לשים קץ למשבר ההומניטארי בעיראק

עיראק, פעם ערש התרבות האנושית, חוותה ומוסיפה לחוות את אחד הסכסוכים האלימים הנוראים בהיסטוריה המודרנית, אשר עומד בניגוד לכל מראית-עין של אנושיות מתורבתת. קשה לדמיין את סדר גודל המוות והחורבן אשר הומטו על העם העיראקי על ידי מעצמות זרות וטרור פנימי. עם זאת, המדינה עוד מסוגלת להתגבר על זוועות 14 השנים האחרונות, במידה ומנהיגיה יאמדו מחדש בצורה מדויקת את הדינמיקה האזורית והפנימית ויסכימו לאפשר לכל העיראקים, ללא הבדל כת או אוריינטציה תרבותית,  לבחור במבנה פוליטי ואזרחי משלהם.

מאז פלישת ארה"ב ובעלות בריתה לעיראק ב-2003, נהרגו עד  500,000אזרחים. מאז 2006, נרשמו מעל ל-40,000 פיגועי טרור מתועדים בהם מתו בממוצע יותר מ-7,100 אנשים בשנה. עד כה, כ-225,000 אזרחים עיראקים הפכו לפליטים, וכ-3.1 מיליון לעקורים פנימיים. הריסת התשתיות ושיבושים סוציואקונומיים גררו רעב והתפשטות מלחות, בייחוד בקרב עשרות אלפי הילדים שפגיעים ושסובלים מתת-תזונה. כל החורבן האנושי והחומרי הזה הגיע לשיאו עם עלייתו של דאעש, אשר החריב את המדינה, בשעה שהטרור הפנימי המתנהל ללא אבחנה בין הסונים לשיעים נמשך ללא הפוגה.

טרגדיה זו מתפתחת בעת שהממשל העיראקי והעם העיראקי עוד נמקים בצל המוות והחורבן, ומשוטטים בשממה הפוליטית בחיפוש אחר דרכים לאחות את שברי המדינה בעקבות הניצחון על דאעש שבאופק. אולם, מאמצים אלו עלולים להוכיח את עצמם כחסרי תועלת.

ממשלו של חיידר אל-עבאדי מתעלם מהעובדה כי הכורדים העיראקיים כבר על סף הקמת מדינה עצמאית משלהם בעקבות משאל העם שעומד להיערך באמצע חודש ספטמבר הקרוב, וכי הסונים ידחו את הסטטוס קוו ולעולם לא יכפיפו את עצמם שוב לגחמותיו של ממשל שיעי בבגדאד.

לאחר שחוו את האפליה, הדיכוי והאלימות המופקרת שבוצעו נגדם, בייחוד בשמונה השנים תחת ממשלו של נורי אל-מאלכי, הקהילה הסונית מזמן הסיקה כי רווחתם העתידית תלויה רק ברצונם וביכולתם למשול על עצמם. הם נחושים בדעתם ללכת בעקבות מקביליהם הכורדיים ולהקים שלטון אוטונומי כתנאי מוקדם להפסקת שפיכות הדמים.

הקטל, אשר החל מיד לאחר מלחמת עיראק ב-2003, מוסיף להשתולל ולגבות את חייהם של מאות אנשים מדי שבוע, והסבירות שייפסק קלושה כל עוד: א) הממשל העיראקי והמעצמות הזרות הפועלות, כולל ארה"ב, עוד שבויים באשליה כי ניתן לשמר את אחדותה הגיאוגרפית של עיראק, ו-ב) איראן השיעית וסעודיה הסונית עוד מנהלות מלחמת פרוקסי בעיראק על מנת להבטיח את אינטרסיהן הגאו-אסטרטגיים במטרה להפוך להגמון באזור.

במובנים רבים, עלייתו של דאעש ושליטתו על חלק ניכר משלושת המחוזות הסוניים מעמיקות נוסף את נחישותם של הסונים להילחם למען עצמאותם מכל כוח פנימי או חיצוני. בנוסף להתעללות המקוממת שחוו תחת ממשל אל-מאלכי, הסונים גם חוו על בשרם את אכזריותו של דאעש ושיטות שליטתו המבעיתות.

הילדים הושפעו במידה הניכרת ביותר, שכן הם היו עדים לאכזריותו הבלתי-נתפסת של דאעש בזמן אמת. ילדים גויסו כדי לבצע את הפשעים השפלים ביותר; מאות אלפים עברו טראומה כאשר נאלצו לצפות בעריפות-ראש וביחס האיום כלפי עוברי-אורח חפים מפשע אשר "נחשדו" בביצוע עבירות קלות.

שחרור מוסול מהווה התחלה חדשה והזדמנות לבנות עתיד מבטיח לעיראק. מבחינה זו, אני טוען כי עוצמתה של עיראק נשענת על הפרדתן של שלוש הכתות העיקריות תחילה לישויות פוליטיות עצמאיות זו מזו. על הממשל המרכזי לתמוך בהקמתה של ישות סונית עצמאית ולתקן את החוקה כך שתשקף את החלוקות הפוליטיות והטריטוריאליות החדשות.

פנימית, על הממשל העיראקי לטפל בשחיתות האנדמית, אשר מכלה כשליש מהכנסותיה של מדינה, להקים רשות שופטת הוגנת ונטולת פניות, ליזום פיתוח כלכלי, ולהימנע מהתערבות בענייני הפנים והחוץ של הכורדים והסונים בזמן שעושים סדר בבתיהם.

היות ואין נפט בשלושת המחוזות הסוניים, פיתוחם הכלכלי תלוי בהבטחת חלקם של ההכנסות באמצעות חקיקת חוק הנפט המיוחל. בנוסף   לכך, הישות הסונית החדשה תזדקק לתמיכה כלכלית ממדינות המפרץ, מארה"ב ומהאיחוד האירופי, על מנת לבסס את עצמה כישות ברת-קיימא.

אסור שהממשל המרכזי הסוני בבגדאד יחזיק אותם כבני ערובה על ידי כך שתמנע מהם את חלקם הלגיטימי, ובאופן זו תמנע מהם להקים מדינה עצמאית משלהם. מהלך כזה יהיה מתכון להמשך שפיכות הדמים והחורבן, אשר רק יעמיק את הפער ביניהם, על חשבון עתיד המדינה.

תועלותיה של מפת הדרכים הזו הן עצומות, שכן תחילה היא תשפיע ישירות על יציבותה העתידית של עיראק, ותשים קץ למלחמת הפרוקסי בין ערב הסעודית לאיראן, ככל ששתי המעצמות נוכחות לדעת כי אף צד אינו יכול לשנות את מציאות הדו-קיום הסוני-שיעי, לא בעיראק עצמה ולא כשכנות. הסדר זה גם יצמצם את האיום האיראני, אשר נתפס על ידי מדינות המפרץ וישראל כמקור למתח האזורי ולקונפליקט האלים.

יתר על כן, היא תצמצם בצורה ניכרת את הפעילויות הלוחמניות, תשפר את הביטחון האזורי, ותניע תהליך שלום ופיוס שישים קץ למעגל הנקמה והגמול שיימשך באופן בלתי נמנע, לנוכח האלימות המבעיתה שהמיטו זה על זה במהלך ארבע עשרה השנים האחרונות.

רק כאשר הסונים יקימו ישות משלהם ויבנו את התשתית למדינה עצמאית יחושו מועצמים ובטוחים מספיק כדי לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם הכורדים והשיעים כשווים, מה שיסלול את הדרך לקונפדרציה מתפקדת ביניהם בשלב מאוחר יותר.

תפקידה של ארה"ב בשלב מוקדם זה הוא חשוב באופן קריטי. על ארה"ב לתמוך בהקמת ישות סונית עצמאית, להשאיר כוחות צבאיים מסוימים בעיראק לאורך תקופת המעבר, לאמן ולצייד אנשי ביטחון, לרסן ארגונים קיצוניים, ולהנחות את הסונים בפיתוח מבנה פוליטי העולה בקנה אחד עם אמונותיהם, תרבותם ושאיפותיהם.

ללא ספק, המוות והחורבן שהעיראקים חוו ב-14 השנים האחרונות חייבים להיפסק. הילדים הושפעו במידה הניכרת ביותר; הם סבלו מתת-תזונה, ממחלות ומעקירה, עם צלקות פסיכולוגיות נצחיות שיישארו כל חייהם. עשרות אלפים נהרגו, ולא פחות התייתמו, בלי לדעת מה קרה להם ומדוע.

הגיעה העת לשים קץ לטרגדיה העיראקית. חלק ניכר מהריפוי והסיכויים לעתיד טוב ומבטיח יותר בידי העם העיראקי עצמו – הם אלו שיצטרכו להתעלות בסופו של דבר מעל הכיתתיות, והם אלו שיצטרכו לשנות את גורלם.