הגיעה העת לשיחות ארה"ב-איראן

קשת רחבה של מקורות מהימנים גורסת שבחירתו של חסן רוחָני כנשיאה החדש של איראן מציגה הזדמנות, אם לא מומנטום, ליוזמת שיחות ישירות בין ארה"ב ואיראן במאמץ לפתור את הסכסוך המתמשך בנושא הגרעין האיראני. הסיכוי לפריצת דרך בכיוון זה התחזק ביתר שאת הודות לנחישותו של רוחני לנקוט בדרך שונה לחלוטין מזו של קודמו, אחמדינג'ד, כפי שבאה לידי ביטוי במהלך שמונה שנות נשיאותו.

ואמנם, למרות הסיכוי הקלוש בהשגת הסכם, על ממשל אובמה מוטלת החובה לחפש כל דרך למגעים ישירים כדי להוכיח שהוא עושה ככל יכולתו להביא לקץ הסכסוך המבעבע, לפני שתבערה נוספת תתפשט במזרח התיכון עם השלכותיה ההרסניות. רוחני הינו איש דת שהתחנך במערב, מעורה בנבכי השלטון, ובעל קשרים נרחבים עם אנשי ממשל בכירים בעבר ובהווה; הוא נהנה מאמונו של עלי חמינאִי ויודע על מה ניתן להגיע לידי הסכמה ועל מה אי אפשר. הוא מנוסה בתהליכי משא ומתן ונזקפים לזכותו הישגים רבים שזכו להערכה רחבה. בגלוי דעת שנתן לאחר היבחרו, רוחני הבטיח לנהוג על-פי "הדרך המתונה", בעודו מתחיב לשקיפות מרבית לגבי תכנית הגרעין של ארצו. הוא התעקש כי "הדרך היחידה לאינטראקציה עם איראן הינה באמצעות דיאלוג על בסיס שווה ובכבוד, תוך כדי בניית אמון הדדי. ברצוני לבטא באופן ברור כי אם אתם מצפים לתגובה הנכונה מצידנו, אל לכם להשתמש בשפת הסנקציות, כי אם בשפת השיח ומתן כבוד הדדי".

כדי להדגיש את כוונתו הרצינית למו"מ, רוחני מינה צוות בעל אוריינטציה מערבית, בו כלל גם את ג'וואד זאריף הדובר אנגלית רהוטה ומחזיק בדוקטורט מאוניברסיטת דנבר, אשר כהן כשגריר איראן באו"ם. מינויו של זאריף כשר החוץ בממשלתו מצביע באופן ברור על מחויבותו לשבירת המבוי הסתום בנושא הגרעין. הבית הלבן ברך על בחירתו של הנשיא החדש, בקבעו כי "מינויו של הנשיא רוחני מעניק לאיראן הזדמנות לפעול במהרה על מנת לפתור את תכנית הגרעין שלה, שמהווה מקור לדאגה עמוקה בקרב הקהילה הבינלאומית". הממשלה האיראנית החדשה "תמצא שותף מוכן ומזומן" בדמותה של ארה"ב, אם אכן תבחר "לעסוק באופן מהותי ורציני בבעיה זו".

אני מצדי מצדד לחלוטין במשא ומתן ישיר. על ארה"ב למצות כל אופציה אפשרית לפני שהיא מחליטה לנקוט במהלכים צבאיים, וזאת במיוחד משום ששיחות אלה תתקיימנה בתקופה שאיראן עומדת על פרשת דרכים, ויש להניח כי תסכים לפשרות משמעותיות מבלי לאבד את כבודה.

איראן מונעת ע"י ארבעה גורמים מרכזיים על מנת לשים קץ לנושא הגרעין המעיק:

ראשון: הנשיא החדש הבטיח להתייחס באופן אפקטיבי לתחלואות כלכלתה המקרטעת של איראן והתדרדרותה המתמשכת, בעיקר כתוצאה מנזקי הסנקציות. רוחני מודע לכך כי המוצא היחיד להקלת הלחץ הפנימי הוא החלשת הסנקציות, ובסופו של דבר ביטולן המוחלט תוך כדי מגעים הדדיים;

שני: בהתחשב באי-השקט השורר במזרח התיכון מאז פרוץ האביב הערבי, טהרן מעוניינת לשמר את השפעתה המכרעת בסוריה, כמו גם להמשיך להיות שחקן מרכזי באזור כולו. רוחני מודע לכך כי כל עוד קיימת בעיית הגרעין, ארה"ב תמשיך במאמציה לחבל באינטרסים האיראנים, ותמנע ממנה להיות חלק מהפתרון של מלחמת האזרחים בסוריה;

שלישי: איראן שואפת לשים קץ לבידודה הבינלאומי ואין שום דרך להקל עליה, אלא אם יימצא פתרון לסוגיית הגרעין. רוחני מודע לעובדה כי לאיראן עשויה זו להיות ההזדמנות האחרונה לסיום הסכסוך בדרכי שלום, ובכך לחזור לחיק הקהילה הבינלאומית כשחקן אזורי משמעותי עם פריסה גלובאלית;

רביעי: אנשי הדת האיראנים רוצים להישאר בשלטון בכל מאודם. כל עוד הנושא הגרעיני ממשיך לבעבע, הם חרדים לגבי מה שנתפס אצלם ככוונותיה של ארה"ב לשינוי המשטר. אכן, עבור אנשי הדת האיראנים, אחיזת העוצמה בידיהם באה לידי ביטוי בהשגת נשק גרעיני. מבחינת ארה"ב, עכשיו זה הזמן המתאים ביותר לשלב את איראן בשיחות ישירות, בעוד ממשל אובמה נאבק להחזיר על כנו את אמינותו הן בקרב ידידיה והן בקרב אויביה של ארה"ב.

כשלושים מומחים לביטחון לאומי, דיפלומטים לשעבר ומפקדי צבא בכירים העבירו מנשר לאובמה, בהדגישם בו כי בחירתו של רוחני משקפת "הזדמנות פז להמריץ מחדש את המאמצים הדיפלומטיים להפשרת הקיפאון בנושא תכנית הגרעין האיראנית". בהתחשב בפוטנציאל הסתבכותה של ארה"ב בסכסוך אלים נוסף, אותו דוחה רוב הציבור האמריקאי, הממשל צריך להוכיח לאזרחיו שהוא ינקוט בכל דרך דיפלומטית אפשרית, במיוחד לאור גישתו המהוססת כלפי המשבר הסורי. שיחות ישירות יזכו בתמיכתה המלאה של הקהילה האירופית כולה, בעוד ידידותיה האירופיות של ארה"ב מודאגות ביותר מתוצאותיה של מתקפה צבאית ורוצות להבטיח כי ייעשה הכל למען השגת הסכם בדרכי שלום.

כמו כן, קיום השיחות יהווה מסר ברור הן לרוסיה והן לסין שארה"ב הינה עדין המעצמה היחידה בעלת ההשפעה הרבה ביותר במזרח התיכון, ויוכיח להן כי אין שחר לרעיון שארה"ב אבדה כיוון, ולא תנקוט בצעדים חד-צדדיים באם יתעורר הצורך לכך. ללא קשר לתוצאות השיחות הישירות, אין ספק כי זה יסייע בשיקום תחושת ביטחונן הלאומי של הארצות הערביות, בידען שוושינגטון לא תשאיר את בעיית הגרעין האיראני ללא טיפול.

מדינות המפרץ, ובמיוחד אלו בעלות רוב סוני, תופשות את תכנית הגרעין האיראנית גם בקונטקסט של הקונפליקט הסוני-שיעי. הן חוששות מאוד מאיראן גרעינית ומצפות מארה"ב למנוע את הסכנה, אך גם הן מעדיפות פתרון בדרכי שלום. למרות חששה העמוק של ישראל מהאיום האיראני על עצם קיומה, אין זאת כי אם בידיה של ארה"ב בלבד לשכנע את ישראל שבאמצעות שיחות ישירות ניתן יהיה לקבוע מהי עמדתה האמיתית של איראן בנושא הגרעין. על כל פנים, אין זה מתפקידה של ממשלת נתניהו לקבוע את סדר היום לגבי אופן פתרון הבעיה, כל עוד היא תיפתר לשביעות רצון כל הצדדים.

אכן, אם השיחות יובילו להסכם שיהיה מקובל על ישראל, אין ספק כי הוא יחסוך למדינה מהלך צבאי גדול-ממדים בעל השלכות בלתי צפויות. אם למצער השיחות ייכשלו, זה יספק לישראל זכות מוסרית לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה על מנת לחסל את האיום האיראני מעל ראשה.

על מנת לשפר את הסיכויים להצלחת השיחות, יש להציב תקנון נהלים נוקשה. כדי למנוע מהאיראנים כל אפשרות למשיכת זמן לשווא, משך התנהלות המגעים צריך להיקבע מראש למקסימום ארבעה חודשים, אשר על פי כל ההערכות זהו זמן די והותר לשם השגת הסכם. אף על פי שבמהלך השיחות לא יהיה נכון להקל בסנקציות שכבר מופעלות על איראן, הרי שיש להימנע מהטלת סנקציות נוספות. החקיקה להעמקת ההגבלות על משק הנפט האיראני שעברה באופן כה גורף בבית הנבחרים האמריקאי, בד בבד עם התמנותו של רוחני לתפקיד, הייתה לכל הדעות צעד שגוי בזמן הלא נכון.

יש להדגיש כי עם או בלי מגעים ישירים, לא נראה כי טהרן תיסוג לחלוטין מ"זכותה" להעשרת אוראניום למטרות שלום. אי לכך השאלות המרכזיות העומדות בפני ארה"ב הן: באיזה נסיבות יכולה איראן להחזיק במתקני אוראניום מועשר על אדמתה, והאם ארה"ב תהייה מוכנה לערוב לה בהקשר זה. ייתכן שבסופו של דבר ארה"ב תנקוט בצעדי הכלה ולאו דווקא במניעה, כל עוד תעמוד לרשותה מערכת פיקוח קפדני. במכתב לעיתון Time Magazine בשנת 2006, רוחני ציין בבירור ש"איראן… תסכים על התנאים להמשך נוכחות הפקחים… על מנת לוודא באופן אמין כי לא חל שום שינוי".

ניתן להגיע לידי פתרון תכנית הגרעין האיראני בדרכי שלום. משא ומתן דו-צדדי ארה"ב-איראן עשוי להיות האמצעי הבלעדי על מנת להשיג תוצאה רצויה זו. שני הצדדים מודעים היטב לעובדה כי כשלון המגעים המתוכננים עלול להוביל לתוצאות הרסניות, ויש למנען בכל דרך. הנסיבות בשלות, ההזדמנות קיימת, וצריך רק להרים את הכפפה.