוזמן על ידי "ישראל יוזמת" בשנת 2013 מצא כי 55% מהמשיבים תומכים ביוזמת השלום הערבית; ויש להעריך כי נתון זה יזנק ל-69% במידה והיוזמה תזכה לתמיכתו של ראש הממשלה.

יתר על כן, ישנן מספר מפלגות אופוזיציה בכנסת הנוכחית התופסות את יוזמת השלום הערבית כמרכזית להשגת שלום בר-קיימא. יאיר לפיד, מנהיג מפלגת המרכז "יש עתיד", אמר לאחרונה כי: "כינוסה של ועידה אזורית, כיריית הפתיחה להסדר אזורי כולל, היא הכלי הטקטי והפוליטי האפקטיבי ביותר להתנעת התהליך… מסגרת הדיון בוועידה תהיה היוזמה הסעודית-ערבית מ-2002".

היוזמה מתנה את ההכרה במדינת ישראל באימוץ הפתרון של שתי מדינות לשני עמים על בסיס גבולות 67 תוך החלפות שטחים, כמוסכם בין שרי חוץ ערביים למזכיר המדינה ג'ון קרי. בנוסף, יוזמת השלום הערבית תפתח את הדלת לחמאס לשוב לחיק קהילת מדינות ערב ולהתנער מתווית ארגון הטרור.

למעשה, חמאס אינו ארגון טרור על פי אף הגדרה קלאסית, שכן מדינות רבות, כולל ברזיל, שווייץ, קטאר וטורקיה, מקיימות קשרים עם חמאס כישות רגילה. ישראל בעצמה מתעסקת יומיומית עם חמאס במגוון חזיתות, לרבות מסחר, תעבורה ובאופן חשאי, ענייני ביטחון, על מנת לשמר את הפסקת האש הבלתי-פורמלית.

אימוץ יוזמת השלום הערבית הן על ידי ישראל והן על ידי חמאס ישנה את כלי המשחק, בייחוד עכשיו שמדינות ערב נוטות יותר לנרמול היחסים עם ישראל עקב המבוכה האזורית והעובדה כי לישראל ולמדינות ערב יש אויב משותף באיראן.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני הולך ונהיה קשה יותר לפתרון עם כל יום שעובר. הגיעה העת לארה"ב ולאיחוד האירופי לשרטט דרך חדשה ולהיפטר מהרעיון כי יש לדבוק במסגרות קודמות לשלום, ובייחוד הקוורטט, כאשר למעשה הוא מעולם לא קידם את תהליך השלום, אפילו לא במילימטר.

הזמנים השתנו; הקוורטט מת כבר מהיום שנולד, והחייאתו בשלב זה לא תביא להצלחתו. אלא, הפוקוס כעת חייב להיות על האוניברסליות של יוזמת השלום הערבית, אשר סביבה רוב הישראלים והפלסטינים, כמו גם מדינות ערב והקהילה הבינלאומית, יכולים להתלכד.

על הישראלים והפלסטינים כאחד להתמקד במהלך שנת 2016 בשבירת המחסום הפסיכולוגי על ידי נקיטת צעדים מפייסים עם תמיכתם ועידודם של ארה"ב והאיחוד האירופי ולסלול את הדרך לחידוש משא ומתן רציני עם מחויבות בלתי-מעורערת.

מחויבות כזו עשויה להוביל להסכם ישראלי-פלסטיני בהקשרו של שלום ישראלי-ערבי כולל, אשר אותו הישראלים מחפשים ואשר רק יוזמת השלום הערבית יכולה לספק.

יש לזנוח את הקוורטט לטובת יוזמת השלום הערבית, אפשרות שצוברת תנופה בחודשים האחרונים בהיעדר כל מסגרת אלטרנטיבית מעשית לשלום.