טראמפ ונתניהו: נאחזים באשליות, מתעלמים מהמציאות
הנשיא טראמפ נשאר נאמן למנהגו להתהפך בכל סוגיה כמעט כאשר אמר במסיבת העיתונאים המשותפת עם רה"מ נתניהו כי "אני מסתכל על פתרון שתי המדינות ועל מדינה אחת, אני אוהב את מה ששני הצדדים יאהבו… אני יכול לחיות עם כל אחת מהאופציות". בהצהרה זו, טראמפ העניק לנתניהו את מה שקיווה לקבל – פרידה מפתרון שתי המדינות. על מנת להשיג זאת, טרמאפ, על פי הדיווחים, בוחן אופציות אחרות שיגייסו את סיוען ותיווכן של מדינות ערב – אשר להן יש כיום אינטרס אסטרטגי משותף עם ישראל ליצור חזית מאוחדת נגד אויבן המשותף, איראן – במציאת פתרון לבעיה הפלסטינית.
ללא ספק, שני המנהיגים, אשר כל אחד מהם בצרות קשות משלו – נתניהו תחת חקירה פלילית בחשד לעבירות שחיתות, וטראמפ מותקף מכמעט כל פינה אפשרית בגין ההצהרות השערורייתיות והמביישות, הסתירות הגמורות והפינוק העצמי – מצאו נחמה זה בזה.
נתניהו שב הביתה עם תחושת ניצחון, שכן הצליח לכאורה להסיט את טראמפ מרעיון שתי המדינות, בעוד שטראמפ הציג את עצמו כמדינאי החושב מחוץ לקופסא בתיאור חזון של שלום ישראלי-ערבי מקיף אשר באמצעותו ניתן יהיה לעצב פתרון לסכסוך הפלסטיני.
אם כי ראש ה-CIA מייק פומפאו נפגש עם אבו מאזן ביום קודם למסיבת העיתונאים, בכיר בממשל הירדני בעמאן אמר לי כי הנשיא הפלסטיני הבהיר באופן חד-משמעי במהלך הפגישה כי לעולם לא תהיה אלטרנטיבה לפתרון שתי מדינות המבוסס על יוזמת השלום הערבית (API). יתר על כן, אבו מאזן ציין כי עמדתו של חמאס בנושא פתרון שתי מדינות היא חד-משמעתית, ובכל מקרה, עזה והגדה המערבית חייבות להיות חלק ממדינה פלסטינית אחת.
בעוד שנתניהו העמיד פנים לעתים תכופות במשך השנים כי הוא עוד מאמין בפתרון שתי המדינות, במפגשים המרובים שנערכו בינו לבין מזכיר המדינה דאז ג'ון קרי (לרבות פגישה משותפת עם הנשיא המצרי א-סיסי ומלך ירדן עבדאללה שהתקיימה בעקבה ב-2016) שבהן הוצגה לו תכנית שלום מקיפה, הוא שינה את עמדתו שוב ושוב.
נתניהו טען כרגיל כי שותפיו הימניים הקיצוניים מתנגדים להקמת מדינה פלסטינית בכל מצב וכי ממשלתו תתמוטט אם יקדם באופן פעיל את הרעיון, כאילו אין אפשרות להקים קואליציה עם מפלגות השמאל והמרכז אשר מחויבות לפתרון שתי מדינות לשני עמים. אף על פי כן, הוא הוסיף לשיר את שיר שתי המדינות לצורך צריכה ציבורית וכדי לגרום לממשל אובמה לרדת ממנו.
לא משנה אילו רעיונות חדשים נתניהו וטראמפ ימציאו, דבר אחד נותר בטוח: פשוט אין פתרון ריאלי אחר לסכסוך הישראלי-פלסטיני אלא שתי מדינות עצמאיות, אחת יהודית ואחת פלסטינית.
כדאיות פתרון זה אינה נשענת רק על שימור מדינת ישראל כדמוקרטיה בעלת זהות לאומית יהודית תוך היענות לשאיפתם של הפלסטינים למדינה משלהם, אלא בחינה קפדנית של אלטרנטיבות אפשריות אחרות הצפות בסביבה מגלה כי אין להן כל בסיס במציאות.
ירדן לעולם לא תהפוך למדינה פלסטינית (כפי שישראלים מסוימים מציעים) שכן הממלכה ההאשמית תתנגד לכך בכל כוחה; מדינה דו-לאומית תהווה נשיקת מוות לחלום הציוני; הקמת מדינה פלסטינית בעזה בלבד תוך סיפוח חלק ניכר מהגדה המערבית על ידי ישראל היא רעיון ללא כל סיכוי להצלחה; יצירת פדרציה בין ישראל, ירדן ופלסטין היא חלום באספמיא; ולבסוף, הגבלת הפלסטינים בגדה לקנטונים שבהם יורשו לנהל את ענייניהם כרצונם, בעוד שמדינת ישראל תמשיך לשלוט עליהם מבחינה ביטחונית, היא אפשרות שהפלסטינים יתנגדו לה עד שהכיבוש יגיע אל סיומו.
נכון כי מדינות ערב תופסות את ישראל כיום כבעלת ברית פוטנציאלית בהתמודדותן עם האיום האיראני, וכי הזדמנות היסטורית עומדת לפנינו אולי לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בהקשרו של שלום ערבי-ישראלי כולל. אולם, הזדמנות כזו תוכל להתממש רק בהקשרה של יוזמת השלום הערבית.
הדרישה המרכזית ביוזמת השלום הערבית היא יישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני על בסיס פתרון שתי מדינות לשני עמים, אשר בתורו יוביל לשלום אזורי. למעשה, רק אם ישראל תאמץ את יוזמת השלום הערבית, מדינות ערב יתמכו בפתרון שתי מדינות בכך שיפעילו לחץ על הפלסטינים לנקוט בוויתורים הדרושים כדי להשיג הסכם שלום.
אלו הטוענים כי עבר זמנו של פתרון שתי המדינות וכי יש לבדוק רעיונות חדשים ויצירתיים חייבים לדעת כי רעיונות חדשים רבים כבר נשקלו ונבחנו היטב. ואולם, אף אחד מהרעיונות הללו לא יוכל לספק פתרון שיענה על דרישתם של הישראלים והפלסטינים למדינה עצמאית ודמוקרטית בעלת זהות יהודית וזהות פלסטינית בהתאמה.
נתניהו מצא בטראמפ שותף לקשר. לשני המנהיגים רקורד מוכח של קשקושים, רמאות, ולעתים שקרים בוטים. שניהם מסונוורים מתאוותם לכוח ומוכנים לומר כמעט כל דבר כדי לרצות את ציבור תומכיהם קצרי-הראייה. לאף אחד מהם אין את החזון או האומץ להתרומם מעל המצב, ואין מילה שנאמרה במסיבת העיתונאים המשותפת שלהם שמתמודדת באמת עם המציאות הקשה אשר ממנה הם בוחרים להתעלם.
מה שנתניהו וטראמפ הוכיחו במסיבת עיתונאים זו הוא כי שניהם מתהוללים באשליות שבהן הם מוצאים אזור נוחות של ממש, תוך הפקרת הישראלים והפלסטינים לעתיד לא-בטוח ומאיים.
