קריאה לקונגרס האמריקאי: אין לחבל בעסקת איראן אלא לבנות עליה
גישתו של ממשל טראמפ לעסקת איראן בעייתית, מאחר שהיא מוצאת מהקשרם של הסכסוכים המרובים הבוערים ברחבי המזרח התיכון, המידה שבה איראן מעורבת בהם, והתפקיד שהיא עשויה לשחק בפתירתם, לרבות הסכסוכים בסוריה, בתימן, בעיראק ובלבנון. השאלה היא האם טהראן תשתף פעולה יותר בחיפוש אחר פתרונות לסכסוכים אלו במידה והחתומים על עסקת איראן, בייחוד ארה"ב, יקיימו אותה במלואה, או שמא איראן תוסיף שמן למדורות האזוריות בעקבות ביטול העסקה על ידי טראמפ אם הקונגרס לא יצליח להגיע להסכם ששונה באופן דרסטי?
איראן, לכל הדעות, מוסיפה לעמוד בכל תנאי העסקה. למרבה האירוניה, דווקא ברגע שארה"ב סוף כל סוף סוגרת עסקה לאחר שנים של עוינת הדדית אינטנסיבית בעקבות המהפכה האיראנית בשנת 1979, היא מפרה אותה, ובכך מחזקת את דעתם של האיראנים כי אין לבטוח בארה"ב וכי היא עוד מחויבת למדיניות שינוי המשטר.
אם כי העסקה מוגבלת לנושא תכנית הגרעין האיראנית, היא מהווה בכל זאת הזדמנות לבנות עליה כתשתית בחיפוש אחר פתרונות לסכסוכים האזוריים, ובייחוד פשעיה הממושכים של איראן. החלטתו הפזיזה של טראמפ תסיר כל תמריץ שעשוי היה לעודד את איראן לפעול כשחקן אזורי חיובי.
יש להדגיש כי בשום פנים ואופן אינני מעלים עין מהתנהגותה של איראן הראויה לגינוי. אדרבה, אני מגנה במונחים החזקים ביותר את תמיכתה בקיצונים אלימים ובארגוני טרור; אני מגנה אותה על היותה אחד האחראים מאחורי מלחמת האזרחים בסוריה, ועל תמיכתה בחות'ים בתימן, במורדים השיעים בעיראק, ובחיזבאללה בלבנות. עם זאת, אין להתעלם פשוט מאיראן כאילו היא בלתי רלוונטית למאורעות הטראגיות המתחוללות באזור, אותן אי אפשר לפתור בלי השתתפותה המלאה של איראן.
כל העוסקים בנושא איראן ישכילו לזכור כי קיים ממד פסיכולוגי להתנהגותה של איראן. איראן מהווה מעצמה מזרח תיכונית חשובה; היא מדינה גאה עם היסטוריה עשירה בת אלפי שנים ומשאבי אנוש וטבע עצומים, כך שהיא נהנית ממעמד גאו-אסטרטגי מרכזי שאין לאף מדינה אחרת באזור.
כמובן שאין הדבר מצדיק את התנהגותה של איראן, אך, לאור גאוותה הלאומית המושרשת, היא איננה מגיבה היטב לאיומים. עכשיו שאיראן עומדת בצורה מלאה בעסקה עליה ממשל אובמה חתמה בתום לב, טהראן הוכיחה את אמינותה ושיעור קומתה בעיני הקהילה הבינלאומית. למרבה הצער, אי אפשר לומר זאת גם לגבי ממשל טראמפ.
מדוע טהראן תסכים לדון שנית בעסקה כאשר האיחוד האירופי, רוסיה וסין עוד מחויבים לה כפי שהיא? ביום ראשון שעבר האיחוד גיבה את העסקה, והצהיר כי "האיחוד האירופי מחויב ליישומם המלא והאפקטיבי של כל חלקי [ההסכם]", שכן היא עובדת היטב ומהווה חלק חשוב מהמאמצים למנוע הפצת נשק גרעיני. העמדת עסקת איראן בסיכון לא תבודד את איראן אלא דווקא ארה"ב משום שארה"ב היא הצד המפר את ההסכם ככתבו וכלשונו.
הסיכויים שהקונגרס יתקן את ההסכם בצורה שתתקבל על דעתו של טראמפ קלושים ביותר והדבר רק יפתח את הדלת לאיראן לסגת מהעסקה ולחדש פיתוח תכניתה הגרעינית, צעד שבאופן בלתי נמנע יוביל להפצת נשק גרעיני.
אם טראמפ יקיים את הבטחתו ויבטל את העסקה כליל, המהלך יגרור הטלת סנקציות מחודשת בניגוד לרצונן של בעלות בריתה האירופאיות של ארה"ב, מה שרק יעמיק את הקרע ביניהן, שכן האירופאים נחושים בדעתם להתנגד למדיניותו המוטעית והבלתי הולמת של טראמפ.
העובדה כי נשיא שכה נאיבי בתחום היחסים הבינלאומיים והשלכותיו של ביטול העסקה מסרב להקשיב לעצותיו של צוות הביטחון הלאומי שלו (לרבות מזכיר ההגנה מאטיס), לפיהן העסקה משרתת את אינטרסיה הביטחוניים של ארה"ב, פשוט מפליאה.
במקום זאת, טראמפ מקשיב דווקא לראש הממשלה נתניהו, אשר מתעלם מהעבודה כי עם ביטול העסקה, לאיראן תהיה יד חופשית לחדש את תכנית הגרעין, התפתחות שעלולה באופן פוטנציאלי להוות סכנה ממשית לביטחונה הלאומית של מדינת ישראל, מצב שברצונו למנוע לכאורה. יתרה מזאת, הוא מביט באיראן דרך עדשה צרה ביותר, כאילו טהראן מגיבה לשפת הכוח והסנקציות בלבד, הנחה שמעבר לאידיוטית.
אף אם איראן נחושה בדעתה להשיג נשק גרעיני בשלב כלשהו, אפשרות שבהחלט אין לפסולה, הטענה כי בכוונתה להשמיד את מדינת ישראל או כל בעלת ברית אחרת של ארה"ב באזור פשוט אבסורדית. לאמיתו של דבר, טהראן מחושבת, זהירה ורציונאלית; היא יודעת היטב כי ברגע שתתחיל לפתח נשק גרעיני, ישראל, ארה"ב, או שתיהן, ינקטו בכל האמצעים (כולל השימוש בכוח צבאי) כדי למנוע ממנה להגשים מטרה זו. הרי שכמה שאיראן נוקשה ובלתי מתפשרת, המשטר אינו אובדני.
כל תיקון לעסקה יש לנסות לערוך באמצעות ערוצים דיפלומטיים. דהיינו, אם המטרה היא למנוע מאיראן לקדם תכנית לפיתוח נשק גרעיני עם תפוגת העסקה, מדוע לא לקיים עם איראן דיפלומטיה שקטה (על אף התנגדותה הפומבית התקיפה) ולנסות לאמוד את עמדתה האמתית ואיזה סוג של קויד פרו קוו טהראן תבקש כדי לתקן את העסקה.
ללא ספק, בחיפוש אחר פתרון לסכסוך עם טהראן, על ארה"ב לזהות תחומים בהם קיימים אינטרסים משותפים המשרתים את שני הצדדים. הסכסוכים הבוערים במזרח התיכון כיום יוצרים הזדמנויות לעבוד יחד עם איראן כדי לשים קץ למלחמת האזרחים בסוריה, לפתור את הסכסוך בתימן, ואף לשתף פעולה בטיפול בקיצוניות האלימה והרדיקליזציה. אומנם איראן שואפת להגמוניה אזורית, אך אם ינהגו כלפיה בכבוד והיא תחוש בטוחה כי ארה"ב אינה מחפשת שינוי משטר עתה או בכל שלב אחר בעתיד, סביר להניח כי תהיה מוכנה למתן את שאיפותיה.
הבטחתו חסרת המחשבה והמזיקה של טראמפ במהלך הקמפיין לבטל את עסקת איראן ביום הראשון שלו בתפקיד לא הגיש דבר אלא להביך את ארה"ב, ומעולם לא הוכיח את טענתו החוזרת ונשנה – כי העסקה כשלעצמה הייתה העסקה הגרועה ביותר שארה"ב אי פעם חתמה עליה.
אם נותר לחברי הסנאט והקונגרס הרפובליקניים עמוד שדרה כלשהו, עליהם לחדול מלהתנהג כמו חסידיו העיוורים של מנהיג עיוור ולחוקק חקיקה שתמנע מטראמפ לבטל את העסקה, כפי שעשו כשהעבירו את החוק אשר נטל מטראמפ את הסמכות להסיר באמצעות צו נשיאותי את הסנקציות המוטלות על רוסיה.
הקונגרס אומנם מסוגל לתקן את העסקה, אך אובדן תמיכתן של בעלות בריתה של ארה"ב – אשר נחושות בדעתן לשמר את העסקה כפי שהיא ומסרבות להטיל מחדש את הסנקציות על איראן – יהווה מבוכה עצומה למה שנותר מהמנהיגות האמריקאית.
