יום עצוב לטורקיה

נצחונו הצמוד ביותר של הנשיא הטורקי ארדואן (51.3% מהקולות לעומת 48.7%) במשאל העם שנערך ב-16 לאפריל, אינו מעניק לארדואן למעשה את המנדט הדרוש כדי לשלוט עם הסמכויות הגורפות שהחוקה החדשה מקנה לנשיא, בייחוד כאשר תוצאות משאל העם כה שנויות במחלוקת. אף אם לא היו מעשי הונאה ואי-סדירויות ברורים במניין הקולות (אשר על פי כל הדיווחים היו נפוצים), התנאים שבהם נערך משאל העם שמו ללעג את עיקרון היסוד הדמוקרטי של בחירות חופשיות והוגנות. לנוכח התנהלותו של ארדואן בכל הקשור למדיניות החוץ והפנים שלו, על ארה"ב והאיחוד האירופי כעת להעריך מחדש את תפקידה של טורקיה בנאט"ו, את מעמדה כבעלת ברית במלחמה נגד דאעש, ואת אמינותה תחת נשיאותו של ארדואן.

ישנם 25 גורמים לפחות אשר מערערים את הלגיטימיות של משאל העם ותוצאותיו, ומהרגע שיושמו, השלכותיהם לעתידה של טורקיה יהיו נוראיות ולמעשה יחרצו את גורלה של הדמוקרטיה הפרוספקטיבית במדינה:

1.    משאל העם נערך תחת מצב חירום אשר הוכרז בעקבות ניסיון ההפיכה ביולי 2016;
2.    משאל העם בא בעקבות מסע טיהור, אשר זרע פחד וחרדה בכל במדינה;
3.    משאל העם נערך תחת תנאים ביטחוניים חמורים, עקב פעולות טרור מצד ה-PKK ודאעש;
4.    חברי אופוזיציה נחשפו לאיומים, ורבים מהם נעצרו, יורו או הוכו;
5.    חששות לביטחון האישי דיכאו הבעת מגוון דעות;
6.    מיליוני טורקים מאמינים כי משאל העם הופך חוקית את השלטון בטורקיה לדיקטטורה;
7.    מקרים רבים של הונאת בחירות תועדו במצלמות כפי הנראה;
8.    החוקה החדשה ממיטה מכת מוות על מערכת הבלמים והאיזונים בהפעלת סמכויות;
9.    הקמפיין בעד ("כן") זכה לסיקור רב יותר באופן ניכר בתקשורת מאשר הקמפיין שנוהל על ידי מתנגדיו;
10.    איגודים מקצועיים לא הורשו לערוך אירועים במהלך הקמפיין לקידום הצבעה נגד ("לא");
11.    בכירים בממשל עיוותו את הנרטיבים בקמפיין והשוו את תומכי ההצבעה נגד לטרוריסטים;
12.    ארדואן תיאר בצורה מסולפת את משאל העם כבחירת העם על מנת לגבש כוח;
13.    משתמע מהניצחון הצמוד כי לארדואן אין מנדט של ממש למשול;
14.    כמיליון פתקי הצבעה שלא הוחתמו נחשבו כתקפים;
15.    משאל העם מראה כי פולחן אישיות הפך לעיקרון השולט;
16.    במיומנות ארדואן השתמש ביריבים זרים ובתיאוריות קשר כדי לגייס את הבסיס האסלאמי שלו;
17.    משקיפים פנימיים ובינלאומיים הביעו ספקות רציניים לגבי חוקיות התהליך;
18.    מצביעים נאלצו להצביע על 18 תיקונים לחוקה המשפיעים על 72 סעיפים בחבילה אחת;
19.    נמנע מהמצביעים מידע נטול פניות כדי לקבל החלטה מושכלת;
20.    לוועדת הבחירות חסרה שקיפות, כאשר פגישותיה היו סגורות לציבור;
21.    עצירתם של יותר מ-100 עיתונאים תחת חוקי חירום מנעה חופש ביטוי;
22.    158 אמצעי תקשורת סך הכול נסגרו, לרבות עיתונים, ערוצי טלוויזיה ותחנות רדיו;
23.    לפני משאל העם, יותר מ-1500 ארגוני חברה אזרחית פורקו;
24.    חופש ההתכנסות וההתאגדות הוגבלו תחת מצב החירום;
25.    אזרחים טורקיים רבים שנמלטו מהמדינה מתוך חשש לחייהם לא יכלו להצביע.

רוב המקיפים בתוך ומחוץ למדינה מנבאים כי משאל העם ותוצאותיו יובילו לקיטוב קיצוני יותר בחברה הטורקית. העובדה כי החוזה החברתי החדש מבוסס על יסודות חברתיים, פוליטיים וכלכליים עדינים ביותר עלולה להתפוצץ בפרצופו של הממשל.

היות וחלק ניכר מהאוכלוסייה מאמין כי משאל העם נגנב, הוא חסר לגיטימיות למעשה. ארדואן יתקשה ליישם תכנית כלכלית משמעותית ללא תמיכה ציבורית גורפת, וזאת עלולה להביא לסטגנציה כלכלית נוספת.

הסמכויות שהוקנו לארדואן יאפשרו לו להתמיד במסע הטיהור, ובמקום להושיט יד לאופוזיציה, סביר להניח כי יפעל כדי למחוץ אותה. בנחישותו לגבש סמכויות אבסולוטיות, ייאלץ ארדואן לפנות לדיכוי ולשלטון צווים, מה שללא ספק יצית עוד הפגנות רחוב ועם הזמן אי שקט רווח.

תחת חוקה כזו, טורקיה תתרחק נוסף מערכים מערביים, ולזאת תהיה השפעה שלילית חמורה על סיכוייה להצטרף לאיחוד האירופי. יתר על כן, הצהרתו של ארדואן, מיד אחרי שהתקבלו תוצאות משאל העם, כי יחזיר את עונש המוות, שמה קץ בפועל לשיחות עם האיחוד בנושא זה.

ארדואן יאיץ נוסף את האסלאמיזציה של המדינה, שכן הוא נותר איתן בשאיפתו להפוך את טורקיה למדינה הסונית המובילה, הישג שרק ירחיק את מדינות ערב אשר חושדות בטורקיה ומודאגות משאפתנותו של ארדואן ומהתערבותו בעניינים ערביים.

המערכת המשפטית תיעשה שרירותית יותר, והרוב הפוליטי יוותר בשם בלבד. למעשה, במקום לאחד את העם, משאל העם רק יגדיל את הפער בין האוכלוסייה לבין מפלגת השלטון. יתר על כן, הקהילה האקדמית תוסיף להתרחק מהתהליך הפוליטי.

לבסוף, בין אם המערב יודה בכך ובין אם לא, משאל העם מעלה שאלות רציניות באשר למחויבותה של טורקיה כלפי נאט"ו ולחשיבותה כבעלת ברית. ארדואן מוכיח שוב ושוב כי הוא אינו ראוי לאמון באופן שבו הוא נוהג כלפי המעצמות המערביות.

את איומיו החוזרים והנשנים של הנשיא ארדואן להציף את אירופה בפליטים אלא אם כן ישיג את מבוקשו, ותביעתו מארה"ב להפסיק לסייע לכורדים הסוריים (ה-YPG) – אשר אותם הוא תופס כטרוריסטים המסייעים ל-PKK במלחמתם נגד ממשלתו – יש פשוט לדחות.

אף אם לטורקיה יש ערך אסטרטגי עליון למערב, על ארה"ב והאיחוד האירופי לחדול מייפוי יחסיהם עם ארדואן. עכשיו שהשיג את מטרתו, עליו להבין כי כבר לא יוכל ליהנות משני העולמות. הערכה מחדש של היחסים בין שני הצדדים דרושה זה מכבר, שכן הסיכויים שארדואן ייעשה פתאום לידיד המערב קלושים ביותר.

ללא ספק, זה יום עצוב לעם הטורקי, אשר חלומם לחיות במדינה מוארת, פרוגרסיבית וחילונית מתפוגג בצורה מפחידה כנגד עיניהם.