הגיע הזמן לאסטרטגיה חדשה

נוכח המבוי הסתום במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, הקמתה של ממשלת ימין ישראלית תקשה נוסף על שני הצדדים בניסיונם להגיע להסכם שלום. עזיבתם לנפשם היא מסוכנת מיסודה, מה שמסביר מדוע ממשל אובמה עשוי לעשות מאמץ אחרון לחדש את תהליך שלום לאחר סיום המשא ומתן עם איראן על תכנית הגרעין שלה. אולם, אינני מאמין כי, חידוש המשא ומתן הדו-צדדי עם תיווך אמריקני בלבד יצליח יותר מאשר שני הניסיונות הקודמים.

מה שדרוש הוא אסטרטגיה חדשה וזירה חדשה ליצירת דינמיקה פוליטית חדשה שתאלץ את הישראלים והפלסטינים להתמודד זה עם זה. היות והצרפתים מתכננים להגיש מסגרת חדשה לשלום למועצת הביטחון של האו"ם (UNSC) – אשר תותנה בתמיכה אמריקנית לאישורה – ממשל אובמה עשוי לעצב את ההחלטה כך שתעלה בקנה אחד עם מדיניותו של פתרון שני מדינות לשני עמים. באותו הזמן, זה ימנע מהרשות הפלסטינית (PA) להגיש החלטה משלה המחפשת קץ לכיבוש הישראלי והקמת מדינת פלסטינית תוך זמן מסוים, מה שעלול לסבך נוסף את הסכסוך.

בניגוד לדעה המקובלת, המבוכה הסוחפת את המזרח התיכון, הצטלבותם של קונפליקטים מרובים, ואי-הוודאות לגבי העתיד כולם יוצרים נסיבות המהוות סיבה משכנעת לחדש את המשא ומתן הישראלי-פלסטיני.

בעוד שהסכסוכים האלימים האזוריים – בייחוד בעיראק, בסוריה ובתימן – מסיחים את תשומת הלב מהסכסוך הישראלי-פלסטיני הפחות אלים כרגע, אין לקחת כמובן מאליו את השקט היחסי. ככל שתסכולם של הפלסטינים ילך ויגבר, כך תעלה הסכנה להתפרצות אלימה, אשר אותו יש למנוע. מניעת התפרצות כזו תאפשר לערוצי המשא ומתן בין הישראלים לפלסטינים להישאר פתוחים, ולמדינות ערב להתמקד בסכנה הנוכחית של דאעש ושאיפותיה האזוריות של איראן.

מדוע הנסיבות הנוכחיות מתאימות לחידוש המשא ומתן הישראלי-פלסטיני

יותר מתמיד, מדינות ערב משתוקקות ליישב את הסכסוך הישראלי-פלסטיני; הן רואות בישראל בעלת ברית נגד אויביהן המשותפים – איראן ודאעש. למעשה, ישראל ומדינות ערב המובילות, לרבות ערב הסעודית, מחליפות בחשאי מודיעין ומתאמות תכניות להתמודד עם הסכנה ההולכת והגוברת מדאעש ואיראן.

ייתכן מאוד כי, הנשיא אובמה יינטה יותר דווקא בנקודה זו בקדנציה שלו להפיח רוח חדשה לתהליך השלום. יש לו מעט הון פוליטי להפסיד – כל הצלחה, כמה חלקית שלא תהיה, תהיה לזכותו, וכל כישלון נוסף יעבור בירושה לנשיא הבא להתמודד עמו.

האיחוד האירופי להוט יותר מתמיד לשחק תפקיד גדול יותר ביישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שהם תופסים כנקודת התלקחות, אשר רק מוסיפה שמן למדורה הסוחפת את האזור.

אירופה כבר סובלת מרדיקליזציה אסלאמית ותופסת פתרון לקונפליקט כאחד המרכיבים המרכזיים בהגנת אינטרסיה המאסיביים באזור ובהפחתת הרדיקליזציה באופן משמעותי.

לבסוף, פתרון עכשיו ימנע יצירת עובדות בשטח, לרבות הרחבת ההתנחלויות הישראליות, ותצמצם את הפתח לדאעש להצית אי-שקט בשטחים, מה שיקשה נוסף על ישראל לחלץ את עצמה ולשים קץ לכיבוש.

תנאים למסגרת לשלום

בניגוד למאמצים לשלום קודמים מצד ארה"ב, ממשל אובמה יחד עם שתיים מבעלות בריתה הגדולות, צרפת ובריטניה, עשויות לעשות יד אחת ולהציע החלטת מועצת הביטחון שתתבסס על התנאים הבאים:

להגביל את המשא ומתן לשנתיים להשגת הסכם המבוסס על פתרון שתי מדינות לשני עמים, בעוד שנציגיהן של ארה"ב והאיחוד האירופי ישמשו מקדמים להבטחת המשכיות והתקדמות;

לספק מסגרת למשא ומתן, המבוססת על הסכמים קודמים בין שני הצדדים בסוגיות ספציפיות בשנת 2000 בקמפ דיוויד, וב-2009-2010, וב-2013-2014 תחת ממשל אובמה, כך שלא יתחילו מאפס;

להפעיל לחץ עקבי על שני הצדדים בכדי למנוע משניהם לנסות להרוויח זמן על ידי קביעת לוח זמנים למשא ומתן על נושאים מסוימים כגון גבולות, בכדי להבטיח כי, ניתן יהיה למעשה להשיג הסכם שלום תוך התקופה המוגדרת;

לציין בבירור כי, יהיו השלכות במידה ולא יצליחו להגיע להסכם, שעשויות לכלול סנקציות, אי מתן כיסוי פוליטי לישראל באו"ם, הפעלת לחץ כלכלי על הפלסטינים, חסימת מאמצים חד-צדיים מצד הרשות הפלסטינית לשים קץ לכיבוש הישראלי, וכו':

להתעקש על כך כי, שני הצדדים יקיימו נרטיבים ציבוריים על הסיכויים לשלום בניסיון לשנות תפיסות בקרב הציבור ולהחדיר תקווה באשר לאפשרות האמתית להשגת הסכם בר-קיימא.

לנתק את הסוגיות השונות זו מזו – לדוגמה, ברגע שיושג הסכם על הפרמטרים לביטחון בעמק הירדן, כבר לא יהיה צורך לקשור אותו לסוגיות אחרות אשר עליהן עדיין אין הסכמה;

להשתמש ביוזמת השלום הערבית (API) כמטריה כוללת למשא ומתן, ובכך לאפשר למדינות ערב לתמוך פסיכולוגית ומעשית במשא ומתן לשלום, תוך סימון קץ לסכסוך הישראלי-ערבי, אשר אותו הרוב המוחץ של ישראלים מחפשים.

מדינות ערב, ובייחוד ערב הסעודית, קטאר ומצרים, נמצאות בעמדה להפעיל לחץ פוליטי וחומרי על החמאס ולאמץ את יוזמת השלום הערבית, מה שיספק מכנים משותפים עם ישראל לגבי הרעיון המרכזי של פתרון שתי מדינות לשני עמים.

ארה"ב והאיחוד האירופי יכולות להשתמש במנופן עם ישראל לחבק גם הן את יוזמת השלום הערבית, בייחוד מהסיבה כי, רוב הישראלים, לרבות בכירי המוסדות הביטחוניים, תומכים בחוזקה באימוץ יוזמת השלום הערבית.

התגברות על המכשולים שעיכבו התקדמות בעבר

על מנת שהמאמצים לשלום יצליחו, יהיה הכרחי להתייחס לממדים הפסיכולוגיים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני והשפעתם על כל סוגיה אחרת. מבחינה זו, יהיה חיוני כי, כל הצדדים יפתחו במאמץ שיטתי לגשר בייחוד בין שני הנרטבים ההיסטוריים והדתיים שלהם.

למעשה, כל עוד טענותיהם ההיסטוריות והדתיות לאותה האדמה נותרות חקוקות בסלע, ניתן לעשות מעט התקדמות. הדור החדש של ישראלים ופלסטינים צריכים להתחיל לראות זה את זה ממבט אחר וקבל את העובדה כי, דו-קיומם הוא בלתי-נמנע, ולכן עליהם לבחור לחיות בעוינות הרסנית, או בשלום ובשגשוג.

אין לאפשר לישראלים או לפלסטינים להשתמש בסיעתיות הפוליטית הפנימית כתירוץ לא לעשות וויתורים מסוימים. זה היה הנוהג אצל שני הצדדים בעבר.

החלטת מועצת הביטחון צריכה לקרוא לשני הצדדים לחדול מהעוקצנית והביקורת הציבוריות ההדדיות בעת ניהול המשא ומתן. זה חשוב במיוחד מפני שהצהרות שליליות כאלו מורידות את ציפיות הציבור במקום להפיח תקווה להשגת פריצת דרך.

יתר על כן, יהיה הכרחי למשוך את הציבור על ידי שיתופו בפרטי ההתקדמות הנעשית, כך שהציבור יחל לדמיין את האופק החדש לשלום ותועלותיו מרחיקות הלכת.

בנוסף, הציבור יפתח אינטרס בתהליך ויתמוך במשא ומתן, אשר בהכרח מחייב את שני הצדדים לעשות וויתורים גדולים על מנת להגיע להסכם.

על שני הצדדים לנקוט בכל צעד בכדי למנוע מעשי אלימות שקיצונים בשני הצדדים עלולים לבצע במטרה לטרפד את תהליך השלום כולו, ולחבק את המנטרה של יצחק רבין: "נלחם בטרור כאילו אין שלום, ונעשה שלום כאילו אין טרור".

לבסוף, בלי קשר למשא ומתן, על שני הצדדים לנקוט חד-צדדית בצעדי בניית אמון בכוונותיו זה של זה. לדוגמה, ישראל תוכל לשחרר מספר אסירים ולעצור הרחבתן של התנחלויות מסוימות, בעוד שהפלסטינים יוכלו ליזום תכנית לימודים בבתי הספר שמכירה בישראל, ולדבר בפומבי על הסיכויים לחיות זה לצד זה בשלום, בידידות וביחסים טובים כשכנים.

לאחר שבעה עשורים של קונפליקט, השלום בין ישראל לפלסטינים נותר חמקמק. ככל שהסכסוך נמשך ונגרר, כך הוא נעשה קשה יותר לפתרון. ישראלים ופלסטינים אלו הדורשים את כל הקופה מוטעים באופן מסוכן ובסופו של דבר יגנו וינסו לסכל כל סיכוי לדו-קיום שקט.

אסור שהמאמץ הבינלאומי החדש לחדש את המשא ומתן לשלום יתעלם מהדרישה הפופולארית של הרוב בשני הצדדים לחיות בשלום, שכל לבדם, לא ישלימו זה עם זה.

אסור שהמבוכה האזורית הנוכחית תעכב את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני; אדרבה, הוא צריך לשמש זרז שעשוי לשים קץ לאחד הסכסוכים האורכים בהיסטוריה המודרנית.