נשים ישראליות ופלסטיניות צריכות להרים את נס המרד

לציון האירוע העצוב של 50  שנה לכיבוש הישראלי בגדה המערבית, אכתוב סדרת מאמרים המציעים מספר צעדי אדם-מול-אדם, אשר עד עתה חסרים, ואשר על ישראלים ופלסטינים לנקוט בהם כדי לשים קץ לכיבוש. להלן המאמר הראשון בסדרה, אשר מתייחס לתפקידן הקריטי של נשים ישראליות ופלסטיניות.

מבחינה היסטורית, נשים מילאו תפקיד חשוב בפתירת סכסוכים אלימים שנמשכו שנים אם לא עשורים. אם כי נשים ישראליות ופלסטיניות מחו נגד הכיבוש בעבר, זאת הייתה בקנה מידה קטן, וקולותיהן נבלעו בהתנגדות האינטנסיבית של תנועת המתנחלים העוצמתית והכוחנית. אף על פי שקיים רוב הן בקרב הישראלים והן בקרב הפלסטינים שרוצה תמיד בקץ לסכסוך, ממשלת נתניהו והרשות הפלסטינית בהתאמה אינם מקדמים מדיניות העולה בקנה אחד עם הדרישות להשגת הסכם שלום. הגיעה העת לנשים ישראליות ופלסטיניות להשמיע יחדיו את קולותיהן ולדרוש שלום עכשיו, וגם להיות מוכנות לנקוט בכל אמצעי לא אלים שברשותן כדי להגיע למטרה זו, לא משנה כמה ארוך ומייגע התהליך עלול להיות.

תפקידן של נשים בפתירת סכסוכים גלובליים מציג תמונה ברורה לדרך שבה נשים עשויות להשפיע לטובה על מהלך האירועים. בצפון אירלנד, הארגון Peace People (אנשי השלום) היווה גורם מכריע בחיזוק הסולידריות בין מגזרים שונים, בדה-לגיטימציה של האלימות, וביצירת המומנטום לשלום. התנועה ארגנה מצעדים, אשר הגיעו לשיאם בעצרת ענק בלונדון שבה השתתפו יותר מ-10,000 בני אדם, וקידמה את השלום גם באזורים מקומיים. קואליציית הנשים של צפון אירלנד (Northern Ireland Women’s Coalition) השיגה בסופו של דבר ייצוג בפורום לצפון אירלנד (Northern Ireland Forum) (מה שהוביל להסכם יום שישי הטוב) והיוותה קול קריטי בתהליך השלום.

מספר ארגוני נשים היו פעילים במהלך הסכסוכים במדינות הבלקן, כאשר כל אחד תרם את קולו לפתירת הקונפליקט. סניף בלגרד של נשים בשחור ארגן משמרות מחאה נגד הזוועות שהסרבים ביצעו באזור ותמכו בהקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר. כיום הן ממשיכות את עבודתן באמצעות משמרות מחאה והפגנות מתמשכות, מתן תמיכה בפליטים ובעקורים מהסכסוך, ושיתוף פעולה עם ארגון נשים קוסובי במטרה לגשר בין סרביה לקוסובו.

תנועת נשות ליבריה (Women of Liberia Mass Action for Peace) שיחקה תקפיד חשוב בשימת קץ למלחמת האזרחים השנייה בליבריה. הנשים המעורבות בקבוצה זו ארגנו פעולות מחאה בקהילותיהן (אשר זכו לפרסום באמצעות תחנות הרדיו של הכנסייה הקתולית, ולאחר מכן באמצעי תקשורת פנימיים ובינלאומיים אחרים), ובסופו של דבר הגיעו לשיחות השלום בגאנה, שבהן חסמו הנשים את כל הכניסות והיציאות בבניין שבו נערך המשא ומתן עד שהגיעו לפתרון.

אולי אחד ארגוני הנשים המפורסמים ביותר בעולם הוא אימהות פלאזה דה מאיו (Madres de Plaza de Mayo), אשר נוסד ב-1977 על ידי נשים שילדיהן נעלמו במהלך המלחמה המלוכלכת בארגנטינה. פעולות המחאה השבועיות שלהן גרמו לשלטון האזרחי החל משנת 1984 לחקור ולהעמיד לדין את המעורבים במעשי הזוועה. ארגון קשור, סבתות פלאזה דה מאיו, תרם תרומה ניכרת בייסודם של צוות האנתרופולוגיה המשפטית הארגנטינאי ובנק הנתונים הגנטיים הלאומי, אשר זיהו את גופותיהם של הנעלמים, כמו גם את ילדיהן שעוד היו בחיים ונשלחו לאימוץ בחשאי ובאופן בלתי חוקי.

בישראל, החברה האזרחית צריכה לתמוך במאמציהם של ארגונים כגון נשים בשחור ונשים עושות שלום להפעיל את כוח התרסתן ולהשמיע את קולותיהן. נשים בשחור עורכות משמרות מחאה כל ערב שישי בירושלים מאז 1988 במחאה נגד הכיבוש הישראלי, וסיפקו את ההשראה להקמת סניפי הארגון במקומות אחרים בעולם (לדוגמה בסרביה, כנ"ל).

תנועת נשים עושות שלום יוזמת פעולות שונות, ביניהן שביתת הרעב המפורסמת שהתקיימה במהלך מבצע צוק איתן, אשר הביאה לפגישה עם נתניהו ולהבטחתו כי ייפגש עם אבו מאזן בכל עת וללא תנאים מוקדמים. תכניות אחרות כללו הקרנות ארציות של הסרט התיעודי Pray the Devil Back to Hell על נשות ליבריה, בעברית, בערבית וברוסית, כדי לעורר עניין  בשלום ולהראות עד כמה תנועות מסוג זה יכולות להצליח.

הפעילויות הללו חיוניות ללא ספק, אולם הן מוגבלות למדי בהיקפן ואינן מצליחות לעורר תמיכה ציבורית נרחבת – עובדה שמשקפת את אדישותה של החברה הישראלית באופן כללי – ולאלץ את ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית להתחייב לשלום במקום לשלם לו מס שפתיים בלבד תוך קריאות לשלום מבלי לנקוט בכל פעולה מוחשית כדי להוכיח ולקיים התחייבות זו.

ישנן מספר פעולות אזרחיות משותפות שנשים ישראליות ופלסטיניות עשויות ליזום אותן כדי לשנות את הדינמיקה של הסכסוך בצורה דומה לדוגמאות שהבאתי לעיל. על מנת להצליח, נשים ישראליות ופלסטיניות צריכות לנקוט בפעולות מרובות, להתמיד ולהיוותר עקביות ואיתנות בהעברת מסרן, ולהסלים את אותן הפעולות במידה והשלטונות לא ייענו לדרישותיהן.

יש לארגן הפגנות המוניות שבהן ישתתפו עשרות אלפי בני אדם, תוך איתות כוונה לערוך בעקבותיהן הפגנות שבועיות קבועות, בקנה מידה קטן יותר יחסית. על הנשים לערוך את ההפגנות הללו בחלקים שונים מהארץ על מנת להשמיע את התנגדותן למדיניות השלטון, ולתבוע שינוי מידי באמצעות ייזום תהליך פיוס שישכך את השנאה וחוסר האמון בין שני הצדדים.

אם לא יזכו לתגובה או תזוזה חיובית רשמית מהשלטון, זה השלב שבו אפשר להתחיל בהסלמה – דהיינו, מהלך לקראת מרי אזרחי, במידה וייעשה ללא אלימות מכל צורה שהיא.

מרי אזרחי עשוי לכלול אך לא יהיה מוגבל להצפה המונית של מרחבים ציבוריים (שדות תעופה, ככרות, קניונים וכו') במפגינים, שכן הציבור הרחב חייב להרגיש את השפעתן של פעולות מחאה אלו בזמן אמת. רבים מהמפגינים יכולים לצפות כי ייעצרו; אסור להם להתנגד לעצירה אלא לקבל אותה בברכה, כך שיהיה בלתי-אפשרי פשוט לרשויות להתמודד עם עשרות אלפי העצורים.

שביתות שבת במחסומים בשני הצדדים יעכבו במידה רבה את אנשי הביטחון בעיבוד תנועתם של ישראלים ופלסטינים מצד לצד, מה שיקשה מאוד על כניסתם של פועלים פלסטינים לתוך ישראל שבה זקוקים להם. לזאת תהיה השפעה שלילית לא רק על הפועלים הפלסטיניים אלא גם על התעשיות הישראליות שבהן הם עובדים.

פעולות מחאה בגדר ההפרדה יבהירו בצורה חד-משמעית כי השלום לא יתבסס על הפרדה בין הצדדים אלא על שיתוף פעולה מלאה בכל אינטראקציה אזרחית וביטחונית.

פעולות מחאה בכנסת ובמוקטעה ברמאללה ישדרו מסר ברור למחוקקים ולאלו שבעמדה לעצב את המדיניות כי הקיפאון אינו יכול להימשך, שכן אין אלטרנטיבה לדו-קיום.

יש לשים על הכוונת באופן ספציפי כל סמל של הכיבוש (לדוגמה, גדר ההפרדה, ההתנחלויות) – בין היתר אפשר ליצור יצירות אמנות בגדר שמדגישות את האירוניה בעובדה כי ישראל למעשה בונה כלא לעצמה כאשר פועלים כסוהרים נגד הפלסטינים החיים תחת מצור.

על מנת להבטיח כי ההפגנות והמצעדים לא יהיו אלימים, למארגנים צריכה להיות תכנית פעולה ברורה לכל פעילות מרי אזרחי,  תכנית מגירה, ויכולת לגייס מתנדבים לפעול ל"ריסון ההמון" במידת הצורך כדי להימנע מכל עימות עם שוטרים.

נשים ישראליות ופלסטיניות צריכות לרתום את עוצמתן המדהימה כדי לדרוש סיום לסכסוך. תהיה להן השפעה ניכרת יותר מאשר גברים, אם ישלבו ידיים, ייצאו בהמונים, ויתמקדו מסר לשים קץ לכיבוש.

אחרי 70 שנה, טרגדיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני חייבת להסתיים. לנשים ישראליות ופלסטיניות יש את הכוח להרים את נס המרד הלא-אלים, ולהשתמש בו כדי להביא את השלום לארץ אשר לשני הצדדים אין ברירה אלא לחלוק אותה בסופו של דבר.