מכתב גלוי לישראלים ולפלסטינים
זה יותר משלושים שנה שאני כותב על הסכסוך ביניכם, ומוצא את עצמי עוסק בדרך קבע שוב ושוב באותן סוגיות. אופי הסכסוך אינו משתנה. אתם חיים בדו-קיום, ולמרות אסונות שאתם מביאים על עצמכם, נועדתם לחיות ביחד עד קץ הימים. עליכם לעשות כעת את הבחירה בין חיים של הרמוניה ושלווה, או למצער בין חיים של איבה ושנאה תוך כדי הרס עצמי.
אין ילד – פלסטיני או ישראלי כאחד – אשר נגזר עליו למות למען מטרה שנוגדת את המציאות והשכל הישר. לקחת נערים כבני ערובה ואחר כך להרגם בדם קר, או לחטוף ילד ולשרוף אותו בעודו בחיים הינם מעשים שנוגדים את אמונותיכם הדתיות ואת העקרונות הבסיסיים של אנושיותכם.
בדומה לחיות פרא, המטורפים המיליטנטיים שביניכם עוקבים במחשכים אחר טרפם, על מנת לספק את תשוקתם לנקמה וּלגמוּל. הם מטילים עליכם חרפה ובושה, הן כפרטים והן כלאום, בעודם מרעילים בבוזם ובעוינותם את הדורות הבאים, וגוזלים מהם את עתידם ואת מעט התקווה שעוד נותרה אצלם לחיים הרמוניים ושלווים.
רובכם – ישראלים ופלסטינים כאחד – זועקים לשלום, בעודכם כמהים לבואו של אותו יום חמקמק בו תוכלו לעלות על יצועכם ללא פחד, עם ציפייה נרגשת ליום המחר. כל יום שגובה את מחיר הדמים והעינויים של כה רבים הוא יום בו קבריכם נחפרים עמוק יותר באדמה, בהם נטמנים ילדים חפים מפשע ללא כל תקווה לעתיד טוב יותר.
הפער ביניכם הולך ומתרחב, בהזינו מעגל קסמים של מוות והרס. במקום הושטת יד אוהדת, הנכם מחריבים את שרידי האמפתיה לאחֵר שעוד נותרו בכם, בידעכם שאין לאן ללכת, אלא ביחד.
ואתם – הקוראים לעצמכם 'מנהיגים' – הנכם האשמים אשר אחראים להוויה אומללה זו. שטופי אידיאולוגיה עיוורת, נסחפים אחר דוגמות דתיות מתעתעות ומוּנָעים מתחושות משיחיות כוזבות, אתם מלבים את אש המרירות והאלימות ומתסיסים את צאן מרעייתכם.
תתבייש לך נפתלי בנט, אתה אינך אלא קנאי משוגע. אתה רוצה לספח את רובה של הגדה המערבית ומטיף בגלוי לפלישה לעזה. אתה מצהיר שמלחמה עם החמאס היא בלתי נמנעת וכי "עדיף שאנחנו [הישראלים] ניזום אותה."
אתה עצמך מהווה סכנה לתושבי ישראל, עליהם אתה כביכול שואף להגן. מבחינתך אין בעיה במותם של מאות ישראלים ופלסטינים, כל עוד אתה תמשיך לצבור הון וליהנות מן המיטב שיש לחיים להציע.
ומה בנוגע לך, אסמעיל הנייה, מנהיגה הסורר של החמאס. אתה אינך אלא שוטה פנאטי אשר מסרב לראות את האור. אתה היללתָ את חטיפת שלושת הנערים הישראלים, אתה קורא לאינתיפאדה חדשה ומעודד את "הסלמת ההתנגדות", וכל זאת רק כדי לחזות באלפי פלסטינים המוּבָלים כצאן לטבח על מזבח האגו המעוות שלך, כמו גם אמונותיך הדתיות החלולות.
ומה אתך דני דנון, סגן שר הביטחון הישראלי? הן מזמן אבדת את כיוונך המוסרי; אתה מצדד ללא בושה בענישה קולקטיבית לכל הפלסטינים, ומכריז בגאווה: "אם טרוריסטים ימצאו מקלט בקרב בני עמם, אזי יהיו הם אלה (נותני המקלט) שישלמו את המחיר".
ואתה חאלד משעל, מנהיגו הפוליטי החצוף של חמאס. אתה מעודד חטיפות נוספות של ישראלים, ובארסיותך "מברך" את החוטפים, כאילו גילו בזאת את המרשם להיות "[חופשי] מכלא הכיבוש". בדבריך אתה גורם לאומללות רבה יותר של פלסטינים חפים מפשע, שכל שאיפתם היא ליהנות מחיים נורמאליים, נטולי צער וכאב.
וראש הממשלה נתניהו, אתה אינך יכול להסתתר מאחורי תגובתך הרפה לחטיפתם של שלושת הנערים הישראלים וביטויי השתתפותך בצער הוריו של הנער הפלסטיני שהוכה והועלה באש. עכשיו אתה קוצר את פרי הבאושים של התפשטות בלתי נלאית על אדמות, כמו גם של משנתך האידיאולוגית העיוורת.
אתה הוא זה שיצרת את המצב הבלתי ניתן לגישור בינך לבין הפלסטינים, ותרמת רבות למבוי הסתום והעדר התקווה לסיכוי להגיע אי פעם להסכם שלום.
הנכם במצוקה גדולה, ישראלים ופלסטינים כאחד: אתם מוּבָלים ע"י הנהגות כושלות, מרוכזות בעצמן ונעדרות שאר רוח ואומץ. האם אי פעם עצרתם ושאלתם שאלה פשוטה: לאן אנחנו הולכים מכאן? אף לא אחד מכם – בנט, הָנייה, נתניהו, משעל ועבאס – יודע מה יהיה גורלן של ישראל ופלסטין בעוד חמש או עשר שנים, כל עוד תמשיכו במדיניותכם שאבד עליה הכלח.
אתם – ישראלים, פלסטינים, מנהיגים ותושבים – חייבים להשלים עם המציאות האכזרית אותה הנכם מסרבים לראות. אתם תקועים; אין מפלט ואין עתיד לצד אחד ללא הצד השני.
אתם, קיצונים פלסטינים ששואפים להרס ישראל תוך כדי סיכון עצמכם, צריכים לדעת כי ישראל היא כאן לעד ולא תיעלם לעולם. ואתם, פנאטים ישראלים אשר זוממים לסכל את שאיפתם של הפלסטינים למדינה משלהם, תדרדרו לתהום את ישראל כמדינה יהודית. ישראל תיהפך למדינת צבא, מבודדת ושנואה על קהילת העמים כולה.
נתניהו ועבאס, באופן פרדוקסאלי אתם עדיין יכולים לשנות את הכיוון הנוכחי המסוכן. אם רצונכם באמת ובתמים להשיג שלום על בסיס פתרון שתי המדינות, אז אנא הוכיחו זאת בהיענותכם לצו השעה, והִפכו את טרגדיית הימים האחרונים לניצחון סוחף.
זוהי השעה בה עליכם לעמוד ביחד זה לצד זה, ולהכריז על מחויבותכם הבלתי מעורערת לממש שלום עכשיו. בידיכם האחריות המוסרית להבטיח כי חייהם של ילדים ישראלים ופלסטינים אשר נגדעו באִבּם יהוו זרז להשכנת שלום, ולא המשך לאלימות ומוות.
נתניהו, אינך יכול להמשיך ולנפנף באפשרות שהקואליציה שלך עלולה לקרוס במידה ותאשר ויתורים נדיבים לפלסטינים; אל תיענה לעצת הניצים בממשלתך לחזור ולפלוש לעזה.
כשהרוחות יירגעו יהיה עליך לאזור אומץ, לפזר את ממשלתך וליצור קואליציה חדשה שתוקדש לנתיב השלום.
למרות שגיאותיך בעבר, עדיין ניחנת בתכונות של מנהיג אותן עליך להפעיל על מנת למנוע אסון בפתח. זו יכולה להיות שעתה הגדולה של הקריירה ארוכת השנים שלך, או למצער שעת קלון ובושה בכישלונך להתעלות מעל יריביך.
מחמוד עבאס, גם אתה חייב להגיע להחלטות קשות. בעוד שממשלה מאוחדת עדיפה לתהליך של שיחות שלום, עליך לדרוש שחמאס ייצמד לכללי המחויבות ההדדית.
עליך להתעקש על כך שמנהיגי החמאס ינטשו אחת ולתמיד את דרך האלימות, ואם לא אז "לזרוק אותם לכלבים". הם ישלמו ביוקר על בגידתם בבני עמם הפלסטינים בעזה, אשר משוועים לטעם של חופש וניצוץ של תקווה.
אתם, ישראלים ופלסטינים בעלי מצפון, חייבים להשמיע את קולכם ברמה: מספיק ודי, לא עוד מרחץ דמים, לא עוד אבדן של חיים יקרים, הקץ לדמעות ולליבם השבור של הורים.
לכולכם הגיעה העת לחתור לשלום, משום שהמשך הסכסוך לא יגרוף ניצחון כי אם רק מוות והרס הדדי. כשהשלום הוא בהישג יד אין במוות תהילה, גבורה, כבוד או קדושה.
